סוכן מכירות תבע את החברה בה הועסק בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ועוד. התביעה נדחתה ברובה המכריע ובית הדין חייב את העובד לשלם למעסיקתו הוצאות גבוהות במיוחד.
בתביעה שהוגשה לפני כשלוש וחצי שנים טען העובד שמעסיקתו פיטרה אותו שלא כדין, ניכתה משכרו סכומים ללא הסכמתו ולא שילמה לו זכויות סוציאליות. השופט צבי פרנקל דחה את רוב הטענות. בשל הפער בין הסכום שנתבע לבין התוצאה חויב העובד בהוצאות הגבוהות מהסכום שנפסק לטובתו.
התובע, שיוצג על ידי עו״ד צבי ריש, סיפר שב-2010 החל לעבוד אצל הנתבעת, חברת ״סטלס״, כסוכן שטח למכירת פוליסות ביטוח חיים ומבנה לבעלי משכנתאות.
לדבריו, בתחילת 2014 פיטרה אותו הנתבעת בחוסר תום לב וממניעים זרים ללא הודעה מוקדמת, ללא שימוע ומבלי ששילמה לו פיצויי פיטורים. הוא הוסיף שלאורך תקופת העסקתו ניכתה הנתבעת משכרו סכום של 500 שקל שלא כדין ולא שילמה לו זכויות סוציאליות שונות. הוא העמיד את סכום התביעה על סך של 1,333,675 שקל.
התובע דרש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את בעלת המניות בנתבעת באופן אישי מאחר שלדבריו החברה נוהלה מתוך מרמה והתחזות כלפי לקוחות.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו״ד רונן (רון) פרץ, טענה מצדה שבסוף שנת 2013 מסר לה התובע מכתב שבמסגרתו העלה טענות שונות בקשר לתנאי עבודתו ותשלום שכרו. באותו מכתב הוא הציב לה אולטימטום והבהיר שימשיך לעבוד רק אם תנאי עבודתו ישופרו. לדבריה, ממכתבו והתנהלותו עלה שהוא לא היה מעוניין להמשיך לעבוד אצלה ולכן למעשה התפטר.
היא הוסיפה שבכל מקרה לקראת תום תקופת ההעסקה נערכו עם התובע מספר שיחות שהאחרונה שבהן הייתה במתכונת של שימוע. לדבריה, עבודתו של התובע הופסקה לאלתר ולפני סוף חודש ההודעה המוקדמת מאחר שהתחיל להוציא את דיבתה רעה בקרב העובדים.
כמו כן, הנתבעת הסבירה שקיזוז 500 השקלים נעשה בהתאם להסכם העבודה עם התובע בגין ביטולי פוליסות צפויים. היא הדגישה שתנאי זה הופיע בבירור בהסכם ההעסקה שנמסר לו.
הכתיב תנאים חדשים
השופט צבי פרנקל מבית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל את עמדת הנתבעת. הוא קבע שממכתב התובע עולה שהוא לא התכוון להמשיך באותם תנאים ולמעשה הכתיב תנאים חדשים לנתבעת. בנסיבות אלה, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
השופט הוסיף שמשנקבע שהתובע התפטר, הוא זה שחייב הודעה מוקדמת לנתבעת. מאחר שעבודתו הופסקה באמצע חודש ההודעה המוקדמת קבע השופט שעל הנתבעת לשלם לו מחצית משכרו החודשי הממוצע, סך של כ-3,000 שקל.
השופט קבע עוד שהנתבעת לא הייתה חייבת לערוך לתובע שימוע מאחר שהוא זה שהביא לסיום העסקתו.
זאת ועוד, השופט כתב שהתובע ידע על תנאי העסקתו, כולל התנאי בדבר ניכוי בגין ביטולי פוליסות, והודה בעובדה זו במפורש בחקירתו הנגדית. מאחר שהתובע לא התלונן על התנאי בכל תקופת עבודתו נדחתה תביעתו ברכיב זה.
כמו כן קבע השופט שלא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות והתובע לא הוכיח תרמית או שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת.
השופט קיבל חלק קטן מטענות התובע בדבר תשלום חלקי של זכויות סוציאליות והפרשות לפנסיה וקבע שעל הנתבעת לפצות אותו ב-27,822 שקל.
ואולם, בשל הפער בין סכום התביעה והתוצאה הסופית חויב התובע בהוצאות של 40,000 שקל כך שבסופו של דבר הוא יצטרך לשלם לנתבעת את ההפרש שבין הסכומים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין