לפסק הדין בעניין ט' נ' ט'
האם ניתן לתבוע בנזיקין קרוב של סרבן גט בגין ייעוץ, שידול וסיוע לסרבנות? בית המשפט לענייני משפחה בירושלים השיב על השאלה בחיוב וקבע, כי במקרה הנדון, האח, ששלט בבעל ביד רמה, יפצה את האישה שעוגנה ב 38,400 ש"ח.
האישה שהגישה תביעת גירושין כנגד בעלה אשר אובחן כחולה נפש, טענה כי הבעל סירב להעניק לה את הגט כתוצאה משידולו של אחיו, ולפיכך, הגישה תביעת נזיקין כנגד האח לבית המשפט לענייני משפחה. בתביעה, דרשה האישה פיצוי של 3,000 ש"ח לכל חודש בו נמנע הגט וכן את חיובו בפיצויים עונשיים של 50,000 ש"ח בגין מעשיו ומחדליו הזדוניים, ולאור הנזקים שנגרמו לה ובהם אבדן חירות, אבדן איכות חיים, פגיעה ביכולתה להקים משפחה (שכן הגישה את תביעת הגירושין בהיותה בת 32 ובחלוף עשר שנים היא כבר נעדרת יכולת להביא ילדים), בושה, סבל, בדידות וצער.
האישה טענה, כי האח לקח חסות על בעלה לשעבר, ניהל עבורו את ההליכים בבית הדין הרבני, שלט בו, שידל והסית אותו שלא להתגרש, אלא אם תיענה לדרישותיו הרכושיות והסחטניות. לטענתה, חב כלפיה הגיס חובת זהירות, נוכח יחסיהם המשפחתיים ובמיוחד לאור השתייכותם לעדה האתיופית שבה יש קרבה מוגברת בין בני המשפחה, והיה עליו לצפות את הנזק שנגרם לה בשל סרבנות הגט. לחילופין טענה, כי ניתן לראות בו כמשדל לביצוע עוולה נזיקית.
האח טען, כי הוא בסך הכל סייע לאחיו הלוקה בנפשו לנהל את הליך הגירושין, וביקש למנוע את נישולו ע"י האישה מזכויותיו הרכושיות, וכי זעק את זעקת אחיו על מנת שיזכה למשפט צודק והוגן ויקבל את חלקו ברכוש, זאת לאחר שבא כוחו לא ייצג את עניינו נאמנה.
השופט מנחם כהן קבע, כי הגם שייתכן כי בנסיבות המקרה ניתן לייחס לאח רשלנות, אין צורך להיזקק לכך, שכן די להוכיח כי הבעל היה סרבן גט, כדי להטיל עליו אחריות של משתף ומשדל לביצוע עוולת הסרבנות.
לעניין סרבנות הבעל נפסק, כי הגם שהוא לוקה בנפשו ומונה לו אפוטרופוס לדין, אין בכך כדי לשלול את כשרותו המשפטית שכן מעולם לא הוכרז כפסול דין. נקבע, כי אין ספק כי הבעל עיגן את האישה במשך שנים ארוכות וגרם לה לנזקים רגשיים, וכי התמיד בסירובו תוך התניית הגירושין בענייני רכוש למרות שאלה נדונו במסגרת התביעה הרכושית שהוא עצמו הגיש לביהמ"ש לענייני משפחה, ולפיכך אין זאת אלא סרבנות גט לשמה.
באשר לאחריות האח כמשדל נפסק, כי מהראיות והעדויות בתיק אין ספק כי הוא סייע, ייעץ ושידל את אחיו בבוטות ובאופן פעיל לסרב להתגרש מהאישה ולהתנות הגירושין בתנאים רכושיים סחטניים, וכי זו נופלת בבחינת שידול והסתה לסרבנות. מעורבות האח בהליך הגירושין, כך נקבע, התפרשה גלויות לאורך כל השנים בהם התנהלה תביעת הגירושין, והתבטאה בייצוג בפועל, ניהול משא ומתן בשמו והתניית הגירושין בתנאים רכושיים.
נפסק, כי גם אם כל רצונו של האח היה לסייע לאחיו לקבל את החלק שמגיע לו ברכוש היה עליו לפעול במסגרת התביעה הרכושית ולא במסגרת הליך הגירושין.
"החסוי, אשר היה נתון למרותו ולשליטתו של הנתבע כ'בובת מריונטה', יכול היה ליהנות מפירות חלקו בדירה כבר לפני שנים רבות, לו רק היה נוהג בתום לב ומנהל משא ומתן כנה וסביר עם התובעת, ללא קשר למתן הגט", כתב השופט והוסיף, כי הדרך בה נקט האח הייתה שגויה.
עוד נפסק, כי לולא השידול אין ספק כי הבעל היה מתרצה ונותן לאישה את הגט שנים קודם לכן, ולפיכך חויב האח לשלם לאישה 38,400 ש"ח, אך עם זאת לא חויב בפיצויים עונשיים.
לפסק הדין בעניין ט' נ' ט'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.