עם זאת, הפיצוי שנפסק נמוך יחסית, מאחר שהשופטת שוכנעה כי רבים מהנזקים לה טענה התובעת, שעברה חיים קשים ואף סובלת מהפרעת אישיות גבולית, אינם קשורים לאירוע התקיפה.
בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצויים בסך כ-81,000 שקל לאישה שעברה תקיפה מינית בשנת 2006, שיצטרפו ל-20,000 שקל שכבר הוטלו על העבריין בהליך הפלילי.
עם זאת, השופטת ליעד שגב שוכנעה כי חלק ניכר מהנזקים מהם היא סובלת לא נגרמו על ידי התובע אלא מהווים תוצאה של מסכת חיים קשה, ונישואים קשים.
האירוע הפלילי התרחש ב-2006. נגד הנתבע הוגש תחילה כתב אישום בגין אונס, אולם מאוחר יותר במסגרת הסדר טיעון הוא הודה והורשע בעבירה של ביצוע מעשה מגונה שלא בהסכמה תוך שימוש בכוח. בית המשפט גזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי לתובעת בסך 20,000 שקל.
בשנת 2013 היא הגישה נגדו תביעה אזרחית לפיצויים, בה טענה בין היתר כי בעקבות האירוע היא עזבה את מקום העבודה שלה ולמעשה מאז ועד היום לא הצליחה להשתלב במעגל העבודה. לטענתה, מאז האירוע היא סובלת מדיכאון, חרדות ופחדים, חוסר אנרגיה וכן עצבנות יתר.
מנגד, הנתבע הזכיר שהודה במעשיו והתחרט עליהם, שילם את חובו לחברה ואף לקח אחריות ועבר טיפול במטרה לחזור לדרך הישר.
בנוגע לטענות התובעת, הוא טען כי הפיצויים שהוטלו עליו בהליך הפלילי מספקים עברו נזקיה.
בעניין זה הוא אף טען שאין קשר סיבתי בין הנזקים לה היא טוענת לבין האירוע הפלילי. לטענתו, הנזקים נגרמו לה על ידי בעלה לשעבר, שהתעלל בה נפשית, מינית ופיזית, התעללות שהותירה נזקים חמורים בהרבה מאשר האירוע הפלילי.
חוליה נוספת בשרשרת
לנוכח פערים בין חוות דעת פסיכיאטרים שהגישו הצדדים, השופטת שגב מינתה מומחה מטעם בית המשפט, שהעריך כי התובעת סובלת מ-40% נכות נפשית, אלא ש-35% מתוכה "עקב הפרעת אישיות גבולית ומצב נפשי, שקדמו לאירוע".
בעניין זה השופטת דחתה את טענת התובעת שטענה כי המומחה טועה בהערכתו. בין היתר, השופטת הבהירה כי מהראיות עולה שגם לפני האירוע הפלילי, התובעת לא הצליחה להתמיד בלימודים או במקום עבודה כלשהו, מה גם שכל המומחים הסכימו שהתובעת סובלת מהפרעת אישיות גבולית בגינה יש לה נכות משמעותית.
בהמשך פסק הדין כתבה השופטת: "על אף שאיני מקלה ראש בפגיעתה של התובעת כתוצאה מן האירוע ואיני מפחיתה מחומרתו, הרי שבעדותה של התובעת, התרשמתי בעיקר מהשפעת הפרידה מבעלה על חייה ופחות מהשפעת האירוע על מהלכם".
השופטת אף התרשמה כי התובעת "אינה אדם מן היישוב", לא מבחינת מצבה הנפשי ולא מבחינת מה שעברה בחייה.
"קורותיה של התובעת – עובר לאירוע ולאחריו – מלמדים כי על אף שמדובר באירוע חמור הוא מהווה – למרבה הצער – חוליה נוספת בשרשרת של אירועים קשים ומכמירי לב שהיו מנת חלקה של התובעת במהלך חייה", כתבה.
לאחר שניתחה את הדברים לעומקם השופטת קבעה כי "טענותיה של התובעת בדבר ההפסדים שנגרמו לה לא הוכחו; הטענות בדבר תפקודה התקין של התובעת עובר לאירוע לא הוכחו; טענותיה באשר להשפעת האירוע על חייה לא הוכחו".
התוצאה היתה כי פיצויי הפסדי השתכרות בגין האירוע נפסקו על הצד הנמוך, ומרבית הפיצוי (65,000 שקל) נפסק בגין כאב וסבל.
בסיכומו של דבר, הנתבע חויב בהליך זה לשלם לתובעת 81,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 14,200 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד אילן קנר
- ב"כ המשיב: עו"ד אלי הלם
עו"ד רשאד סלים
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין