הסכם הממון לא עזר: רוכש דירה נוספת לא זכאי להטבת מס על דירה יחידה

בני זוג שחתומים על הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית התגוררו בדירה שרשומה רק על שם האישה. בהמשך הם קנו דירה נוספת. בית המשפט דחה את טענת הבעל שהוא זכאי להטבה במס הרכישה

ועדת הערר לעניין חוק מיסוי מקרקעין במחוז ירושלים דחתה לאחרונה ערר שהגיש רוכש דירה ברחוב זילברג בעיר, נגד שומת מס הרכישה שבה חויב. לטענת הרוכש בינו לבין אשתו שוררת הפרדה רכושית כך שמבחינת חוקי המס אין להחשיב את דירת אשתו ברחוב מוצפי בעיר, כשלו. יו"ר הוועדה השופט אביגדור דורות קבע שהלכה למעשה בני הזוג זנחו את מדיניות ההפרדה ביניהם כך שאין לראות את הדירה נשוא הערר כדירתו היחידה של הבעל, המקנה הטבות במס.

שש שנים לאחר נישואיהם חתמו בני הזוג, המשתייכים למגזר החרדי, על הסכם ממון וזאת על רקע חובותיו הכבדים של הבעל. בהמשך רכשה האישה את הדירה ברחוב מוצפי, תמורת 3.25 מיליון שקל, והיא נרשמה על שמה. בני הזוג התגוררו בדירה זו שמונה שנים. בין לבין – במרץ 2018 – הם רכשו יחד את הדירה נשוא הערר, ברחוב משה זילברג, תמורת 5.85 מיליון שקל.

לאחר רכישת הדירה השנייה פנו בני הזוג למנהל מיסוי מקרקעין בבקשה להחשיב את מחציתה כראשונה עבור הבעל, על מנת לקבל שומת מס מופחתת. מנהל המיסוי סירב ומכאן הערר שהוגש נגד החלטתו, במסגרתו עתר הרוכש לקבל הנחה של כ-175,000 שקל במס הרכישה.

לטענתו הוא ואשתו חתמו על הסכם ממון שמשקף הפרדה רכושית מלאה ביניהם. לתמיכה בגרסתו הוא ציין, בין היתר, שהם התנהלו בחשבונות בנק נפרדים ושאשתו אף לא שינתה את שם הנעורים שלה לאחר החתונה, וזאת בניגוד לנהוג במגזר אליו הם משתייכים.

מנגד, מנהל מיסוי מקרקעיןטען שמדובר בהסכם ממון פיקטיבי שאינו מיושם בפועל. בהתאם לכך, הדירה ברחוב זילברג אינה דירתו היחידה של האיש והוא אינו זכאי להקלות במס עבורה.

"שכחנו את הסכם הממון"

השופט דורות ציין כי השאלה המרכזית בערר היא האם ההפרדה בהסכם הממון יושמה בפועל, והוא הגיע למסקנה שבני הזוג זנחו אותה. לדבריו, עצם הבעלות המשותפת שלהם על הדירה החדשה ברחוב זילברג מעידה על זניחת ההפרדה הרכושית שעוגנה בהסכם הממון.  

יתרה מכך, גרסתו הראייתית של הרוכש הייתה בעייתית. כך, הוא טען שרכישת הדירה ברחוב זילברג מומנה באמצעות השכירות שקיבלו בני הזוג מהדירה ברחוב מוצפי. אלא שהטענה לא הגיונית, שכן הדירה במוצפי הושכרה רק ב-2021, והמשכנתה לרכישת הדירה ברחוב זילברג נלקחה ב-2018.

בהקשר זה העלה השופט ביקורת כלפי הרוכש שלא העיד את אשתו בהליך, למרות היותה עדת מפתח. הוא ציין כי הבחירה נובעת ככל הנראה מחשש מהדברים שיתגלו בחקירתה הנגדית.

אינדיקציה נוספת לזניחת ההפרדה הרכושית מצא השופט בהתנהלות בני הזוג מול מנהל המיסוי. תחילה השומה עבור דירת זילברג נקבעה על פי הצהרתם כדירה יחידה, לאחר מכן בני הזוג עדכנו את המנהל שנפלה טעות בהצהרה שלהם וכי יש להם דירה נוספת, ואז פנו אליו בשלישית כדי לבקש מס מופחת על חלקו של הבעל בגלל ההפרדה הרכושית.

הבעל הסביר את מסכת האירועים בכך שהוא ואשתו "שכחו" את הסכם הממון ולכן לא דיווחו בפעם הראשונה על ההפרדה הרכושית. אלא שהשופט לא השתכנע מהתירוץ, שכן לגרסת הבעל עצמו בני הזוג ייחסו חשיבות רבה להפרדה ביניהם.

"כיצד פרח לו הסכם הממון מזכרונם של בני הזוג?", תהה השופט, והוסיף כי אי העדת האישה פועלת לחובתו של הבעל גם בנקודה זו.

לפיכך הורה השופט, בהסכמת חברות הוועדה גבע בלטר ונאוה סירקיס, על דחיית הערר וחיוב הרוכש ב-25,000 שקל הוצאות.

• ב"כ העורר: עו"ד חגי גרוס
• ב"כ מנהל מיסוי מקרקעין: עו"ד בינה צמח מאונר (פמ"י אזרחי)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין