ביהמ"ש לענייני משפחה סבר שאין לחייב את האב בשלב זה, שכן הוא מגיע לארץ פעמיים בחודש לסופשבוע עם בנו, והדבר כרוך בהוצאות כבדות, אולם ביהמ"ש המחוזי קבע שגם בנסיבות אלה, אין מקום לפטור את האב ממזונות.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל בקשת רשות ערעור שהגישה אם לילד בן 10, וקבע כי אביו המתגורר בחו"ל, ישלם מזונות זמניים עבורו, עד להכרעה בתביעתה. בכך הפך השופט נפתלי שילה את החלטת בית המשפט למשפחה, שסבר כי בשלב זה אין לחייב את האב במזונות.
מדובר במקרה לא שכיח, שכן האישה שייכת לדת השינטו (דת יפנית), ואילו האב יהודי-ישראלי. הם הכירו בשנת 2006 בארץ זרה (חסויה בפסק הדין), ונישאו בנישואים אזרחיים. ב-2009 נולד בנם, וב-2011 הם עברו להתגורר בישראל. ב-2016 האב חזר להתגורר בארץ האחרת.
כיום האם והבן מתגוררים בישראל, ופעמיים בחודש האב מגיע ארצה ולוקח את בנו לסוף שבוע. בין השניים מתנהלים הליכים בנוגע למשמורת על בנם, המצריכים מטבע הדברים החלטה באיזו ארץ הוא יגדל.
במסגרת הליכים אלה מונתה פקידת סעד ומומחים מטעם בית המשפט, על מנת לבדוק את מצבו הנפשי של הבן, שלטענת אמו מאיים בהתאבדות אם ייאלץ לשוב לארץ ממנה הוא בא.
בנוסף להליכי משמורת, באוקטובר 2018 הגישה האם תביעה לחיוב האב במזונות הבן, ובמקביל הגישה גם בקשה לפסיקת מזונות זמניים עד להכרעה בהליך.
היות שמדובר בבני זוג שאחד מהם אינו יהודי, הדין החל עליהם אינו הדין העברי, אלא חיוב המזונות חל על ההורים באופן שווה בשיעור יחסי להכנסותיהם ויכולתם הכלכלית, ובהתאם לזמנים בהם הבן נמצא עם כל אחד מהם.
לפני כחצי שנה, בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דחה את בקשתה, אם כי הדגיש שמדובר בהחלטה זמנית. בית המשפט קבע כי צרכי הילד עומדים על 2,550 שקל בחודש, האב משתכר 18,000 שקל בחודש, ואילו האם משתכרת כ-6,000 שקל בחודש.
למרות פער זה, בית המשפט סבר כי לאור הנסיבות החריגות, שבהן האב משלם כ-8,000 שקל בחודש על מנת להגיע ארצה ולשהות עם בנו כ-6 ימים בכל חודש, יש לראות בהוצאות אלה חלק מצרכיו של הבן, ואין להטיל על האב חיוב נוסף בנסיבות שבהן האם אינה שרויה במצוקה כלכלית.
כל הנטל עליה
אלא שהשופט שילה סבר כי "הותרת הקטין ללא תשלום מזונות כלל, אינה עומדת בקנה אחד עם טובתו". לפי השופט, אכן יש לקחת בחשבון את הכנסתו הפנויה של האב, אך אין מקום לפטור אותו ממזונות, במצב שבו כמעט כל נטל הטיפול והגידול על כתפי האם, גם אם הדבר גורם לו להוצאות נכבדות.
לאחר הפחתת הוצאות הנסיעה של האב לישראל, נמצא כי הכנסתו הפנויה עומדת על 10,000 שקל לחודש – הכנסה גבוהה בכשני שליש מהכנסת האם, המשתכרת בכ-6,000 שקל לחודש. הנתון השני החשוב הוא זמני השהות. הבן שוהה עם אביו כ-6 ימים בחודש, כלומר שוהה עם אמו כ-80% מהחודש ועם המשיב כ-20% מהחודש.
בהתחשב בנתונים אלה – זמני השהות והפער בין הכנסות הצדדים לאחר ניכוי הוצאות הנסיעה והשהות של האב – השופט קבע כי האב ישלם 1,500 שקל מזונות זמניים עבור בנו. המזונות אף ישולמו רטרואקטיבית החל מיום הגשת הבקשה למזונות זמניים ועד ה-10 בכל חודש.
בנוסף, האב חויב לשלם לאם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איתי רוזין, עו"ד יניב כהן
- ב"כ הנתבע: עו"ד שי גולדנברג, עו"ד טל פריינטה
עו"ד זהר מימוני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין