א. מבוא:
1. תק' 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים )מומחים( התשמ"ז1986- מגבילה את
הטוען לנכות רפואית בגין תאונת דרכים שעליה לא חל סעיף 6ב', להוכיח את נכותו
הרפואית או לענין כל נושא רפואי שאינו נכות, אך ורק בדרך של בקשה למנוי מומחה רפואי
מטעם בית המשפט.
2. כלומר, מניעות דיונית להגיש חוות דעת או עדות בנושא רפואי מטעמו של צד כפי שנקבע
בע"א 6706/95 ביטוח חקלאי נ' לשם )פ"ד מט )133 ,)5(:
"כבר נקבע, לא אחת, שכוונתם של סעיף 6א' לחוק הפצויים ושל התקנות היא להסדיר את דרך
הוכחתם של נושאים שברפואה, לרבות דרכי השיקום, המתייחסים לתובע בתביעות לפי חוק
הפצויים, כך שאלה יוכחו על ידי מומחים שימונו על ידי בית המשפט, ולא על ידי העדת
רופאים או מומחים מטעם הצדדים... )עמ' 136 לפ"ד(.
3. בעוד כוונת המחוקק למנוע העדת מומחים מטעם בעלי הדין כדי לחסוך בזמן שיפוטי
מובנת, יש מקום להרהר בסוגית אי הקבילות הגורפת בכל הקשור להעדת "הרופא המטפל", כעד
מטעמו של צד.
:פ"ד בענין וקניןב.
1. בתביעות נזקי גוף, לכאורה, ישנה חשיבות לשמוע גם את דעתו של "הרופא המטפל" בכל
הקשור למצבו של הנפגע, )במיוחד בפגיעות הקשות בהן הנפגע עובר הליך שיקומי ממושך(,
ובעיקר, לאור המגבלות האוביקטיביות שמטיל החוק על המומחה הרפואי המתמנה לפי סעיף
6א'.
2. על אף זאת, אין הוראת חוק או פסיקה המתירה שמיעת עדות זו.
ת.א. 1846/95 וקנין נ' אליהו3. זו היתה הדילמה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה ב
)לא פורסם(.
4. התובעת בקשה להעיד מטעמה את הנוירולוג מבי"ח לוינשטיין אשר טפל בה במשך תקופה
ארוכה וזאת על אף שבית משפט מינה מומחה בתחום זה.
5. התנגדות הנתבעת להעדת "הרופא המטפל" נדחתה ע"י כב' השופטת גילאור:
"אני דוחה את עמדת הנתבעים, שהתנגדו גם במהלך הדיון לעדותו, כי יש להתייחס אך ורק
לחוות הדעת של מומחים מטעם ביהמ"ש. ד"ר ורדי מטפל באופן קבוע בתובע, הנמצא במעקב
ביה"ח לוינשטין, ויש לעדותו השלכה מהותית על השפעת נכותו הרפואית של התובע, על
יכולת תפקודו".
6. בית המשפט נקט, איפוא, בגישה פרגמטית והתיר את עדותו של הרופא המטפל בתובעת
באופן קבוע בסוגיית הנכות הרפואית והתפקודית.
אף ניתן משקל רב לעדות הרופא המטפל ובעקבות עדות זו הגיע בית המשפטבפ"ד וקנין7.
המחוזי למסקנה שונה ממסקנת המומחה מטעם בית המשפט.
8. במובן זה, זהו פ"ד חריג וראוי לבחון את תוצאתו גם במובן הרחב ובהתחשב בשיקולי
המדיניות השיפוטית.
ג. שיקולים כנגד העדת "הרופא המטפל":
1. המחוקק בקש, כאמור, למנוע מבעלי הדין מלהוכיח כמקובל באמצעות "מומחים מטעם"
ענינים שברפואה ועל כן, נחקק סעיף 6א' לחוק תקנות המומחים.
2. קיים גם קושי בדרך הבאת העדות לבית המשפט מבחינת סדרי הדין ודיני ראיות.
3. על פי תק' 130 לתקנות סד"א, רופא המבקש להעיד בענין שברפואה חייב לעשות זאת בדרך
של הגשת חוות דעת והרי כדי למנוע הגשת "חוות דעת מטעם" נחקק סעיף 6א' חוק פיצויים
לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975-.
