אב העביר לבתו זכויות בדירה – ביהמ״ש ביטל את ההסכם לאחר מותו

תביעת אלמנת האב (אמה של הנתבעת) לביטול הסכם המתנה התקבלה לאחר שנקבע כי האב סבל מדמנציה ולא היה כשיר לחתום עליו 

השופט מחמוד שדאפנה קיבל לאחרונה תביעה לביטול הסכם מתנה מ-2011 שהגישה אם נגד בתה. האם טענה כי בעלה המנוח, אביה של הנתבעת, חתם על ההסכם כשסבל ממצב קוגניטיבי ירוד והיה בלתי כשיר. הנתבעת הכחישה את הדברים. השופט קיבל את חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט שמצאה כי בזמן החתימה האב סבל מדמנציה.

האם והאב נישאו ב-1964 והביאו לעולם ששה ילדים. הנתבעת היא בתם המשותפת. 

ב-1990 ירש האב דירה מאביו המנוח וכשבע שנים לאחר מכן בני הזוג הרסו אותה ובנו תחתיה את בית בשטח 146 מ״ר. 

ב-2011 חתם האב על תצהיר מתנה בו העביר לבתו (הנתבעת) חצי מזכויותיו בבית. שנתיים לאחר מכן נחתם הסכם בין האב לבין האם לפיו הוא יעביר לה 50% מזכויותיו בבית. 

ב-2012 חזר בו המנוח מתצהיר המתנה והצהיר כי הוא לא מעביר את הזכויות לבתו. הוא הסביר כי סבר שהוא חותם על מסמך אשר מאפשר לבת לבנות 60 מ"ר באדמה שצמודה לבית וכי לא העלה בדעתו כי הוא מעביר את הזכויות שלו בבית. בהמשך שינה שוב את דעתו והצהיר כי הוא מאשר את העברת הזכויות אך לאחר מכן חזר בו שוב. 

ב-2014 הגישה האם תביעה נגד בתה בה דרשה להצהיר על בטלות הסכם המתנה. במהלך ההליך נפטר האב. 

האם טענה כי במועד החתימה על הסכם המתנה האב סבל מבלבול, חוסר אוריינטציה, בעיות משמעותיות בזיכרון וכן לא זיהה את בני משפחתו ועל כן הוא לא היה כשיר לחתום.

הנתבעת טענה כי אביה היה כשיר ורצה להעניק לה זכויות בבית מכיוון שהיא הילדה היחידה שלא היו לה נכסים ולא הייתה ״מסודרת״. היא ציינה כי אמה חתמה מול האב ב-2013 על הסכם המעניק לה זכויות בבית והדבר סותר את טענתה שכבר ב-2011 הוא לא היה כשיר.

אחד נגד השני

השופט מחמוד שדאפנה מבית המשפט למשפחה בטבריה מינה מומחית לקביעת כשירות המנוח במועד החתימה על תצהיר המתנה. המומחית ציינה בחוות דעתה כי המנוח סבל מדמנציה שאובחנה בנובמבר 2012, כ-7 חודשים לאחר עריכת התצהיר, וכי במועד החתימה מצבו הקוגניטיבי של המנוח היה לקוי, דבר שמנע ממנו להבין החלטות שקיבל ולהפעיל שיקול דעת ושיפוט תקין. המומחית הבהירה כי הליך הדמנציה היה קיים אצל המנוח מספר שנים לפני האבחנה. 

לאור חוות הדעת ועדויות נוספות על מצבו של המנוח בתקופה הרלוונטית קבע השופט שהמנוח לא היה כשיר לחתום על הסכם המתנה. 

הוא הוסיף כי מחומר הראיות עלה שכל בני המשפחה ידעו על מצבו של המנוח, וכי העובדה שהוא שינה את דעתו מספר רב של פעמים בתוך פרק זמן קצר מאוד היא ראיה נוספת לחוסר יכולתו לקבל החלטות עצמאיות. 

בנסיבות אלה קבע השופט כי הסכם המתנה בטל. בסוף דבריו הוא מתח ביקורת על הצדדים: ״המקרה שבפני הוא מקרה קלאסי לכך שבני משפחה פועלים אחד כנגד השני, מטילים דופי באיש מבוגר, מטילים בו רפש, מוכנים לעשות הכל, כולם, ללא יוצא מן הכלל, ניסו לנצל את חולשתו, מצוקתו ותלותו של המנוח, על מנת להשיג אינטרסים אישיים״.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ התובעת: עו"ד ראובן שרגיל ואח'
• ב״כ הנתבעת: עו״ד אלי סגל

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין