התקבלה טענת האיש שחלקה הרשומה ע"ש אחותו בפועל שייכת לו, מכוח הסכמה מ-1992. בנוסף, נדחתה תביעת אחיינו להחזר הלוואה שנתן לו בעבר
ניצחון כפול לגבר על קרובי משפחתו: בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע לאחרונה שחלקת אדמה במרכז הארץ עליה בנוי בית, והרשומה על-שם אחות האיש, בפועל שייכת לו מכוח הסכם ביניהם. בנוסף, תביעת בן האחות להחזר הלוואה בסך 200 אלף דולר שנתן בעבר לדודו - נדחתה. השופט ליאור ברינגר קבע שהאחות, בעלה עורך הדין ובנם עשו יד אחת כדי לגזול מהתובע קרקע וכספים השייכים לו כדין.
התובע, שמתגורר בארצות הברית, הוא אחיה של הנתבעת. שני הנתבעים הנוספים הם בעלה המנוח, שהיה עורך דין, ובנם, שעוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות.
ב-1990 חתמה אימם של התובע והנתבעת על צוואה, בה החליטה להוריש לתובע בלבד מגרש במרכז הארץ, עליו הוקמו שני בתים. עם זאת, שנתיים לאחר מכן חתמו האחים על תצהיר בפני בעלה של האחות, לפיו הם שילמו לאימם ולאחיהם את מלוא התמורה עבור המגרש, וכי בכוונתם לרשום אותו על-שם שניהם בחלקים שווים, כאשר לכל אחד מהם יוקצה בית.
אלא שלימים נרשמה הקרקע על-שם האחות בלבד, כשלטענת התובע - היה זה בעצת גיסו עורך הדין, ששכנע אותו שכך עדיף לעשות מבחינה משפטית ומשיקולי מס. לדבריו הוא סמך על גיסו בעיניים עצומות, ובהתאם לכך חתם על תצהיר הסתלקות מעיזבון אימו לטובת אחותו.
אלא שבתביעה שהגיש באמצעות עו"ד ארז הימן, טען התובע כי מדובר ברישום בנאמנות בלבד - כאשר הבעלים האמיתי על חצי המגרש שבמחלוקת זה הוא. בקשתו הייתה להצהיר עליו ככזה.
מנגד טענו הנתבעים, באמצעות עו"ד טל לנצ'נר, שהתובע הלכה למעשה ויתר על חלקו בקרקע לטובת אחותו שטיפלה במסירות באימם כל השנים. לעמדתם, שעה שהקרקע נרשמה במלואה על-שמה הנתבעת, הרי שאין דרך חזרה. האחיין הוסיף והגיש תביעה מטעמו להחזר הלוואה שנתן לתובע בעבר, בסך 200 אלף דולר.
חלקו בקרקע שועבד להלוואה
השופט ברינגר קיבל את תביעת האח בנוגע לקרקע ודחה את עתירת האחיין בעניין ההלוואה. אשר למחלוקת על אודות חצי המגרש, הוא קבע שקיימות אינדיקציות רבות לכך שהצדדים ראו בזמן אמת את התובע כבעלים עליו. כך למשל, בשנת 2010 בעלה של האחות דיווח באופן שוטף לגיסו על השכרת הבית שבנוי על החלקה ועל תיקונים שיש לבצע בו, והשופט תהה מדוע שיעשה זאת אם לשיטתו הקרקע אינה שלו.
יתרה מכך, בהסכם ההלוואה שבין התובע והאחיין הוחלט לשעבד את חצי המגרש לטובת הבטחת ההחזר. כלומר, השיעבוד מוכיח שהיה מוסכם על הצדדים שהמגרש שייך לו.
מסקנת השופט הייתה ש"שלושת הנתבעים היו מעורים היטב בפרטים, ושיתפו פעולה כדי לעשוק את התובע ולגזול ממנו את המקרקעין בחוסר תום לב". לפיכך הוא קבע כי הקרקע שבמחלוקת שייכת לתובע, ושרישום המשכנתה עליה לטובת האחיין היה פיקטיבי, ונועד למנוע מהתובע לממש את זכויותיו.
לסיום דחה השופט את תביעת החזר ההלוואה, כשגם כאן נקבע שהנתבעים "עשו יד אחת כדי לגזול מהתובע את כספו". הוא מצא שהסכם ההלוואה, אשר כלל ריבית גבוהה במיוחד, נערך בחוסר תום לב, וכי הוא נוגד את תקנת הציבור ועל כן בטל. עוד נקבע שהתובע בפועל החזיר את קרן ההלוואה לאחיינו ולכן פטור מתשלום נוסף.
הנתבעים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 150,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיקים ת"א 39512-11-22 ואח'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.