טענת היזמיות שהאיחור לא היה בשליטתן לנוכח מגפת הקורונה ועיכובים של חברת החשמל נדחתה. הן חויבו לשלם לרוכשים דמי שכירות ראויים
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של שני רוכשי דירות בפרויקט ברחוב קריניצי ברמת גן, לפיצוי על איחור של שמונה חודשים במסירתן. השופט עדי הדר קבע כי המוכרות לא הוכיחו שהייתה הצדקה כלשהי לאיחור במסירה, ועליהן לשלם לרוכשים דמי שכירות ראויים עבור תקופה זו.
כל אחד מהתובעים רכש בנפרד דירה בפרויקט וחתם על הסכם בו צוין שהדירות יימסרו בתחילת שנת 2020. בהסכם נקבע כי אם הדירות יימסרו באיחור של יותר מחודשיים, הנתבעות ישלמו לרוכשים דמי שכירות ראויים לפי חוק המכר.
בתביעה שהוגשה בפברואר 2021 התובעים טענו כי הדירות נמסרו להם בסוף אוקטובר 2020, איחור של כשמונה חודשים ממועד המסירה לו התחייבו הנתבעות, ודרשו פיצוי בהתאם להסכם.
הנתבעות טענו מנגד כי האיחור במסירת הדירות נבע מאילוצים שאינם בשליטתן. כך בין היתר נטען כי חברת החשמל התעכבה בחיבור הבניין לרשת החשמל, והבנייה התעכבה גם בשל מגפת הקורונה. בנסיבות אלה, לטענתן, אין לחייבן בפיצוי. הן הוסיפו כי לאחד מהתובעים כבר ניתנה בעבר הנחה של 12,000 שקל, והסכום מהווה פיצוי מלא בגין האיחור.
"נזיד עדשים"
השופט עדי הדר ציין שלפי ההסכם, הנתבעות היו רשאיות להתעכב עם המסירה בגלל גורם שאינו בשליטתן רק אם הודיעו על כך לרוכשים בסמוך לקרות האירוע המעכב. אלא שהתברר כי חברת החשמל הודיעה לנתבעות על העיכוב כבר ב-2017, בעוד שהן הודיעו לרוכשים על העיכוב רק באמצע 2020, ולכן לא חל הפטור מפיצוי.
בהקשר זה הוא הוסיף כי המוכרות לא תבעו את חברת החשמל על העיכוב, ועצם ההחלטה שלא לנקוט בהליך משפטי כדי לחייב אותה לחבר את החשמל מידית הייתה בשליטתן המלאה. לדברי השופט, ההסכם לא מאפשר לנתבעות "לגלגל" את האיחור של חברת החשמל על הרוכשים מבלי לעמוד קודם על זכויותיהן מול החברה.
כמו כן השופט דחה את הטענה שהעיכוב מוצדק בשל מגפת הקורונה. הנתבעות טענו כי חיכו לביקורת של העירייה ומתן טופס 4 וההליך התעכב מפני שפעילות העירייה הייתה חלקית בתקופת המגפה. אולם הנתבעות לא הביאו לעדות נציגים מהעירייה שיתמכו בטענתן, והטענה לא הוכחה.
עוד קבע השופט כי ההנחה בסך 12,000 שקל לאחד התובעים ניתנה בגלל זיכויים שהגיעו לו, ואינה קשורה לאיחור במסירה. "הטענה שהתובע הסכים כביכול תמורת נזיד עדשים לוותר על פיצוי משמעותי המגיע לו על פי חוק, אינה סבירה או הגיונית", כתב.
השופט גם הפנה לתיק אחר שבמסגרתו הנתבעות פיצו רוכשים אחרים בגין איחור במסירה, ותמה מדוע שם הן הכירו באחריותן ואילו בהליך זה הן מסרבות לקחת אחריות.
שמאי שמונה כמומחה לצורך קביעת גובה שכר הדירה שעל הנתבעות לשלם לתובעים עבור תקופת האיחור קבע כי התובע 1 יקבל 72,000 שקל ואילו התובעת 2 תקבל 68,640 שקל. בנוסף נפסקו לטובתם שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל וכן החזר תשלומי אגרה ושכ"ט מומחה.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
עו"ד מאור גרצנשטיין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין