לטענת האישה היא מצאה ייפוי כוח מלפני 45 שנה במסגרתו העניק לה אביה חלק זכויות בנדל"ן. בית המשפט קבע שצוואה מאוחרת יותר המנשלת אותה מנכסיו – גוברת
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד אחיה, שעניינה אכיפת ייפוי כוח בלתי חוזר במסגרתו הוענקו לה זכויות במקרקעין מאביה המנוח. לטענתה, ייפוי הכוח גובר על צוואה שעליה חתם אביה כמה שנים אחר כך, ואשר נישלה אותה מהזכויות בקרקע. ואולם השופטת רונית גורביץ קבעה בין היתר שלנוכח פטירת האח שמונה על ידי האב כשלוח לצורך יישום ייפוי הכוח, ממילא אין אפשרות לקיימו והוראות הצוואה גוברות.
הסיפור מתחיל בדצמבר 1977 כאשר המנוח, אביהם של הצדדים, ערך ייפוי כוח בלתי חוזר במסגרתו העביר 2% מהקרקע שברשותו לבתו-התובעת. להבטחת הוצאת ייפוי הכוח אל הפועל הוא מינה את אחד מבניו, אחיה של התובעת, תוך שציין כי לא יוכל לפטרו "עד אשר יבצע כל מה שהוטל עליו".
השנים חלפו מבלי שנעשה משהו, ובאוגוסט 1985 ערך האב צוואה בה הדיר את התובעת מנכסיו. במקום להוריש לה נכסים הוא ציווה שאחיה "יקפידו במזונותיה ובהוצאות הטיפולים הרפואיים עבורה". כעבור כשנה האב נפטר, ומספר חודשים לאחר מכן נפטר בנו שמונה לצורך מימוש ייפוי הכוח הבלתי חוזר. ברבות השנים הלכו לעולמם אף אחיה הנוספים.
33 שנה לאחר פטירת האב הוגשה התביעה לבית המשפט. לטענת התובעת אביה לא סיפר לה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר ובנה גילה אודותיו רק בסמוך להגשת התביעה. לשיטת התובעת, ייפוי הכוח גובר על הצוואה המנשלת.
מכל מקום, טענה התובעת כי אחיה המנוחים העלימו ממנה את זכאותה למזונות מכוח הצוואה ובנסיבות אלו היא זכאית ללמעלה ממיליון שקל מזונות באופן רטרואקטיבי.
מנגד טענו הנתבעים (באמצעות יורשיהם) כי האב החליט לשלול מהתובעת זכויות במקרקעין תמורת הטלת חיוב במזונותיה, מאחר וראה בזה פתרון אידיאלי למצבה האישי והכלכלי. עם זאת, הם סייגו, כי סעיף המזונות בצוואה הוא לכל היותר "המלצה" לסייע לתובעת במידת הצורך.
עוד טענו הנתבעים כי הצוואה גוברת על ייפוי הכוח הבלתי חוזר. לטענתם ייפוי הכח היה בגדר התחייבות לתת מתנה אשר לא הושלמה ברישום. אילו רצה האב להוריש לתובעת את חלקה בייפוי הכוח, הוא היה מציין זאת במפורש בצוואה שערך כעשור לאחר מכן.
חיוב מוסרי בלבד
ביחס לייפוי הכוח קבעה השופטת גורביץ כי ברגע שהבן שמונה לצורך יישומו נפטר – לא ניתן עוד לפעול על פיו. היא הסבירה שמנוסח ייפוי הכוח ניתן ללמוד שהאב סמך בלעדית על הבן, וכאשר נפטר הבן מבלי למנות שלוח במקומו – אבד הכלח על המסמך.
בהקשר לכך כתבה השופטת שניתן לראות בצוואת האב כגילוי דעת לרצונו לבטל את יפויי הכוח. גם השנים הרבות שחלפו מאז עריכת ייפוי הכוח, קבעה, מכתימות את התביעה בהתיישנות.
בתוך כך השופטת קבעה שהנתבעים – אחייניה של התובעת – אינם מחויבים במזונותיה מכוח הצוואה. "מדובר בחיוב מוסרי בלבד שהטיל המנוח על שלושת בניו באופן אישי", כתבה והבהירה כי יורשיהם שנכנסו בנעליהם אינם מחוייבים בקיומו.
השופטת הוסיפה שאף בנוגע לצוואה חלה התיישנות. כך, מהראיות עלה שהתובעת ניגשה לאחיה כשעוד היה בחיים וביקשה לברר עמו האם נתונות לה זכויות בצוואה, אך בתגובה האח גירש אותה מביתו. לדברי השופטת, הדבר מוכיח שהתובעת ידעה על הצוואה, והיא לא יכולה לתבוע זכויות מכוחה בחלוף עשרות שנים.
לפיכך התביעה נדחתה. התובעת חויבה לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד נאיל חכים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מוספא לידאווי, עו"ד ג'וני ג'בור
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 55224-04-19
עו"ד נילי סינגר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.