מאת: עו"ד מאיר ג. גולד
לפסק הדין בעניין וקסמן ואח' נ' התובע הצבאי הראשי ואח'
הוריו הכואבים של סמ"ר אסף וקסמן ז"ל, שנהרג בנובמבר 2007 בהתהפכות נגמ"ש, דרשו מבג"ץ למצות את הדין עם מפקדיו, לאחר שהפרקליט הצבאי החליט שלא לערער על פסק הדין הפלילי בעניינם. בג"ץ הודיע כי לא יתערב.
בנובמבר 2007, במהלך אימון מילואים, מצא את מותו סמ"ר אסף וקסמן עת התהפך הנגמ"ש בו נהג. בנובמבר 2008 הגישה התביעה הצבאית כתב אישום לבית הדין הצבאי נגד מפקדיו של המנוח, בגין גרימת מוות ברשלנות.
מכתב האישום עלה, כי המנוח נבחר לנהוג בתרגיל למרות שלא נהג בנגמ"ש מזה כ-8 שנים. אמנם נערך ריענון נהיגה לכל משתתפי התרגיל, אך המנוח לא ביצע את מבחן ההסמכה הנדרש, ולמעשה לא היה לו רישיון תקף לנהוג בנגמ"ש.
אלא שהיחיד שהורשע בעבירה הוא מפקד הנגמ"ש - במסגרת הסדר טיעון. ראש מטה האוגדה, שאישר את התרגיל, והמג"ד, שהטיל על המ"פ לכתוב את התרגיל, הורשעו רק בהתרשלות ונגזרו עליהם עונשי מאסר על תנאי ונזיפה חמורה, ואילו המ"פ זוכה לחלוטין מאשמה.
הורי המנוח, שסברו שהדין עם המפקדים לא מוצה, התאכזבו לגלות שגורמי התביעה סיכמו עם באי כח המפקדים שלא יוגש ערעור על פסק הדין והפרקליט הצבאי אישר זאת. במרץ 2013 הם עתרו לבג"ץ.
לטענתם, החלטת הפרקליט הצבאי היא בלתי סבירה ובלתי מידתית באופן קיצוני. האב השכול הוסיף, שאינו מחפש נקמה וברור לו שהערעור לא היה מרפא את הכאב, אך הוא סבור כי קצינים שהתרשלו בתפקידם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם ולהפנים שאין מקום להתפשר על הוראות הבטיחות באימונים.
לטענת המשיבים, לאור העובדה שההליכים בתיק נמשכו למעלה מ-4 שנים, מצא הפרקליט שהאינטרס הציבורי שבסיום ההליך גובר על האינטרס שבהגשת הערעור. בכל מקרה, טענו, כי מיד לאחר שניתנה הכרעת הדין, נערכה בצה"ל עבודת מטה שמטרתה להטמיע את הלקחים מהאירוע הטראגי. עוד נטען, שהכרעת הדין מבהירה בצורה ברורה וחד-משמעית מהן נורמות ההתנהגות הראויות באימונים.
ללא סוף נהפוך לסיפור קפקאי
השופט אורי שהם קבע, שהחלטת הפרקליט אינה בלתי סבירה בעליל. הוא רשאי להחליט שלא לדבוק בהליכים משפטיים כשהוא סבור שתכליתם כבר הוגשמה, בעיקר כאשר נמשכו זמן רב והסבו פגיעה קשה למעורבים.
השופט ציין, שקביעתו לא אומרת שהחלטת הפרקליט נכונה או צודקת, אך גם אם היא שגויה, היא לא נגועה בטעות מהותית שמאפשרת להורות על בטלותה.
לפי השופט, עיקרון סופיות הדיון מאפשר לנאשם שזוכה להמשיך בחייו מתוך ידיעה שלא יהיה נתון עוד לאימת הדין. ללא עיקרון זה, הייתה השיטה המשפטית הופכת לשיטה קפקאית בה נאשמים עלולים למצוא עצמם באופן מתמיד בצל הדין, מבלי לדעת אם ההליך יגיע אי פעם לקיצו.
טרם סיום הביע השופט שהם תנחומיו לעותרים והסביר כי על אף הקושי, אין לביהמ"ש ברירה אלא לפסוק על פי הדין.
השופטת אסתר חיות והמשנה לנשיא מרים נאור הצטרפו לפסק הדין שדחה את העתירה. לא נפסקו הוצאות.
נראה אם כך, כי פסק הדין, המגן במידה רבה על שיקול דעתן של מערכות התביעה, אף אם הוכח שפעלו שלא כראוי, מעדיף את זכות הנאשמים לסופיות הדיון על פני זכות הקורבנות או משפחותיהם לדרוש את עשיית הצדק עם מי שגרם למותם או פציעתם.
לפסק הדין בעניין וקסמן ואח' נ' התובע הצבאי הראשי ואח'
* עו"ד מאיר ג. גולד עוסק בדיני צבא וביטחון.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.