יזמית הבנייה טענה שיש לחרוג מהזמנים שאושרו לבנייה, כיוון שלא הייתה אפשרות להוציא את הפרויקט אל הפועל. בהחלטת ביניים, ביהמ"ש המחוזי בת"א הבהיר כי מה שקובע הוא סיכויי העתירה של התושבים המתנגדים.
במאי 2014 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן בקשה להיתר בנייה מכוח תמ"א 38/2 ליזמית הבנייה "בית וגג", שביקשה להרוס שני בניינים בני 3 קומות בשכונת ותיקים בעיר ולבנות במקומם בניינים חדשים בני 10 קומות, תוך הגדלת היצע הדירות (מ-32 ל-72).
שלושה מתושבי השכונה, שלטענתם פועלים בשם חלק גדול מהתושבים, הגישו בחודש שעבר עתירה כנגד הפרויקט, במסגרתה ביקשו מביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב להוציא צו מניעה זמני שיאסור על הוועדה המקומית להאריך את היתר הבנייה שניתן לפני יותר משנתיים.
התושבים המתנגדים טענו כי אישור הבקשה היה תקף לשנה בלבד, וניתן להאריכו "מטעמים מיוחדים", אך היזמית לא ביקשה הארכה כזו. גם אז, לטענתם, ניתן להאריך לשנה נוספת בלבד, כך שהיום, בחלוף יותר משנתיים מאז מתן ההיתר, ממילא אין להחלטת הוועדה המקומית תוקף וחברת הבנייה לא יכולה לפעול על סמך ההיתר.
התושבים ציינו כי הם מודעים לכך שביולי 2016 שונה הסעיף הרלוונטי בתקנות התכנון והבנייה וקבע שתוקף החלטה לאישור בקשה להיתר בנייה עומד על שנתיים. לטענתם, האישור אינו תקף גם אם התיקון חל על המקרה הנוכחי, שכן ממילא חלפו גם יותר משנתיים מאז שניתן.
הוועדה המקומית, בתגובתה, השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.
היזמית, מצדה, טענה כי לפי פרשנות נכונה לתקנות, אין להגביל את ההיתר לתקופה מסוימת במקרה שבו לא הייתה אפשרות אובייקטיבית להוציאו אל הפועל.
לטענתה, במקרה הנוכחי הוגש ערר על האישור, שמנע את יישומו, מה גם שהייתה בעיה לקדם את הפרויקט בעקבות פרסום הודעה שאוסרת על הוצאת היתרי בנייה בתחומי התכנית שתוקנה רק בפברואר 2016. כך שלכל הפחות, לשיטתה, יש למנות את המועד מתקופה זו, ומאז עוד לא חלפה שנה, ומכל מקום האישור עדיין נמצא בתוך תקופת השנתיים בהתחשב בנסיבות אלה.
למנוע מצב בלתי הפיך
השופט וסגן נשיא ביהמ"ש, ד"ר קובי ורדי, קיבל את בקשת התושבים והוציא צו המונע מלהתחיל בהרס הבניינים עד להכרעה סופית בעתירה נגד הפרויקט.
השופט ציין כי אחד התנאים להוצאת צו מניעה זמני הוא בחינת סיכויי העתירה להתקבל. לטעמו, לא נשלל סיכוי כזה, לנוכח קשיים בפרשנות היזמית לגבי מניין התקופה שממועד האישור, שלמעשה מבקשת להקפיא את התקופה שבה נמנע ממנה לפעול "שלא באשמתה".
השופט הוסיף והסביר כי אינו יכול להתעלם מה"שתיקה הרועמת" של הוועדה המקומית לגבי הנושא. הוועדה היא הגוף שנתן את האישור, ולמרות זאת החליטה שלא להתמודד עם הטענות שהופנו כנגד ההיתר וכנגד תקופת המניעות, ואף הודתה בפני התושבים כי גם היא סבורה שהאישור פקע. התנהלות זו יש לפרש כהסכמה למתן הצו, מה שמחזק את עמדת המבקשים בשלב ראשוני זה.
בסופו של דבר, סיכם השופט, עומד האינטרס של החברה לבנות מול האינטרס של התושבים למנוע את הבנייה שלטענתם תזיק להם. מבין שניהם האינטרס האחרון גובר בשל העובדה שאם החברה תחל בהרס הבניינים ייווצר מצב בלתי הפיך.
מכל מקום, השופט ציין כי בהתחשב בכך שהחברה מחכה עם הבנייה עוד מעט 3 שנים, לא יקרה דבר אם תמתין עוד מספר חודשים עד להכרעה הסופית בעתירה, אשר "מצופה" כי "תישמע בהקדם ובמהרה".
- ב"כ התובע: עו"ד רון ציון, עו"ד תומר גור, עו"ד ניצן זמרן
- ב"כ המשיבים: עו"ד אירה יעקב-סולביציק, עו"ד דניאל אברבנאל, עו"ד גיא פורר, עו"ד נוהר הדר
* עו"ד גיא יקותיאל מייצג בפרויקטים של תמ"א 38 ופינוי בינוי
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין