בני הזוג נפרדו והאישה תבעה מזונות זמניים ונדחתה. בערעור היא הסבירה כי היא ממש זקוקה לכסף שאחרת תגיע ל"חרפת רעב". ביהמ"ש תהה אם אישה שדורשת כ-24 אלף שקל בחודש, מתוכם 2,000 שקל על בתי קפה, באמת נמצאת במצוקה כלכלית.
צעיר כבן 22 הכיר ב-2001 אישה כבת 39 והשניים פצחו במערכת יחסים זוגית. ב-2007 הם התחתנו בקפריסין, אך כשלוש שנים לאחר מכן פרץ ביניהם משבר והצעיר עזב את הבית.
מעוניינת להגיש תביעת מזונות?
עורך דין גירושין
בתגובה האישה הגישה תביעה למזונות אישה, ובתוך כך ביקשה גם מזונות זמניים. את סכום המזונות, כולל מדור ואחזקתו, העמידה האישה על 23,632 שקלים, בטענה כי בהתאם לכלל ההלכתי "עולה עמו ואינה יורדת" הבעל אמור לשמור על רמת החיים אליה הורגלה במהלך החיים המשותפים. לחילופין היא ציינה בקצרה כי היא זכאית למזונות אזרחיים (שיקומיים) מכח הזוגיות הארוכה.
בתשובתו טען בעלה כי הכלל ההלכתי לא חל על מי שנישאו אזרחית והאישה גם לא זכאית למזונות אזרחיים מאחר שהיא עובדת למחייתה ואף מקבלת שכר דירה עבור דירה שבבעלותה. עוד הוא טען כי סכום המזונות שדרשה מוגזם ומופרך ואינו קשור למציאות.
בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב דחה את בקשת האישה ובין היתר, קבע שהאישה לא הוכיחה זכאות למזונות אזרחיים – טענה שהעלתה "בשפה רפה".
האישה לא השלימה עם ההחלטה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. שם היא טענה כי ביהמ"ש התעלם לחלוטין מגילה המתקדם ומפערי ההכנסות העצומים בינה לבין בעלה – שמשתכר למעלה מ-30 אלף שקל בחודש. לדבריה, גם יהודי שנישא אזרחית מחויב במזונות אשתו.
לא עניין שבשגרה
השופט שאול שוחט לא מצא לנכון אפילו לבקש תשובה מהבעל. השופט הסביר כי המקרה הנוכחי אינו עונה על הקריטריונים הנוקשים לקבלת ערעור על החלטת ביניים.
השופט הבהיר למבקשת כי אין כל הוראת חוק המחייבת את בעלה לזון אותה שעה שהשניים נישאו בנישואים אזרחיים. על נשואים אזרחית חל אותו דין שחל על ידועים בציבור, ולפיו לעיתים ניתן להכיר בחובת מזונות על בסיס חוזי ובהסתמך על עקרון תום הלב. אלא שזכאות זו אינה אוטומטית ויש להוכיחה.
במקרה הזה, קבע השופט, המבקשת שגתה כשביססה את בקשתה המקורית על הכלל "עולה עמו ואינה יורדת" ולא השקיעה יותר מאמצים להוכיח את זכאותה למזונות אזרחיים.
כעת היא אמנם טענה כי היא חייבת את המזונות כדי שלא להגיע לחרפת רעב, אלא שהסכומים שדרשה לא מעידים על אישה הסובלת ממצוקה כלכלית. "... האם באמת ובתמים זקוקה המבקשת למזונות זמניים בשיעור של 23,362 ₪ לחודש לשם מניעת חרפת רעב? ומה בין "חרפת רעב" לחיוב במזונות סמניים בסך של 2,000 ש"ח לחודש בגין "תרבות בילוי ובתי קפה"; 3000 ₪ לחודש בגין "שכירת רכב"; 700 ₪ בגין "קוסמטיקה"; ו-500 ₪ "עלות מזון ואחזקה לארבעה חתולים" (והרשימה עוד ארוכה)?", תמה השופט שוחט.
מזונות זמניים אזרחיים, הוסיף השופט, נפסקים למי שבאמת זקוקה להם. המבקשת משתכרת 5,000 שקל בחודש ומקבלת עוד 4,000 שקל דמי שכירות על הדירה שלה, כשבנוסף, בעלה חויב לשאת במחצית החובות המשותפים ולשלם את מחצית המשכנתא על דירתה. במצב כזה, לא נראה שהאישה זקוקה למזונות שיקומיים, שפסיקתם אינה יכולה להיות עניין שבשגרה, במיוחד כשמדובר בסעד זמני.
בסיכומו של עניין הבקשה נדחתה. מאחר שהמשיב לא הצטרך להגיב המבקשת לא חויבה בהוצאות.
- ב"כ המבקשת: עו"ד מקסים ליפקין
- ב"כ המשיב: עו"ד לירון שיינקמן
לחצו כאן לקריאת פסק הדין בעניין פלונית נ' אלמוני
* עו"ד איריס שוורץ עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.