פסק דין שכדאי לכל המעסיקים בתחום הבנייה לקרוא ולהפנים. השופטת שולמית ברסלב מבימ"ש השלום בחיפה הבהירה שמעסיקים וקבלנים חייבים להדריך, לפקח ולספק ציוד וסביבת עבודה בטוחה. מי שמתרשל – משלם.
התאונה התרחשה ביולי 2012. התובע – שהתקשה לשחזר את התאונה – עסק בבניית בית יחד עם חבריו כשאיבד את שיווי משקלו ונפל לחדר מדרגות. הוא נפגע בראש, בחזה ובכתף.
בביה"ח רמב"ם אובחנו דימומים בראש. כעבור כארבעה שבועות בהם שהה בטיפול נמרץ ולאחר מכן בשיקום במרכז הרפואי "בני ציון", הוא שוחרר לביתו. כשנה לאחר מכן המשיך להתלונן על הפרעת זיכרון, שכחה, כאבי ראש וסחרחורת, וסיפר שאינו עובד.
לאחרונה נדונה תביעה שהגיש העובד נגד מעסיקו בבימ"ש השלום בחיפה, בפני השופטת שולמית ברסלב.
את התובע ייצג עוה"ד יצחק ריינפלד. המעסיק-הנתבע יוצג על ידי עוה"ד זיו מועדי. הנתבע עצמו לא התייצב בבית המשפט, אך נטען מטעמו כי התובע קיבל את כל ההדרכות הדרושות והוסיף כי לתובע סופק ציוד מגן כולל קסדות. מנגד, התובע ועדים מטעמו הכחישו טענות אלה.
כמו כן, הנתבע הגיש הודעת צד שלישי נגד מזמין העבודה, שהוא גם הקבלן הראשי, וכן נגד חברת הביטוח שלו (מנורה), שיוצגו על ידי עוה"ד וסים אבו חאטום. לשיטת הנתבע, הקבלן הוא שהפר את חובותיו כקבלן ראשי על פי החוק, התרשל, ואף אחראי גם מכוח היותו הבעלים או המחזיק של הקרקע שבה בוצעו העבודות.
יש לציין כי מדובר בקרקע בבעלות ילדיו של הקבלן, עליה הוקם עבורם בית, כאשר הקבלן הוא המנהל והמפקח על העבודות.
אמצעים פשוטים שלא ננקטו
בכל הקשור לנסיבות התאונה, השופטת ברסלב הבהירה כי גרסאות העדים השונים בעייתיות כולן במידה כזאת או אחרת. בסופו של דבר, השופטת השתכנעה כי התובע נפל לאחר שעמד על בלוק בודד כשהוא אוחז בידיו פטיש ומסמר לצורך הכנת התקרה. הבלוק התהפך, התובע איבד שיווי משקל, ונפל דרך חדר המדרגות למטה, בעומק של כ-3 מטרים.
בהיבט המשפטי, השופטת קבעה כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה וציינה כי "נקיטה באמצעים פשוטים כגון מתן הוראות ספציפיות באשר לאופן ביצוע העבודה, הדרכות, נוכחות מנהל עבודה באתר, ואספקת קסדות מגן לעובדים – היו מונעים את התרחשות התאונה".
בהקשר זה השופטת ציינה כי טענות הנתבע בדבר הדרכות או אספקת ציוד לא נתמכו בראיות. בתוך כך השופטת הבהירה שבכל מקרה אספקת ציוד זה לא מספיק. יש לוודא שהעובדים משתמשים בו. כמו כן, השופטת הזכירה כי תקנות הבטיחות בעבודה מחייבות נוכחות של מנהל בטיחות באתר.
עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובע אשמה בשיעור של 35%. בהקשר זה השופטת התחשבה בכך שהתובע טפסן בהכשרתו, בעל ניסיון של יותר מ-30 שנה, שבחר בשיטת עבודה מסוכנת ולא התנהל בזהירות.
גם את הקבלן – הצד השלישי – השופטת לא פטרה מאחריות, בנימוק שגם הוא הפר את תקנות הבטיחות בעבודה. בשקלול ה"אשם המוסרי", השופטת החליטה לחלק את האחריות כך שהמעסיק (הנתבע) יישא ב-70% ואילו הקבלן ב-30%.
לאחר שהעריכה את נזקי התובע, ניכתה את התגמולים שקיבל מביטוח לאומי, והפחיתה את אחוזי "אשמתו", השופטת חייבה את הנתבע לשלם לו פיצויים בסך כ-112,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 שקל. בהתאם לקביעותיה, השופטת חייבה את הצדדים השלישיים – הקבלן ומנורה – לשלם לנתבע 30% מסכום זה (שיפוי).
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין