35 שנה אחרי מות אביה: תקבל חלק מדירת זוגתו

בית המשפט אכף הסכם בין בתו של המנוח לאישה עמה ניהל זוגיות, כי על רקע שיפוץ שערכו בני הזוג – תינתן לה שמינית מערך הדירה לכשתימכר

אישה שאביה נפטר ב-1991 תקבל שמינית משווי דירת זוגתו – כך פסק בית המשפט למשפחה בתל אביב. לאחר מות המנוח הגיעו שני ילדיו, ביניהם התובעת, להסכם עם בעלת הדירה, כי על רקע שיפוץ שביצעו בני הזוג יינתן להם רבע מערך הנכס, לכשיימכר. השופט ליאור ברינגר הורה לאחרונה על אכיפתו, בשל מכירת הדירה.

המנוח והנתבעת, כיום דמנטית, ניהלו זוגיות למשך כעשור. הם גרו בדירת האישה, כאשר ביוני 1991 הלך המנוח לעולמו. התובעת היא בתו, ולו בן נוסף שלא לקח חלק בהליך המשפטי. שני הנתבעים הנוספים הם ילדי האישה מזוגיות קודמת. חודשים ספורים לאחר מות המנוח, ערכה זוגתו צוואה בה הורישה רבע מדירתה לבנו ובתו, ואילו את שאר רכושה - לילדיה בחלקים שווים.

לאחר מכירת הדירה במאי 2021, הגישה בתו של המנוח את תביעתה לבית המשפט. היא טענה במסגרתה להסכם בעל-פה שהיא ואחיה כרתו עם האישה בזמנו, שלפיו "בבוא העת" יקבלו רבע משווי הדירה, על רקע השקעת אביהם בשיפוצה. משהנכס נמכר בכ-2.5 מיליון שקל, טענה התובעת, הרי שמגיעה לה שמינית מהסכום, כלומר 312 אלף שקל.

מנגד טענו האישה וילדיה שלא הוכח הסכם כלשהו, וכי הראשונה ערכה צוואה חדשה ב-2022 אשר ביטלה את זו הקודמת. השלושה הוסיפו כי השיפוץ שנערך בזמנו כלל לא היה נרחב, כטענת התובעת, אלא "מינורי בלבד", כאשר מכירת הדירה נעשתה על מנת לעזור לאחד מנכדי הנתבעת שנקלע לחובות בסך 5 מיליון שקל, רובם לשוק האפור.

מסרונים שמספרים הכל

אלא שהשופט ברינגר דחה את גרסת ההגנה, זאת על רקע התכתבויות מזמן אמת אשר הראו כי הלכה למעשה, נכרת בזמנו הסכם בין ילדי המנוח לנתבעת, כאשר צוואתה הראשונה תומכת בשיעור החלוקה הנטען על-ידי התביעה, כלומר שמינית מערך הנכס לכל אחד מילדי המנוח.

כך למשל, במסגרת חלופת המסרונים הסבירה אחת מבנות האישה לתובעת מדוע הוחלט למכור את הדירה, תוך שהדגישה כי "ניידע אתכם כשייגמר הסיפור". השופט תהה, בהקשר הזה, "מדוע יש ליידע את התובעת במשהו? ככל שמדובר בדירה שלתובעת אין כל זכויות בה, וככל שלא מגיע מאומה לתובעת, מדוע סבורה נתבעת 2 כי יש ליידע את התובעת ואחיה בדבר מכירת הדירה?".

כך גם לגבי הודעת בתה של האישה ש"כמעט השכרנו" את הדירה, "שזה עוד יותר לא לטובתכם". "מדוע לא לטובתם?", תהה השופט, "מה אכפת לתובעת ולאחיה אם הדירה תושכר או תימכר, ככל שלהם לא מגיע מאומה בקשר עם הדירה?". הוא קבע שתוכן ההתכתבויות תומך חד-משמעית בגרסת התביעה, כי בפועל קיימת התחייבות לתשלום בעת מכירת הדירה, בפרט על רקע הצוואה מ-1991.

בתוך כך דחה השופט את ניסיון הנתבעים למזער מהיקף השיפוץ שבוצע, לאחר שמצא כי העבודות הביאו להרחבת שטח הדירה בלא פחות מ-30%. לבסוף אף נדחתה טענתם כי הנכס נמכר לשם כיסוי חובות בסך מיליוני שקלים לשוק האפור, אליהם נקלע כביכול נכדה של הנתבעת, זאת לאחר שבתיק חדלות הפירעון דובר על 365 אלף שקלים בלבד - הרוב לטובת בנקים - שמרובם קיבל הפטר.

לפיכך השופט הורה על אכיפת ההסכם וחיוב הנתבעים בהתאם לשלם לבתו של המנוח שמינית מסכום מכירת הדירה, 312 אלף שקל, בתוספת 60 אלף שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד אור גל-און
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שלמה דגן ועו"ד רונן קצף

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.