משרד הביטחון נוטה להקשות על מי שמבקש להכיר בנזקי השירות שלו לצורך קבלת תגמולים. הפעם, ביהמ"ש נחלץ לעזרתו של סוהר ששמיעתו נפגעה בשל תנאי השירות.
בית משפט השלום בחיפה קיבל באחרונה ערעור שהוגש על החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון, לאחר שסירב להכיר בלקות שמיעה של סוהר בשירות קבע. "האפשרות לקשר סיבתי בין תנאי השירות אינה קלושה ורחוקה כ'אפשרות תיאורטית' בלבד", כתב השופט אפרים צ'יזיק.
לאחר שהשתחרר ב-1987 משירות סדיר במשמר הגבול, הסוהר התגייס לשירות קבע בשב"ס. לדבריו, במהלך שירותו הוא נחשף לרעשים חזקים ביניהם קולות פיצוץ, סירנות וטריקות של דלתות ברזל כבדות, שפגעו באיכות השמיעה בשתי האוזניים.
בחלוף השנים, הוא החל לסבול מ"טנטון" (קול צפצוף) בלתי פוסק באוזניו, וחלה ירידה משמעותית בשמיעה שלו.
לפני כארבע שנים, הוא הגיש תביעה למשרד הביטחון במסגרתה ביקש להכיר בנזקי השמיעה שלו ככאלה שנגרמו עקב השירות. באוקטובר 2014, המשרד דחה את תביעתו בטענה שאין קשר בין תנאי השירות במג"ב ובשב"ס לבין הפגיעה בשמיעה.
הסוהר לא ויתר וערער לבית המשפט, באמצעות עוה"ד יפתח קיפרמן מאחר שמדובר בעניין רפואי, עיקר הדיון נסב סביב חוות דעת חולקות של מומחי הצדדים.
עוה"ד תום עופר שייצג את משרד הביטחון הציג את עמדת המומחה מטעם המשרד, שלפיה הפגיעה באיכות השמיעה לא נוצרה כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעשים במהלך השירות. המומחה נימק את עמדתו בכך שהמערער החל להתלונן על הפגיעה בשמיעה רק ב-2012 – למעלה מ-19 שנים לאחר שהתגייס לשירות הסדיר – בעוד שבפגיעות הנגרמות מחשיפה ממושכת לרעשים, הנזקים מופיעים לאחר 10-15 שנים.
בנוסף, המומחה הפנה לכך שהפגיעה באוזן השמאלית חמורה יותר – דבר שלא אופייני לסוג הפגיעה עליו המערער התלונן.
מנגד, עמדת המומחה מטעם המערער הייתה שונה לחלוטין. המומחה ציין כי המערער החל לסבול מטנטון לא קבוע כבר ב-2005 (שהפך בהמשך לקבוע), ומירידה בשמיעה שהחלה בשנת 2010.
לשיטתו, העובדה שסימני הפגיעה נתנו את אותותיהם בשלב מאוחר לא בהכרח מעידה על כך שהנזק עצמו אינו תולדה של חשיפה לרעשים, מה גם שזה רק הגיוני שהמערער יתלונן לאחר הופעת הסימנים ולא קודם לכן. המומחה הסביר שהפגיעה בשתי האוזניים היא זהה, אולם הפגיעה באוזן השמאלית כבדה יותר לנוכח ליקוי שמיעתי נוסף שקיים בה.
רעשים חזקים
עדות מומחי הצדדים הובילה את השופט צ'יזיק למסקנה שנזקי המערער אירעו כתוצאה מחשיפה לרעשים חזקים במהלך השירות ולא מגורם אחר. מסקנה זו התבססה בין היתר על כך שמומחה המשרד אישר כי עברו הרפואי של המערער נקי מפגיעות או מחלות שהיו יכולות לפגוע באיכות השמיעה שלו.
בנוסף, המומחה אישר שהממצאים באוזן ימין תואמים לפגיעות המתרחשות כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעשים סביבתיים חזקים, ולא שלל שהפגיעה באוזן השמאלית אירעה מסיבה דומה.
אם לא די בכך, השופט מצא שהמשרד הכיר בעבר בנזקי שמיעה שנתנו את אותותיהם בחלוף למעלה מ-30 שנה ממועד הגיוס, וציין כי "אין זה בלתי סביר להניח כי אדם יכול לסבול מירידה בשמיעה, שאינה בתדרי הדיבור, ובהיעדר סימפטומים לא יפנה להתלונן ולקבל טיפול רפואי, אלא רק לאחר הופעת הסימפטומים".
עם זאת, השופט קבע כי הליקוי הנוסף באוזן השמאלית "'בולע' ומאפיל" על הנזקים שנגרמו כתוצאה מהשירות.
בסופו של דבר, השופט צ'יזיק קבע כי הירידה בשמיעה באוזן הימנית והטנטון ממנו סובל המערער נגרמו כתוצאה מתנאי השירות.
לקריאת פסק הדין המלא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין