השניים שילמו עשרות אלפי שקלים על טיול ביפן, אך האיש נפטר כחודש לפני תאריך היציאה. השופטת קבעה כי חברת הטיולים אינה אשמה, ולמרות הנסיבות המצערות, היא רשאית לגבות דמי ביטול על פי החוזה.
בית משפט השלום בתל-אביב דחה את תביעה נגד חברת "רימון טיולים", אותה הגישה אישה שביקשה החזר של כ-50,000 שקל ששילמה יחד עם בעלה המנוח עבור טיול מאורגן.
השופטת שרון הינדה קבעה כי "על אף ההבנה לנסיבות המצערות שהובילו את התובעת לבטל את העסקה... אין להשית על הנתבעת את הנטל הכספי של ביטול העסקה ולמעשה יש לפעול בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים ותנאי ביטולו".
התובעת ובעלה נרשמו לטיול משולב בשיט סובב יפן, בעלות של כ-14,000 דולר, שאמור היה לצאת מישראל במהלך אוקטובר 2017. הבעל חתם על טופס הרשמה שכלל תנאי לפיו במקרה של ביטול שייעשה בטווח של פחות מ-30 ימי עסקים ועד 15 ימי עסקים מתאריך היציאה, ייגבו דמי ביטול בשיעור של 65% ממחיר הטיול.
למרבה הצער, הבעל הלך לעולמו, כחמישה שבועות לפני מועד היציאה (פחות מ-30 ימי עסקים). התובעת ומשפחתה הודיעו לחברה על ביטול השתתפותם בטיול, וביקשו החזר מלא. החברה הסכימה להשיב לתובעת ולעיזבון בעלה רק 35% מהסכום, בהתאם לתנאי החוזה.
בתביעתה התובעת טענה בין השאר כי מותו הפתאומי של בעלה מהווה מה שנקרא בשפה המשפטית אירוע שמסכל את החוזה, ולכן אין לקבוע שהיא הפרה אותו.
לעומת זאת, החברה טענה בין היתר כי אירועים פתאומיים ואף טרגיים הם אירועים שאדם סביר צריך לצפות, ולכן היא ממליצה ללקוחותיה לרכוש ביטוח נסיעה לחו"ל ובמיוחד ביטוח המיועד למקרה של ביטול נסיעה בפרק זמן כה קצר. לכן החברה סברה כי לא מדובר ב"אירוע מסכל".
לא בלתי צפוי
לאחר ניתוח משפטי של העניין, השופטת הינדה הגיעה למסקנה כי התנאים ל"סיכול חוזה" אינם מתקיימים. בין היתר, השופטת הבהירה כי חוזה מסוכל רק כאשר השיבוש שחל באפשרות לקיים אותו הוא אירוע שהמפר לא יכול היה לצפות אותו.
במקרה זה בעלה של התובעת היה "בגיל השלישי", ולא הובאה כל ראייה לגבי מצבו הרפואי לפני פטירתו. מכל מקום, השופטת סברה כי "באופן מצער ניתן לומר כי בחיי אדם מוות אינו אירוע בלתי צפוי". לכן גם אם בעלה של התובעת לא היה בסיכון קונקרטי, לא ניתן לומר שמדובר באירוע שלא היה עליו לצפות.
השופטת הוסיפה כי "התובעת לא חלקה על כך כי הובא לידיעת בעלה המנוח דבר אפשרות הביטוח, התובעת גם אישרה כי בעבר ערכו ביטוח ובמקרה זה בעלה המנוח לא הספיק. משמע הם היו מודעים לסיכון ומטעמיהם לא רכשו ביטוח".
בנסיבות אלה, השופטת סברה כי הטלת הסיכון על החברה-הנתבעת, תביא לתוצאה שלא שוקללה במסגרת הסיכונים, ולמעשה תעמיד את הנתבעת בבחינת "מבטחת" של לקוחותיה.
כלומר השופטת קבעה כי התובעת ובעלה הם אלה שהיו "נוטלי הסיכון", ועם כל הצער, החברה – שאין לה כל אשמה בהיווצרות הסיכון – היא לא זו שצריכה לשאת בסיכון שהתממש.
"נוכח הנסיבות הקשות שפקדו את התובעת, איני פוסקת הוצאות כנגד התובעת, על אף שתוצאות פסק הדין הן בפועל דחיית תביעתה", חתמה השופטת.
- כל צד יישא בהוצאותיו.שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אבישי אוסטרייכר
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין