פיצויים בגין מעצר

ביהמ"ש נדרש לאחרונה, בהרכב של שבעה שופטים, לשאלת פרשנותו ודרכי יישומו של ס' 80 לחוק העונשין הדן בהוצאות ההגנה מאוצר המדינה (ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל). בפרשת דבש קבע ביהמ"ש את דרישת הסף, עילת הזכאות ושיקול דעתו של בית המשפט, כשלושת הפרמטרים לשאלת הפיצויים בגין הוצאות הגנה.

ביהמ"ש קבע כי כנגד המערער עמדו ראיות לאשמתו. ראיות אלו היו דברים שאמר למדובב שהוכנס לתאו בעת מעצרו, וכן שקרים וסתירות שנתגלו בהודעותיו. מאידך הוציאה המדינה תעודת חיסיון על חומר שהיה בעל "משקל ראייתי של ממש" להגנת המערער, ובכך נטלה "סיכון" מסויים כי בבוא העת, משיוסר החיסיון, תאלץ לחזור בה מכתב האישום.

ביהמ"ש העליון קבע פיצויים בשיעור חלקי בגין מעצר לנאשם שזוכה בדינו. המערער טוען כי משחזרה בה המדינה מן האישום, זיכויו הוא "זיכוי מלא", ומכאן קמה הצדקה לפיצויים (ס' 80 לחוק העונשין).

ע"פ 303/02 דרוויש חמדאן נ' מדינת ישראל

למדור משפט פלילי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.