החברה שהקימה את הבניין ונמצאת בפירוק מאז 1988, עדיין מחזיקה במחסן וכמה חניות. היא טענה כי היא מופלית לרעה במסגרת הפרויקט אלא שבפועל נמצא: הוצע לה מעל ומעבר לשאר בעלי הדירות
בעלת מחסן בבניין התנגדה לתמ"א 38 ובתגובה חטפה תביעה. הסרבנית, מקימת הבניין, טענה בין היתר שהפרויקט מפלה אותה לרעה ביחס לשאר הדיירים, ולכן היא מתעקשת על תוספת שטח משמעותית לנכס שלה כתנאי להסכמתה. ואולם המפקח על המקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג, מצא שבפועל הוצע לה יותר מפי 2 ממה שהוצע ל"שכניה". בנסיבות אלה הוא הורה על ביצוע הפרויקט, בכפוף למספר תנאים.
במוקד ההליך: בניין שהוקם לפני למעלה מיובל שנים, ברחוב בארי שבנתניה. המבנה אינו עומד בתקן הישראלי לעמידות מפני רעידות אדמה, ועל הרקע הזה חתמו באפריל 2015 רוב דייריו על הסכם לביצוע תמ"א 38 מול יזמית כלשהי. במסגרת הפרויקט עתיד הבניין לעבור שיפוץ מקיף הכולל, בין היתר, הקמת מעלית וכן תוספת של ממ"ד, מרפסת שמש ומסתורי כביסה לדירות הקיימות.
ואולם ברגע האמת נתקל הפרויקט בהתנגדות מגורם בלתי צפוי: מקימת הבניין, שלה מחסן בגודל 3 מ"ר בלבד, אליו צמודות מספר חניות. מכאן התביעה שהוגשה נגדה, בה טענו תומכי הפרויקט שסירובה אינו סביר ולכן מבוקש למנות עורך דין שיחתום במקומה. לטענתם החברה מונעת את מימוש הפרויקט בחוסר תום לב ומתוך תאוות בצע וסחטנות, וזאת על חשבון יתר הדיירים המשוועים לחיזוק הבניין ולתוספת ממ"דים.
לעומתם טענה בעלת המחסן שאין לה התנגדות עקרונית לפרויקט אלא להפלייתה כביכול אל מול יתר הדיירים. כך, לדבריה היא מבקשת לקבל בתום הפרויקט תוספת למחסן בגודל 12 מ"ר, כלומר פי 4 מגודלו המקורי - ולא מחסן בשטח 4.5 מ"ר בלבד כפי שהוצע לה - וכן מספר חניות השווה לאלה הקיימות שבבעלותה, במקום אחת בלבד המוצעת לה.
"מבקשת להתעשר ללא הצדקה"
תחילה ציין המפקח שטיינברג את המובן מאליו: שמדובר בפרויקט אשר מטרתו לשפר את מצב הדיירים, ומכאן הצורך העקרוני בקידומו. לדבריו השאלה העיקרית העומדת להכרעה במסגרת זו היא האם ההצעה שהוגשה לסרבנית - קבלת מחסן חדש בשטח 4.5 מ"ר, אליו תהיה צמודה חניה אחת - עלולה באמת ובתמים לפגוע בזכויותיה.
מסקנת המפקח הייתה שמדובר בהצעה ראויה ביותר, שלא רק שאינה מפלה את בעלת המחסן - אלא אף מיטיבה עימה לעומת שאר הדיירים. הוא הסביר שלפי חוות דעת שמאית אשר לא הופרכה מדובר על תוספת כ-50% לשטח ולשווי", בהשוואה לשאר בעלי הדירות שמקבלים תוספת של 22% בלבד.
בהמשך דחה המפקח את בקשת בעלת המחסן לקבל יותר מחניה אחת, שכן לדבריו יתר המשבצות הרשומות על-שמה כחניות אינן באמת כאלה, אלא מדובר בשטחים בחצר הנעדרים מאפיינים לשמש כמקום להעמדת כלי רכב. הוא כתב ש"דרישה שכזו לא זו בלבד שאיננה בגדר חלופה נאותה וראויה לזכויות שהיו בידיה בקרקע, אלא שהיעתרות לה עשויה אף להיחשב, בנסיבות הקיימות, כמתן תמורה עודפת לנתבעת והתעשרות בלתי מוצדקת מצדה".
לפיכך המפקח נתן אור ירוק לביצוע הפרויקט ומינה עורך דין לחתום על התמ"א בשם הנתבעת, אך זאת בכפוף לשתי כוכביות: האחת, שהיא תקבל מחסן שגודלו לא יפחת מ-4.5 מ"ר; והשנייה, שלא ייבנה דבר על השטחים הצמודים למחסן שלה, כחלק מהסכמות אליהן הגיעה עם היזמית.
בעלת המחסן חויבה ב-12,500 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד מרי יעקובי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ראם אזולאי
לפסק הדין המלא בתיק מס' 7/63/2023
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.