המנהלת נפלה ברחבת העירייה לאחר שנתקלה בכיפות בטון לחסימת רכבים. השופטת מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות העירייה בבית המשפט, וקבעה כי הוכח באופן חד משמעי שכיפות הבטון היו מפגע מסוכן.
בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתה של מנהלת בית ספר באור עקיבא שנפלה ונפצעה לאחר שנתקלה בכפת בטון שהיתה על המדרכה ברחבת העירייה. השופטת אורלי מור-אל קבעה כי העירייה התרשלה בכך שהציבה מפגע מוסתר ברחבת העירייה, והורתה לה לפצות את התובעת ב-69,000 שקל.
בזמן התאונה, שאירעה ב-2015, התובעת ניהלה בית ספר בעיר. ביום התאונה היא השתתפה יחד עם תלמידיה בטקס שהתרחש ברחבת העירייה. כשניגשה לברך את ראש העיר וסגנו, היא נתקלה בכיפת הבטון – מעין "באמפר" לחסימת רכבים – שהוצבה על המדרכה והייתה מוסתרת בשלט גדול. כתוצאה מהנפילה היא שברה את ידה.
בתביעה שהגישה באמצעות עו"ד שרית חרל"פ נגד עיריית אור עקיבא וחברת הביטוח איילון, היא טענה כי מדובר במפגע וברשלנות של העירייה. לדבריה מדובר בכיפות שקשה היה להבחין בהן, ועובדה שיום למחרת ראש העיר החליט להסירן.
הנתבעות, שיוצגו על ידי עו"ד אהוד דהאן ועו"ד ערן ניסים, טענו כי אין להטיל עליהן כל אחריות שכן כיפת הבטון אינה מהווה מפגע, והתובעת צריכה היתה להסתכל לאן פניה מועדות. לשיטתה, התאונה אירעה באשמת התובעת בלבד.
לא מבנה הכרחי
לפני שהכריעה לגופו של עניין, השופטת מור-אל מתחה ביקורת על כך שהעירייה בחרה שלא לזמן עדים מטעמה ולא הגישה מסמכים מטעמה, והתובעת היא שנאצלה לזמן עדים.
"כך, תיק פשוט שניתן היה לנהלו ביעילות ובעלויות מינימליות, הפך לתיק מורכב בו הוגשו הערכת נכות, שלוש חוות דעת רפואיות, התקיימו שלוש ישיבות קדם משפט, שתי ישיבות הוכחות, העידו שני סגני ראש העיר וראש העיר עצמו וכן עד נוסף וכל זאת מבלי שהנתבעת עצמה טרחה להביא שמץ של ראיה מטעמה", כתבה.
כמו כן, השופטת הבהירה כי הנתבעות לא צירפו מסמכים כלשהם המתעדים את הליך קבלת ההחלטה להציב את אותן כיפות בטון, בחירת המיקום והתחשבות בבטיחות הולכי הרגל. "דבר וחצי דבר לא הובא. הנתבעת הסתפקה בטענות בעלמא, כי לא מדובר במפגע," כתבה.
לגופו של עניין, השופטת התרשמה לחיוב מעדותה של התובעת היא הבהירה כי ראש העיר וסגנו לא הכחישו את קיומו של המפגע שאף הוסר לאחר התאונה, וראש העיר אף העיד כי ביקש מהצדדים "תגמרו את זה ביניכם".
בסופו של דבר, לאחר שניתחה את העדויות השופטת קבעה כי "הוכח באופן ברור וחד משמעי, שכיפות הבטון הוצבו בשביל מעבר, תוך שהן הוסתרו על ידי שלט גדול באופן המהווה מכשול של ממש."
כמו כן, השופטת הבהירה כי העירייה לא הוכיחה שהיה מנגנון סביר לקבלת החלטה בנוגע להצבת כיפת הבטון, והוסיפה כי "דווקא מן ההחלטה שהתקבלה למחרת היום להסיר את כפות הבטון, ניכר שלא מדובר במבנה הכרחי ושהנזק בעצם הצבתן גדול היה מהתועלת."
עם זאת השופטת החליטה לייחס לתובעת 20% מן האחריות, לאחר שהתרשמה כי היא יכולה הייתה להיזהר יותר.
לאחר שניתחה את הנזקים שנגרמו לה, ועל סמך דעתו של מומחה מטעם בית המשפט שקבע לה 4% נכות, השופטת חייבה את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בסך 52,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין