קשישה אוקראינית שהגיעה ארצה כדי לסעוד את בנה, איבדה עם מותו את אשרת השהייה שלה. ביהמ"ש אישר לה להישאר כאן על מנת לפקוד את קברו
אזרחית זרה מאוקראינה שאיבדה את בנה לאחר מאבקו במחלה קשה תוכל להישאר, לעת עתה, בישראל – כך קבע לאחרונה בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. עם מות הבן הגישה הקשישה בקשה להישאר בארץ מטעמים הומניטריים, אך בקשתה לא זכתה להתייחסות מרשות האוכלוסין וההגירה, ואשרת השהייה שלה פקעה. היא פנתה לבית המשפט והשופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה את בקשתה והאריכה לה את הוויזה.
הקשישה הגיעה לישראל בשנת 2017 כדי לסעוד את בנה שחלה בסרטן, וקיבלה אשרה מכוח "נוהל הורה קשיש" (נוהל המאפשר לזרים שאין להם ילדים או קרובים בארץ אחרת, להצטרף לילדם בישראל). לאחר כארבע שנים של ייסורים קשים, הלך בנה לעולמו כשהוא רק בן 44. הוא הותיר אחריו אישה וילדה. עם פטירת הבן חלה הרעה במצבה הנפשי והרפואי של הקשישה, והיא אושפזה למשך שלושה שבועות בבית חולים כתוצאה מזיהום חמור.
בעקבות מותו, וכשהיא יודעת שהוויזה שלה אמורה להתבטל, הגישה הקשישה בקשה להארכת תוקף האשרה. מאוחר יותר אף הגישה בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. כעבור למעלה משנה, בספטמבר 2022, החליטה הרשות על דחיית בקשת הארכה ועל ביטול האשרה. בקשתה הנוספת, לשהייה מטעמים הומניטריים, כלל לא זכתה להתייחסות.
בעקבות זאת פנתה הקשישה בחודש מרץ האחרון לבית המשפט. כשהיא שבורת לב וכאובה, סיפרה הקשישה שהיא מעוניינת להישאר בארץ לצד נכדתה היחידה ועל מנת שתוכל לעלות לקברו של בנה. לטענתה אחרי המאורעות הקשים שעברה – ובהיותה אזרחית אוקראינה שממילא לא ננקטת כלפי תושביה מדיניות גירוש לנוכח המלחמה המתחוללת שם – היא זכאית להישאר בישראל מטעמים הומניטריים.
בתגובה לעתירה שינתה הרשות את עמדתה, והבהירה שהיא מוכנה להאריך את רישיון הקשישה עד להחלטת ראש הדסק במטה מינהל האוכלוסין בבקשתה. בנסיבות אלה טענה הרשות כי התייתר הצורך לדון בעתירה ויש למחוק אותה.
פעלה בניגוד לנהליה שלה
אבל השופטת אגמון-גונן לא מיהרה למחוק את העתירה. לדבריה שינוי החלטה מנהלית יכול להיעשות על בסיס טעמים כבדי משקל, כגון בעקבות גילוי עובדות חדשות, אך לא באופן שרירותי. בהקשר לכך היא ציטטה מפסיקה שאומרת כי "ריבוי החלטות באותו עניין עלול לשמש כאינדיקציה לאי תקינות מנהלית".
מכאן, הבהירה השופטת, שקבלת החלטה חדשה בעניין שכבר ניתנה בו החלטה קודמת היא החריג השמור למקרים של טעות או שינוי נסיבות, ואינה דרך המלך.
ואולם השופטת קבעה שהתנהלות הרשות בעניינה של הקשישה לא עולה בקנה אחד עם התנהלות תקינה. במקום להודיע לבית המשפט שנפלה טעות בהחלטה המקורית, היא רק הודיעה שתבחן מחדש את עניין הארכת האשרה תוך שהמשיכה להתעלם מהבקשה המהותית יותר – המשך שהייה מטעמים הומניטריים.
בתוך כך השופטת ציינה שהרשות הפרה את נהליה שלה, כשהמתינה עם מתן החלטה לקשישה במשך למעלה משנה ממועד הגשת הבקשה, אף שהנוהל הרלוונטי מגביל את הזמן למתן החלטה לארבעה שבועות, לכל היותר.
בהתאם לאותו נוהל, הוסיפה השופטת, ובהתחשב בכך שהקשישה החזיקה כבר ויזה – היה על הרשות להאריך את שהייתה מעת לעת עד לקבלת החלטה סופית בעניינה, ולא להעמידה בפני שוקת שבורה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהוויזה הארעית של הקשישה תוארך באופן שיאפשר לה לערער על החלטת דחייה מצד הרשות, ככל שתהיה כזו, מבלי להיזקק לסעדים זמניים דחופים.
הרשות חויבה לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד הקשישה, בסך 15,000 שקל.
- ב"כ הקשישה: עו"ד אילנה אונגר
- ב"כ הרשות: עו"ד שירה נגר (פמת"א)
לפסק הדין המלא בתיק רע"מ 52595-03-23
עו"ד יגאל מור
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין