בבית המשפט נטען כי פושט הרגל העניק לבנו את הדירה במתנה כדי להבריח כסף מפני הנושים. אלא שביהמ"ש גילה שהדירה נמכרה, ורוב הכספים הועברו לחייב לצורך הסדרת חובות בשוק האפור.
בשנת 2010 נקלעה חברה מצליחה לקשיים כלכליים ובעליה מצא עצמו חייב מיליונים. בהמשך נפתח בעניינו הליך פשיטת רגל ומונתה נאמנת על נכסיו.
במסגרת ניסיונותיה להכניס כספים לקופת הנושים, ביקשה הנאמנת לבטל עסקת מתנה שלטענתה ביצע החייב במטרה להבריח נכסים.
לטענת הנאמנת, שנה לאחר שהחייב נקלע למצוקה הוא העניק לבנו דירה באשדוד במתנה. הבן מכר את הדירה שנתיים לאחר מכן תמורת 1,080,000 שקל שעקבותיהם נעלמו.
הנאמנת ביקשה לחייב את הבן להחזיר לה את הכסף כיוון שלטענתה מדובר ב"הענקה אסורה" לפי פקודת פשיטת הרגל. הנאמנת הצביעה על כך שסמוך להידרדרות במצבו, העביר החייב לא פחות משישה נכסי נדל"ן לבני המשפחה, ביניהם הדירה המדוברת.
במענה לטענות, השיב הבן כי החזיר לאביו את מלוא התמורה בעד הדירה ולכן לא מדובר בעסקה אסורה.
לטענתו, בפועל הוא קיבל עבור הדירה 972,400 שקל שכ-167 אלף שקל מתוכם החזיר לאביו בסמוך למכירה, ואת היתר ביקש להשקיע ברכישת חנות. אלא שבסופו של דבר הוא ביטל את הרכישה כדי לסייע לאביו שהיה נתון ללחצים כבדים מגובים בשוק האפור.
הנאמנת, בתגובה, טענה כי עסקת החנות הייתה פיקטיבית, וכי הבן לא הציג ראיות המעידות על העברת הכספים לידי אביו. בהקשר זה הפנתה הנאמנת לכך שבעל החנות הוא אחיו של מנכ"ל החברה שהייתה בבעלות החייב. הבן טען מנגד שהמנכ"ל אכן סייע לו לבטל את העסקה מול אחיו, אולם לא היה לו כל אינטרס לקחת חלק בעסקה פיקטיבית.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר הודיע השופט אריאל חזק מבית המשפט המחוזי בבאר שבע שהוא מקבל את הבקשה בחלקה הקטן בלבד.
עדויות מהימנות
השופט קבע כי מאחר שהדירה הוענקה לבנו של החייב בתקופה של שנתיים לפני פשיטת הרגל, אכן מדובר ב"הענקה אסורה" אולם היא תבוטל רק אם החייב לא קיבל עבורה תמורה.
מכאן עבר השופט לבחון האם הבן הצליח להוכיח שהחזיר את הכספים לאביו. השופט התייחס לשני שלבי ההחזר: לגבי השלב הראשון – שבו לטענת הבן העביר לאביו חלק קטן מהסכום – נקבע כי אף שהבן הוכיח שמשך מחשבונו כספים בסכום המדובר, בהיעדר אסמכתא להעברתם בפועל לידי החייב אין מנוס מלהורות על החזרת סכום זה לנאמנת.
ואולם, באשר לשלב השני – החזרת כספי עסקת החנות – השופט העדיף את גרסת הבן, שנתמכה בעדותו של מנכ"ל החברה ואחיו (בעל החנות), ודחה את הטענה לפיה העסקה הייתה פיקטיבית.
בין היתר, השופט התרשם לחיוב מעדותו של בעל החנות שהסביר כי נעתר לביטול העסקה אך ורק כטובה לאחיו, וכי לא היה עושה משהו בלתי חוקי רק כדי לסייע למישהו שאינו מכיר, גם לא לבקשת אחיו.
עוד נפסק כי הוצגו די ראיות המעידות על כך שבעל החנות החזיר את הכספים ששולמו לו עבור העסקה, ואלה הועברו לידי החייב. בהקשר זה השופט ציין כי עדותו של מנכ"ל החברה – שסיפר כי הוא זה שעשה את ההעברה – הייתה "כנה ומהימנה".
בהתאם, ומשלא התקיים התנאי של "העדר תמורה" השופט קבע כי הבן אינו צריך להעביר לנאמנת את מרב הכספים, אלא רק 167,200 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט בסך 6,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד דורית אלעד עוסקת בפשיטת רגל
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין