פסק דין שניתן באחרונה גולל את סיפורה של בעלת מלון טובת לב, שאירחה חברה במצוקה, ובתמורה קיבלה תביעה בגין זכויות בעבודה. התביעה נדחתה ברובה והתובעת, שהותירה רושם שלילי ביותר, חויבה בהוצאות משפט.
בכתב התביעה שהוגש לפני כ-3 שנים באמצעות עו"ד הדר פלד-טל בבית הדין לעבודה בנצרת, דרשה התובעת מחברתה כ-580 אלף שקל על הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, זכויות סוציאליות ועוד.
התובעת טענה שעבדה בבית מלון שניהלה הנתבעת במטולה בתפקידים שונים משנת 2008 ועד לסגירתו ב-2012.
לפי גרסת התובעת, היא הכירה את הנתבעת כשהייתה בעיצומו של משבר גירושים, וזו שכנעה אותה להיכנס לעבוד איתה במלון ולהתגורר בו.
לטענתה, סוכם שהיא תקבל 4,500 שקל לחודש בנוסף ל-20% מרווחי המלון, אולם הסכמה זו לא עוגנה בכתב משום שהנתבעת סירבה לכך, ובפועל היא לא עמדה בהתחייבות, למעט סכומים קטנים שנתנה לה במזומן ומסתכמים בכ-97 אלף שקל בלבד.
מהצד השני נחשפה תמונה שונה בתכלית. עו"ד ורד שדות, שייצגה את הנתבעת, טענה כי היחסים עם התובעת לא היו יחסי עבודה במשמעותם המקובלת.
לגרסתה, הנתבעת הזמינה את התובעת ואת בניה להתגורר במלון בתקופה שלא היה להם איפה לגור כדי לסייע לה, ומעולם לא התכוונה לכונן עמה יחסי עבודה, בפרט כשלא היה לה צורך בכך כיוון שבמלון היה צוות עובדים מקצועי ותפוסה נמוכה.
לאורך הזמן התובעת החלה לסייע לה במטלות שונות, על דעת עצמה, כנראה כהכרת תודה. הנתבעת שיתפה עמה פעולה כדי לעודד אותה, אולם היא אף פעם לא נדרשה לעבוד בצורה רציפה.
בשלב מסוים ילדיה הבחינו שהתובעת מנצלת אותה ודחקו בה להגדיר את יחסי העבודה. הם ניסחו עבורה טיוטות חוזה אולם התובעת סירבה לחתום עליהן.
הנתבעת סיכמה בכך שכל מה שהעניקה לתובעת לאורך השנים, כולל מגורים, כספים במזומן והרשאה להשתמש בכרטיס האשראי שלה, מהווים תמורה סבירה עבור שירותיה.
פשוט נגררה
ואכן, השופט ד"ר טל גולן התרשם כי הנתבעת נגררה ליחסי העבודה מתוך רצון לסייע לתובעת במצוקתה. מנגד, השופט מצא את התובעת לא מהימנה וחמקנית והבהיר כי היא לא הוכיחה כמעט שום טענה שלה.
באופן יותר ספציפי, השופט קבע בין היתר כי התובעת ניסתה להראות כאילו עבדה לילות וסופי שבוע רבים ברציפות, אולם אין לכך כל תיעוד או הוכחה ונראה שהיקף העבודה שלה היה מאוד חלקי.
מכל מקום, השופט סבר כי התובעת לא זכאית לגמול שעות נוספות ועבודה במנוחה שבועית, בין היתר משום שעבדה במשרת אמון שהעניקה לה חופש פעולה ועצמאות, ומאחר שאי אפשר לערוך הפרדה בין שעות העבודה לבין הזמן הפרטי שלה כיוון שהתגוררה במלון.
עם זאת, נקבע שנתבעת תצטרך לשלם לתובעת שכר, זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים על היקף עבודה חלקי. בהקשר זה השופט ציין כי ייתכן שהנתבעת כבר שילמה את מלוא הכסף אך הבעיה היא שאין לכך תיעוד.
בסיכומו של דבר השופט אמנם פסק לתובעת 148,338 שקלים אך עם זאת הוא הורה לקזז מהם יותר מ-100 אלף שקל שהוכח כי התובעת קיבלה לאורך השנים. משכך, כל שנותר לנתבעת לשלם הוא 39,826 שקל – כ-7% מסכום התביעה.
לנוכח הפער האדיר בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, כולל ההתרשמות השלילית מהתובעת, היא גם חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין