וילצ'יק ואח' נ' גולדברג

תביעה זו עניינה עתירת התובעים לקבלתו של פיצוי, מהנתבע, נוכח טענתם בדבר הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

1. בכתב התביעה, טענו התובעים כי הנתבע פרסם שני מכתבים, אשר היה בהם כדי להוציא דיבתם רעה, כמו גם לשים מי מהם לקלס, לבוז או ללעג וכן לפגוע במטה לחמם.

המכתב הראשון הינו זה אשר נשלח ביום 8.2.2012 לראש המועצה האזורית לב השרון ויקרא להלן "המכתב הראשון";

המכתב השני הינו זה אשר נשלח בתגובה למכתב התראה של ב"כ התובעים, ואשר על-פי הסיפא של אותו מכתב, הופץ לכל חברי מליאת המועצה. מכתב זה יקרא להלן "המכתב השני".

2. במסגרת כתב ההגנה הועלו על ידי הנתבע טענות מקדמיות רבות אשר כללו, בין היתר, העדרה של עילה, היות המכתבים בגדר מסמכים אשר נערכו במסגרת הליך משפטי ומשכך מוגנים בפני תביעה מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, וכי עומדת לנתבע חסינות בפני התביעה דנן– כמי שהינו עובד ציבור (מכוח היותו חבר מליאה), ועל פי הוראות פקודת הנזיקין ותקנות הנזיקין (חסינות עובדי ציבור) התשס"ן-2006.

בהתייחס לתובעים 2-3 נטען כי מקום בו מדובר בתאגידים לא ניתן לפסוק פיצוי סטטוטורי בהעדר הוכחת נזק.

3. לגופו של עניין טען הנתבע כי מקור התביעה ברצונם של התובעים להלך עליו אימים כמי שהינו איש ציבור, ולמנוע ממנו מלבצע את תפקידו, לרבות הדחתם של התובעים או מי מהם מתפקידם כיועצים המשפטיים של המועצה האזורית לב השרון.

לשיטת הנתבע, לא אך שלא נפל גל פגם בדרך התנהלותו מול וביחס לתובעים, אלא כי היו אלו התובעים אשר פעלו תוך ניגוד עניינים ובניגוד לחובתם על פי דין, ומשכך דין תביעתם להיות מסולקת.

הוסיף הנתבע וטען כי מתקיימות במקרה דנן הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע, ואף מכוחן יש להורות על דחיית התביעה כנגדו, לרבות טענת ההגנה: "אמת דיברתי", כמו גם היות הפרסום בגדר פרסום מותר ומוגן.