מאת: עו"ד מיטל לחיאני
לפסק הדין בעניין חסן נ' משטרת ישראל ואח'
אף שבור ומעצר שווא - כך הסתיימה כתיבת דו"ח על נהיגה ללא חגורה. האזרח שהותקף תבע את השוטר והמדינה בשל הנזקים שנגרמו לו. לנו זה יעלה עשרות אלפי שקלים.
באחד מלילות מרץ 2009, נסעו מספר חברים לבלות בים המלח. בדרך הם עצרו בתחנת דלק בשביל לקנות מים וסיגריות, אך שוטר שהיה במקום העיב על השמחה, כשרשם להם דו"ח בגין אי חגירת חגורות בטיחות.
בשלב מסוים, פנה השוטר לאחד החברים ושאל אותו למה הוא לועס מסטיק כמו פרה. כשהצעיר מחה, השוטר פתח לפתע את דלת הניידת ונגח בפניו בעוצמה. אפו החל לדמם, ושוטרים שהיו במקום התנפלו עליו ואזקו אותו באזיקים. אם לא די בכך, הבחור נעצר ונחקר בחשד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
בעקבות האירוע, הגיש הצעיר תלונה במח"ש, והוגש נגד השוטר כתב אישום בגין תקיפה. במסגרת הסדר טיעון, נידון התיק בבית הדין המשמעתי לשוטרים, והשוטר הורשע. הוא קיבל נזיפה חמורה, הורדה בדרגה למשך חודש וחויב בפיצוי של 5,000 שקל למתלונן.
המתלונן לא הסתפק בכך, והגיש נגד השוטר והמדינה תביעה לפיצויים. בתביעה שהגיש לבהמ"ש השלום בירושלים, הוא טען שהמדינה, שאחראית למעשי השוטר התרשלה.
התובע סיפר כי אפו נשבר והוא עבר ניתוח, ומאז המקרה הוא סובל מכאבים. לדבריו, מעשי השוטר השפילו אותו ופגעו בו, וכיום הוא סובל מדיכאון ובמשך תקופה ארוכה כלא עצמו בבית ונמנע מלצאת עם חבריו או לעשות פעילות כלשהי.
המדינה ניסתה לנער מעצמה את האחריות, וטענה כי זו מוטלת על כתפי השוטר. לדבריה, היא לא התרשלה כשהעסיקה אותו, שכן לא הייתה יכולה לצפות את מעשיו. לדבריה, היא פעלה כדין כשהתייחסה לאירוע האלים במלוא החומרה.
השוטר הציג תמונה הפוכה, כשטען שחש מאוים מהתנהגות התובע, שלטענתו היה שיכור והתעמת עמו מילולית ופיזית. הוא עמד על כך שפעל ככל שוטר שצריך למלא את תפקידו ובמקביל גם להגן על עצמו. בכל מקרה, טען השוטר שהוא פעל בהתאם להוראות הממונים עליו, ולכן מי שצריכה לשאת באחריות זו המדינה - מעסיקתו.
יש להיאבק בתופעת האלימות
לעמדת השופט עבאס עאסי, מלאכתם של שוטרי ישראל היא מלאכה קשה המלווה לא אחת בסיכונים והתנכלויות, ולכן בתי המשפט נדרשים להגן עליהם ולאהוד אותם. אלא שההגנה והאהדה שמורות לשוטרים שמשתמשים בסמכויותיהם הרחבות רק לצרכי התפקיד ועל פי חוק, ולא יינתנו כשמדובר בשוטר שהלבין את פני התובע, תקף אותו ואף עצר אותו ללא הצדקה.
עם זאת, נקבע כי גם המדינה צריכה לשאת באחריות שילוחית בגין התנהגות השוטר, משום שוויכוחים והתנצחויות הם תופעה שגרתית במהלך עבודתם של שוטרים, ולכן פעילותו לא חרגה ממסגרת מילוי תפקידו.
נוכח האינטרס המוגבר של החברה להיאבק בתופעת האלימות, ביקש השופט לתת משקל נכבד לשיקול ההרתעתי, ופסק לתובע פיצוי של 50 אלף שקל, בנוסף לפיצוי בגין הפסד שכר והוצאות של 5,000 שקל. המדינה והשוטר גם חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6% מסכום הפיצוי.
אלימות שוטרים הינה תופעה נפוצה, אשר לצערנו קרמה עור וגידים לאורך השנים וכיום ניתן לומר שמדובר בתופעה נפוצה. כיום, השופטים נוטים לפסוק סכומים גבוהים בתביעות שבהן אין צורך להוכיח את הנזק הנגרם. במידה ואכן נגרם נזק, קיימת אפשרות ממשית להכפיל ואף לשלש סכום זה, וכך למעשה, מנסים השופטים לכוון את התנהגות השוטרים אשר שוכחים לא פעם את מהות תפקידם.
לפסק הדין בעניין חסן נ' משטרת ישראל ואח'
* עו"ד מיטל לחיאני עוסקת בדיני נזיקין.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.