לפסק הדין בעניין החברה הכלכלית מיסודה של עירית טבריה נ' חברת קולוני ביץ' ואח'
החברה הכלכלית של עיריית טבריה הגישה תביעה על סך 1.5 מיליון שקל נגד מפעילי חוף השקמים בעיר. הסיבה: הזנחה, צבירת חובות, בניה לא חוקית, גביית כספים שלא כדין ועוד ועוד. טענות ההגנה: הבטיחו לנו שלושה קיוסקים ואישרו רק אחד.
ב-2004 זכתה חברה עלומה במכרז של עיריית טבריה להפעלת חוף השקמים לתקופה של שלוש שנים. הותר לה להפעיל בחוף שירותי מחנאות וספורט ימי וכן שלושה קיוסקים בכפוף להיתרי ועדת התכנון והבניה, כל עוד הכניסה לחוף תהיה בחינם.
בפועל הקמת קיוסקים נוספים לא אושרה, והנתבעים, שבנו כבר מבנים בשטח, נאלצו להרוס אותם. על רקע זה החלה שרשרת הפרות מטעם הנתבעים, בגינה החברה הכלכלית של העירייה הגישה נגדם תביעה לפיצויים בסך 1,500,000 שקל.
לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו דמי שכירות כנדרש, וכן לא שילמו עבור צריכת מים, חשמל וארנונה בגין הפעלת הקיוסק. גם רמת התחזוקה והניקיון בחוף היתה ירודה, מה שפגע בתדמית הציבורית של העיר.
לדבריה, לנתבעים אושר, לפנים משורת הדין, לגבות דמי כניסה של 40 שקלים בשבת וחג ממבקרים שאינם תושבי טבריה, אולם בניגוד למוסכם הם גבו סכומים שונים מכל באי החוף והתעשרו שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית. עוד נטען, שהנתבעים פעלו בניגוד להסכם, כשבין היתר, סגרו את החוף בחורף והפעילו בו טרקטורונים. הם גם איחרו בפינוי החוף וסירבו לפנותו עד למעצרם.
הנתבעים טענו שגבו מהאורחים דמי כניסה דומים לסכומים שנגבים בחופים הסמוכים וששילמו את דמי השכירות עבור השנה הראשונה במלואם, אך בחלוף שנה ומשלא הייתה כל פעילות מכניסה בחוף, הוסכם עם התובעת שדמי השכירות לא ישולמו עד להסדרת נושא הקיוסקים.
לדבריהם, לב ההסכם היה הקמת הקיוסקים ויתר הפעולות המכניסות אשר הסתבר שהן אסורות, והתובעת נהגה בחוסר תום לב כשפרסמה מכרז שלא אפשר כל פעילות מכניסה. על כך ענתה התובעת, שהובטח לנתבעת פוטנציאל רווחי ולא הובטח לה מעולם רווח בטוח.
לא להסתמך על הבטחות בעל פה
שופטת בימ"ש השלום בנצרת, עירית הוד, קבעה שהנתבעים לא הוכיחו שלא היה בידם להרוויח מניהול החוף. מהעדויות עולה, כי התובעת דווקא סייעה להם לקבל את ההיתרים הדרושים להפעלת הקיוסקים אולם הדבר לא צלח, שלא באשמתה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים יכלו להפעיל ספורט ימי, המניב רווחים, והם בכל מקרה נהנו מהכנסות כלכליות יפות בשנות הפעילות.
עוד נקבע, שהזנחת החוף פגעה בתדמית העיר ושהנתבעים התעשרו שלא כדין בגביית סכומים גבוהים מהמבקרים, אך מכיוון שהתובעת לא מוסמכת לייצג את המבקרים היא לא תפוצה בגין הגביה.
בסופו של דבר ולנוכח מחדלי הנתבעים, חייבה אותם השופטת לפצות את התובעת ב- 533,111 שקלים בגין תשלום דמי שכירות, מים, חשמל, ארנונה, והחזר על הנזקים שנגרמו לה, בהם הנזק התדמיתי לעיר, וכן בהוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך 60,000 שקל.
לדברי עו"ד שוש ריבר, העוסקת בדיני חוזים, הנתבעים טענו כי טרם החתימה על ההסכם ניתנו להם הבטחות מפליגות, ועל כן החלו להקים את המבנים הנוספים לקיוסקים גם ללא האישור המיוחל. "בית המשפט דחה את טענותיהם מכיוון שכשלו מלהוכיח אותן והלקח הנלמד מכך הוא שאין להסתמך על הבטחות בעל פה ויש לבצע בדיקות נאותות ראויה באופן עצמאי, כולל הסיכוי לקבלת היתר בניה כדין".
עו"ד ריבר מציינת שהחברה הכלכלית היא זו שהגישה את התביעה, ולא העיריה. לכן, אם יש אמת בטענות הנתבעים שפעלו על סמך הבטחות והתחייבויות העיריה, הרי שפתוחה בפניהם הדרך לעתור כנגדה.
- ב"כ התובעת: עו"ד ל. שיין
- ב"כ הנתבעים: מ. אלוני
לפסק הדין בעניין החברה הכלכלית מיסודה של עירית טבריה נ' חברת קולוני ביץ' ואח'
* עו"ד שוש ריבר עוסק בתחום החוזים
* עוה"ד לא יעצגה בתיק
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: חוזים
אתר המשפט הישראלי
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.