מכתב משנת 2012 הביא לתביעת לשון הרע שהגישו היועצים המשפטיים דאז של המועצה האזורית לב השרון, נגד אחד מחבריה. השופטת: "חופש הביטוי אין משמעותו מתן היתר להשתלחות בעורך דין".
בימ"ש השלום בראשון לציון קיבל באחרונה תביעתו של עורך דין שמשרדו שימש כיועץ משפטי של המועצה האזורית לב השרון עד שנת 2012, והורה לחבר מועצה לפצות אותו ב-25 אלף שקל על הוצאת דיבה.
ברקע התביעה עמדו שתי פרשות שאירעו בשנים 2010-2011. האחת, פרישתו של המשרד מייצוג המועצה בכתב אישום נגד עורכת דין אחרת בגין עבירות בנייה, וזאת בעקבות הסכם לשיתוף פעולה עם משרדה של אותה עורכת דין בתחומים של גבייה הוצאה לפועל.
הפרשה השנייה – מינויה של סגנית ראש המועצה למנהלת מחלקת החינוך במועצה – מינוי שלו התנגד חבר המועצה באותה עת, אולם הפרשה הסתיימה בהסכם פשרה לאחר הליך משפטי בעניין.
לפי כתב התביעה שהוגש ב-2012, חבר המועצה (הנתבע) השתלח בתובע במכתב ששלח לראש המועצה ובו ייחס לתובע ולמשרדו פעולות לא חוקיות כמו הטיית מכרז וניגוד עניינים בעניינה של אותה סגנית ראש המועצה. התובע טען כי הדברים שנכתבו במכתב זה הוציאו דיבתו רעה, שמו אותו ואת משרדו ללעג ולקלס ואף פגע במטה לחמם.
מנגד הנתבע טען כי התביעה נועדה להלך עליו אימים כאיש ציבור ולמנוע ממנו מלבצע את תפקידו, שבמסגרתו הוא רשאי לפעול להדחתם של התובעים מתפקידם כיועצים המשפטיים של המועצה.
לשיטתו, לא רק שהוא פעל ללא רבב ביחס לתובעים, אלא שהתובעים הם שפעלו תוך ניגוד עניינים ובניגוד לחובתם על פי דין כשפעלו להטות מכרז לטובת קולגה שלהם ושיתפו פעולה עם עורכת דין נוספת שהואשמה בעבירות בנייה.
משנה זהירות
בפסק דינה של השופטת הלית סילש נקבע בעיקרו של דבר כי ייחוס עבירות של הטיית מכרז היא עניין חמור שמציג את ה"עבריין" באור שלילי מאוד ופוגע בשמו הטוב. כלומר, הטענה במכתב לפיה התובע שיתף פעולה בדרך כלשהי עם הטיית מכרז מהווה לשון הרע.
ביחס לדברי הנתבע במכתבו שבו האשים את התובעים במניעת חשיפה "עובדות חמורות", השופטת ציינה כי "לא הוצגה, ולו ראשית ראייה, כי התובעים פעלו באופן כלשהו או נקטו בצעד כלשהו, אשר יכול והיה בו כדי למנוע גילוי עובדות אשר היו ידועות להם".
בנסיבות המקרה, השופטת לא מצאה שהנתבע פעל בתום לב ולטובת המועצה, ובהיעדר ראיות אף לא סברה כי מה שהעלה במכתבו היה אמת. נהפוך הוא, היא פקפקה בתום לבו ולאחר עיון בעדויות ובראיות שונות קבעה כי יש מספיק הוכחות לכך שהוא עצמו לא האמין בדברים שכתב.
"חופש הביטוי אין משמעותו מתן היתר להשתלחות בעורך הדין המייצג צד אחר, ויש לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עורכי הדין לא ייהפכו לכלי שרת לניגוח", סיכמה השופטת את עמדתה וחייבה את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 25,000 שקל וכן הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
עורך דין קובי לוי עוסק בדיני לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין