ב' נ' בן סעיד פפל

ביום 3.10.06 תקף הנתבע את התובעת (ילידת 1977) תקיפה מינית (להלן: "האירוע").

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום באשמת אונס. במסגרת עסקת טיעון עם הפרקליטות, תוקן כתב האישום והנתבע הואשם בביצוע מעשה מגונה שלא בהסכמה תוך שימוש בכוח. הוא הורשע בעבירה על פי הודאתו ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל (מתוכם ריצה שנה וחצי בפועל), 18 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לתובעת בסך של 20,000 ₪.

מכאן התביעה שלפניי ובה נטועות המחלוקות בשאלת מהותו של האירוע והנזק שנגרם לתובעת בגינו.

האירוע

אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבע ביצע בתובעת מעשה מגונה בכוח וללא הסכמה.

1.כתב התביעה הוגש בעוולת התקיפה כשהתובעת מתארת כי הנתבע "השכיב אותה וכפה את עצמו עליה". לטענתה, "פסק הדין הפלילי המרשיע מהווה ראיה חלוטה לאחריותו של הנתבע בתקיפתה, כאמור בסעיף 23 לפקודת הנזיקין".

2.בתצהיר עדותה הראשית, תיארה התובעת את האירוע כמעשה אונס שביצע בה הנתבע.

3.בדיון שהתקיים ביום 2.7.17 טען הנתבע כי תצהירה של התובעת מהווה משום הרחבת חזית, נוכח העובדה שעד לשלב זה לא הועלתה כנגד הנתבע טענה של ביצוע אונס.

א.התובעת ביקשה – וקיבלה - שהות על מנת לשקול את תיקונו של כתב התביעה.