חיוב בנזיקין קרוב משפחה של סרבן גט לפצות מסורבת גט

1.         האם ניתן לתבוע בנזיקין קרוב משפחה של בן זוג המסרב ליתן את הגט לידי בן זוגו בגין ייעוץ, שידול וסיוע לסרבנות הגט?

2.         זוהי השאלה המונחת בפני במסגרת התביעה דנן, בה עתרה התובעת לפיצוי נזיקי, בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה משידולו של הנתבע (גיסה), את אחיו (בעלה לשעבר), לסרב להעניק לה את גטה קרוב לעשר שנים מיום שהגישה נגדו את תביעתה לגירושין.

3.         כאן המקום לומר, כי התביעה דנן, אשר הוגשה בפני ביום 12/7/07, הוגשה לכתחילה הן כנגד בעלה לשעבר של התובעת, והן כנגד גיסה- הנתבע;

אלא שבמהלך ניהול התביעה דנן, ומאחר וביום 17/2/08 ניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול פסק דין המחייב את הבעל להעניק לידי התובעת את גטה, ולאחר שהגט ביניהם סודר, נמחקה התביעה הנזיקית כנגד הבעל, זאת לבקשת התובעת (ובהתאם להסכמת הצדדים כי התביעה הנזיקית שהוגשה כנגד הבעל בבית משפט זה, תועבר לדיון בפני בית הדין הרבני הגדול).

רקע עובדתי:

4.         התובעת נישאה לאח הנתבע בשנת 1987, ומנישואיהם נולדו להם שני ילדים.

5.         ביום 11/2/99 הוגשה על ידי התובעת תביעתה לגירושין בבית הדין הרבני האזורי  בירושלים.

6.         לאור מצבו הנפשי של בעלה לשעבר של התובעת (להלן ייקרא "החסוי" או "האח" או "הבעל"), מינה עבורו בית הדין הרבני הגדול ביום 5/6/06, את עו"ד גלעד קורינאלדי כאפוטרופוס לדין, על מנת שייצגו בהליך הגירושין.

7.         עוד קודם למינוי זה, לקח על עצמו הנתבע שבפני- לייצג בפועל את אחיו, בפני בית הדין הרבני, ובפני בית המשפט לענייני משפחה, כפי שעולה מפורשות מכתב התביעה שהוגש על ידי הנתבע (תמ"ש 1990/06) ביום 24/1/06, למינוי אפוטרופוס קבוע לדין, לגוף ולרכוש אחיו החסוי (ראה בעיקר סעיפים 9 ו-10 לכתב התביעה).

8.         ביום 3/7/07 מונתה על ידי אגודת "חן אפוטרופסות בע"מ", כאפוטרופוס לגוף ולרכוש של הנתבע 1 למשך שנה; וביום 16/6/08 מונתה על ידי עמותת ש.פ.ר כאופוטרופא לגופו ולרכושו של החסוי, מינוי קבע.

9.         ביום 16/3/03 ניתן בבית הדין הרבני האיזורי פסק הדין, בהרכב של שלושה דיינים, ובו נקבע על ידי כל אחד משלושת הדיינים, כדלקמן:

עמדה 1:          " ברור לביה"ד שהצדדים צריכים להתגרש וגם הבעל מוכן לכך, אך דורש לממש את זכויותיו הקניניות בדירה, והאשה דורשת שיתן לה זכויותיו הקניניות עבור הילדים, ובפרט לילד הפגוע, דרישה שהיא מוסרית, אך עדיין אינה יכולה להוות עילה לכפית גט.

לפיכך ביה"ד קובע שהצדדים יתגרשו זמ"ז בג"פ כדמו"י, והאשה תמשיך להתגורר בדירה עד שהילד הקטין יהיה בן 18, והדירה תמכר אז כפנויה ותמורתה תחולק בין הצדדים. המגורים של האשה והילדים בדירה תשמש כמזונות שהאב חייב לילדיו.

בשולי פסה"ד

ביה"ד פסק את אשר פסק ביחס לגירושין, והפסק אינו יכול לשמש כעילה לתביעת נזיקין שלא בביה"ד, שאל"כ יש חשש לכשרותו של הגט שיבוצע כאשר יבוצע בעקבות תביעת נזיקין".