4. הרופא המטפל בא במגע עם הנפגע ויתכן כי הזדהות עם מצבו או תמורה כספית נלווית
)במידה ומדובר ברפואה פרטית( תשפענה על אופן מסירת העדות ומגמתה וזהו טעם נוסף
"להרחיקו" מדוכן העדים.
ד. שיקולים בעד העדת "הרופא המטפל" :
1. לא לאפשר לרופא המטפל להשמיע את דעתו מטעם דיוני עשוי לפגוע בעשיית צדק )ולראיה
השפעת עדות הרופא המטפל על התוצאה בפ"ד וקנין(.
2. המחוקק אמנם הקנה למומחה הרפואי מטעם בית המשפט סמכות נכבדה, הואיל ולא ניתן
לחלוק על חוות דעתו באמצעות הבאת חוות דעת סותרת מטעמו של צד, אך בפני המומחה
ניצבים מכשולים אוביקטיביים המקשים עליו להגיע לאבחנה נכונה:
א. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בודק בד"כ את התובע פעם אחת, כך שיכולתו להתרשם
מוגבלת מטבעה ובודאי שאינה שקולה למעמדו של הרופא המטפל.
ב. המומחה מטעם בית המשפט יכול לעיין אך ורק במסמכים המתעדים טיפול ולא מסמכים בהם
כלולים אבחנות רפואיות העשויה להתפרש כחוות דעת )תקנה 8 - תקנות פיצויים לנפגעי
תאונות דרכים )מומחים( תשמ"ז1986-(.
לעתים, מסמכים מהותיים הכוללים אנמנזה ואבחנה, לא מועברים למומחה, לרבות מסמכים
שערך הרופא המטפל.
3. מכאן, שהמומחה הרפואי, כלי העזר העיקרי לקביעת הנכות הרפואית, הינו כלי מוגבל
מעצם העובדה שאין מדובר ברופא שלווה את התובע מאז פציעתו ומכך שמקורות המידע שבפניו
מוגבלים ביותר.
4. בנסיבות אלה, יש הרבה טעם ברציונל של פ"ד וקנין ויש מקום לדיון בהרחבת שיקול
הדעת של בתי המשפט, כך שבמקרים המתאימים יוכל בית המשפט להעזר בעדות הרופא המטפל
אולי לא כחוו"ד נוספת אלא כאינדיקציה על פיה יוכל לבחון את משקלה של חוו"ד המומחה
מטעמו.
5. כאשר לא מתירים את עדות הרופא המטפל, קיים קושי אוביקטיבי לסתור או לסייג את
חוו"ד המומחה ובמיוחד, לאור גישת הפסיקה כי רק במקרים חריגים יסטה בית המשפט
מקביעות המומחה הרפואי )ראה לאחרונה ע"א 8288/99 קרנית נ' סיקסך - לא פורסם(.
ה. סיכום :
1. חוק הפצויים ומגבלותיו הדיוניות עמדו לא פעם בפני בית המשפט העליון ובמקרים
אחרים ידע בית המשפט העליון להגמיש את פרשנות לשון החוק.
2. כך, למשל, בפסיקת בית המשפט העליון הנוגעת להעברת מסמכים למומחה בתחום הנפשי,
מתוך הכרה כי מומחה מתמנה בתחום הנפשי עשוי להכשל בתפקידו אם לא יוכל לעיין בכרטיס
הטפולים של הנפגע אצל הפסיכיאטר המטפל, הותרה העברת מסמכים הגם שכלולים בהם אבחנות
רפואיות העשויות להתפרש שהן בגדר חוות דעת )ע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ'
כריסטיאן שמר פ"ד מט)865 )4(.
3. זוהי, איפוא, דוגמא להכרה בחשיבות מעמדו של הרופא המטפל ככלי עזר למומחה המתמנה
לפי סעיף 6א' ובמובן זה, גם לבית המשפט.
4. יש, איפוא, בסיס להרחבת עקרון זה גם לסוגית עדות הרופא המטפל בבית המשפט, במקרים
המתאימים לכך.
5. יחד עם זאת, לאור לשון החוק, ספק אם ניתן להגיע לתוצאה זו מבלי שנוי החוק לאור
הבעייתיות מבחינת דיני הראיות וסדרי הדין.
* עו"ד רון וורמברנד עוסק בתחום הנזיקין ורשלנות רפואית
** כל המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות
דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים
ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.