ביהמ"ש קבע שהרופאים התרשלו בטיפולם בנער בן 13 שהגיע עם פצעי דקירה בידו – תחילה כשלו באבחנה, ולאחר אבחנה נוספת החליטו על טיפול שרק החמיר את המצב.
בשנת 2007, נער בן 13 נפצע בידו מדקירת סכין בידי נער אחר, ומספר דקות לאחר מכן הוא פונה באמבולנס לבית החולים "אסף הרופא". בבית החולים רופא תפר לו את החתך ושחרר אותו לביתו, לאחר שבדיקה נוירולוגית לא הצביעה על פגיעה עצבית כלשהי.
לייעוץ בענייני רשלנות רפואית:
פנו ל- עו"ד רשלנות רפואית
מספר ימים לאחר מכן, חזר הנער לבית החולים כיוון שחש ברע. הפעם נקבע כי הוא סובל מפגיעה עצבית חלקית. במקום לטפל בנזק העצבי שאובחן, הצוות בחר בטיפול של פיזיותרפיה אינטנסיבית.
המצב רק הלך והחמיר, והנער חזר אל בית החולים כשהוא סובל מכאבים עזים ומאובחן עם פגיעה עצבית. למרות זאת, הוא שוב שוחרר ללא טיפול, ועם הנחיות להמשיך ולהפעיל את האצבעות. עוד שלושה ימים חלפו והפעם הנער פנה לבית חולים "תל השומר", שם הוא נותח מיד, לאחר שנמצא כי הוא סובל מקרעים ומתח עצבי.
בשנת 2011 הוא הגיש בבימ"ש השלום בכפר סבא תביעה לפיצויים נגד בית החולים "אסף הרופא" והמדינה – בעלת בית החולים.
בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי, התובע טען שאבחון וטיפול רשלני מצד הצוות הרפואי גרמו להחמרת הנזק של פציעתו.
המדינה יוצגה על ידי עו"ד רפאל גלס. הרופא שבדק את התובע בפעם הראשונה טען שבבדיקות לא נמצאה פגיעה עצבית או פגיעה בגידים או מבנים אחרים.
בנוגע למה שאירע בביקור השני, הרופא שהחליט על פיזיותרפיה טען שהתובע לא הגיע עם פגיעה עצבית מלאה אלא רק חלקית, כאשר מקרים אלו לפעמים מתאחים ומחלימים מעצמם, ללא ניתוח.
נזק ישיר לתובע
השופט אלדד נבו קיבל את טענות התביעה וקבע כי בית החולים התרשל לכל אורך הדרך ועליו לפצות את התובע על מלוא נזקיו. השופט קיבל את דעתו של מומחה מטעם ביהמ"ש שהתרשם כי התובע קיבל טיפול רשלני משלב האבחון הראשוני ועד תום האשפוז, והעריך את נכותו בשיעור של 20% בגין הפגיעה בעצב ו-5% בשל צלקת ניתוחית.
השופט אף לא הסתיר את תמיהתו לנוכח הסברי הצוות בדבר דרכי הטיפול בתובע, וקבע כי מעבר לכשל באבחון ולהיעדר טיפול נכון, בחירת הצוות הרפואי בפיזיותרפיה – לאחר שאבחנו לטענתם פגיעה עצבית חלקית – היא ממש גרימת נזק ישיר לתובע.
עם זאת, בעוד שהמומחה הטיל ספק בנוגע לקשר שבין ההתרשלות לנזק שנגרם לתובע, השופט נבו חשב אחרת.
לעמדתו, הוכח כי היה קשר סיבתי בין התנהלות הצוות הרפואי לבין הנזק שהוחמר, וגם המומחה מטעם ביהמ"ש ציין שאם התובע היה מנותח ביום שהגיע, הייתה נמנעת תפירת העצב במתח, דבר שהשפיע על תוצאות הניתוח.
בסיכומו של דבר, השופט קבע שהמדינה תפצה את התובע בסך של כ-803,000 שקל, בין היתר על הפסדי השתכרות לעתיד, עזרה חיצונית וכאב וסבל.
בנוסף, המדינה תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 189,000 שקל ו-15,000 שקל הוצאות משפט.
המשפט התנהל בדלתיים סגורות אך פסק הדין הותר לפרסום.
לקריאה: ת"א 39635-11-11
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין