הפוגע יצא בזול: לא יצטרך להחזיר ל"כלל" את הפיצויים ששילמה למבוטח

מבוטח שרכבו נפגע הגיע להסכם פשרה עם נהג הרכב הפוגע וקיבל ממנו פיצויים. לאחר מכן הוא זכה בפיצוי נוסף מחברת הביטוח שלו – "כלל". מדוע ביהמ"ש דחה את התביעה שלה להחזרים מהנהג הפוגע?

בדרך כלל חברת ביטוח שמשלמת פיצויים למבוטח שנפגע בתאונה רשאית לתבוע אותם חזרה מהאחראי, אך הפעם בית משפט השלום בתל-אביב דחה את תביעתה של חברת "כלל" נגד נהג שפגע ברכב של מבוטח. הרשמת הבכירה חן מאירוביץ קבעה כי מאחר שהמבוטח הגיע לפשרה מול הנהג הפוגע לפני שקיבל פיצויים בתביעת הביטוח – כלל כבר לא רשאית להיכנס לנעליו.

ב-2013 אירעה תאונת שרשרת ברחוב מרכזי באשדוד. אחד מבעלי הרכבים המעורבים, שהיה השני או "האמצעי" בשרשרת, היה מבוטח של "כלל".

מספר חודשים לאחר התאונה הוא חתם על הסכם פשרה עם "שומרת" – מבטחת הרכב האחרון, (השלישי) בשרשרת –  האחראי לתאונה – וקיבל ממנה תשלום בסך כ-3,500 שקל, תמורת סילוק סופי ומוחלט של כל תביעה מצדו.

לאחר מכן הוא הגיש תביעה גם נגד חברת הביטוח שלו "כלל" וקיבל ממנה פיצוי נוסף של כ-9,000 שקל.

ב-2015 "כלל" ביקשה לממש את זכותה לתבוע מהנהג הפוגע החזרים, והגישה נגדו תביעה (מה שנקרא "תביעת שיבוב"). כלל טענה כי הסכם הפשרה התייחס רק לנזקים שנגרמו לחלקו האחורי של הרכב ולכן היא זכאית להחזר הפיצוי ששילמה למבוטח עבור הנזקים לחלק הקדמי.

אלא שהנהג הפוגע טען כי הסכם הפשרה נחתם עוד לפני שהמבוטח של "כלל" הפעיל את הפוליסה, ושמדובר בהסכם סופי ומוחלט שסילק כל תביעה נוספת מצב המבוטח, "כלל" לא רשאית להיכנס לנעליו ולתבוע החזרים.

מנגד, כלל טענה שלשון ההסכם אינה חד-משמעית ולא מצוין בו שאסור לה לתבוע מזיקים בגין התאונה.

זכות התביעה נשללה

אולם הרשמת מאירוביץ קיבלה את עמדת הנהג הפוגע וקבעה כי כיום לחברת הביטוח אין זכות תביעה נגדו. השופטת הסבירה כי כלל מנועה מלתבוע משום שזכותה להחזר נשענת על זכותו של המבוטח לפיצוי. מרגע שהוא כבר קיבל את הפיצוי, בעצם כבר אין לה עילת תביעה נגד המזיק.

הרציונאל העומד מאחורי תביעת שיבוב, הבהירה השופטת, הוא שחברת הביטוח "נכנסת בנעלי" המבוטח שלה. במצב כמו זה שהובא בפניה – החברה לא יכולה להיכנס לנעלי המבוטח כיוון שהוא כבר קיבל פיצוי ישיר.  

באשר לנוסח הסכם הפשרה, הרשמת הסבירה שבאמת יש בו סתירה פנימית, שכן מצד אחד ההסכם מתייחס רק לנזק בגין החלק האחורי של הרכב, ומצד שני מהנוסח הכולל שלו ניכר שהחתימה עליו היא לצורך סילוק סופי ומוחלט של כל התביעה.

מאחר שכלל לא הביאה את המבוטח ואת נציגי חברת הביטוח "שומרה" לעדות שיכולה הייתה להסביר את הדברים, השופטת הסיקה שיש לראות את הסכם הפשרה ככזה שמסיים את כל המחלוקות בין הצדדים. לכן, לכלל אין זכות תביעה נגד הנהג הפוגע.

לפיכך הרשמת דחתה את התביעה, ואף חייבה את כלל בהוצאות משפט בסך 2,000 שקל. עם זאת, יש לציין שהרשמת העירה כי "הדעת לא נוחה מהתוצאה שנוצרה לאור המצב המשפטי השריר, כמפורט לעיל, בעטיו שילמה שומרה [חברת הביטוח של הנהג הפוגע, ר"ת של הכותב] רק חלק מזערי מהנזק שנגרם לרכב מבוטח התובעת".

אך מאחר שהסכמים צריך לכבד, הרשמת החליטה להותיר את המצב המשפטי כפי שהוא.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין