בית המשפט קיבל תביעה שהגיש העובד נגד מפעל האלומיניום בו הועסק. בפסק הדין נקבע בין היתר כי המעסיקה לא הדריכה את העובד ולא דאגה לשיטת עבודה בטוחה.
לפני כ-10 שנים נפצע עובד במפעל כשהרים יחד עם עובד נוסף מכונה כבדה לניקוב אלומיניום. הוא נותר עם 20% נכות בשל פגיעה בעמוד השדרה. השופטת סיגל דומניץ סומך קבעה לאחרונה שהמעסיקה התרשלה כלפיו ואחראית לתאונה. בתוך כך נדחתה טענתה כי יש להטיל על התובע אשם תורם.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד צחית עופר, סיפר שעבד במפעל של הנתבעת, חברת ״השרון״, בין השנים 2002-2016 בתפקיד ייצור פרופילים של חלונות ודלתות מאלומיניום.
לדבריו, התאונה התרחשה במאי 2010 כשנדרש לנקב משטח אלומיניום ולצורך ביצוע המשימה הרים מכונת ״שטנץ 9000״ כבדה, שלמלגזה לא הייתה גישה אליה, יחד עם פועל נוסף. תוך כדי הרמת המכונה הוא הרגיש כאב חד בגב ולא יכול היה לזוז. הוא פונה מהמקום לבית החולים מאיר בכפר סבא. לאחר שנבדק שוחרר לביתו אך הכאבים החמירו לאורך השנים עד שב-2016 נאלץ לעבור ניתוח בגב.
לטענתו, המעסיקה התרשלה כשלא הנהיגה שיטות עבודה בטוחות, לא הדריכה את העובדים ולא פיקחה על אופן ביצוע העבודה.
המעסיקה, שיוצגה על ידי עו"ד עמיחי טרוזמן, טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי בלתי סביר וכי האחריות לתאונה רובצת על התובע. היא הגישה חוות דעת רפואית שלפיה התובע אינו סובל מהגבלה משמעותית בתנועות עמוד השדרה.
לא קיבל הדרכה
השופטת סיגל דומניץ סומך מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את גרסת העובד בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה. היא ציינה כי עדותו נתמכה בתיעוד שנערך בסמוך לאירוע והמעסיקה אף אישרה את גרסתו במסמכים שהוגשו לביטוח לאומי.
השופטת הזכירה את הפסיקה הענפה בנושא חובתו של המעסיק ליצור מקום עבודה בטוח, להנהיג שיטות עבודה בטוחות ולפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות. ״מעביד אינו רשאי להניח כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות״ הדגישה השופטת והוסיפה כי המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא.
היא קבעה עוד כי חומר הראיות מוביל למסקנה שהמעסיקה התרשלה כלפי התובע ואחראית לתאונה. בין היתר השופטת קיבלה את עדות התובע כי עבודתו הייתה כרוכה בהרמה והורדה שגרתית של מכונות הניקוב הכבדות, מבלי שקיבל הדרכה בנושא.
השופטת ציינה כי מהעדויות עולה שמשקל המכונה היה כ-50-60 ק״ג. היא הבהירה כי על פי הפסיקה, הרמה של 50 ק״ג, 30 ק״ג ואף 20 ק״ג ללא הדרכה וללא אמצעי עזר תיחשב כרשלנית, לעומת הרמה של 10 ק״ג הנחשבת סבירה.
היא דחתה את טענת הנתבעת כי יש להטיל על התובע אשם תורם וכתבה כי לא הוכח שעמדה בפניו אפשרות אחרת לבצע את העבודה.
ביחס לנזק, אימצה השופטת את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט שקבע כי התובע נותר עם נכות של 20% בגין פריצת דיסק עם הפרעה תפקודית מתמשכת והגבלה בינונית בתנועות הגב התחתון.
השופטת ציינה שהתובע עובד כיום כנהג. בהתאם לשכרו שהשביח עם השנים, היא פסקה לטובתו כ-720,000 שקל בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובע, לאחר ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי, בסכום של 779,938 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 23.4% והוצאות בסך 8,200 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין