מהגרי עבודה בישראל- הרצוי והמצוי

מבוא מתוך ספרו של עו"ד יאיר דוד

סקירה היסטורית

איתור השורשים הראשוניים של מעמד העובדים בכלל, לרבות הגירת עבודה בפרט, מביא אותנו למסע היסטורי בזמן אל תקופת העבדות. הן העבדות המוכרת לנו מסיפורי תקופת המקרא וההגדה של פסח – בני ישראל שהיו עבדים בארץ מצרים עד אשר משה הוציאם מעבדות לחירות – והן העבדות "המודרנית", שרווחה בארצות-הברית עד למלחמת האזרחים.

הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו הציג את העבדות כתופעה הסותרת את טבע האדם:

"מי שמוותר על חירותו מוותר על מידת האדם שבו, על הזכויות האנושיות, ואפילו על חובותיה. אין כל פיצויים אפשריים לגבי מי שמוותר על הכל. ויתור כזה סותר את טבע האדם".^[1]

סקירת ההיסטוריה ובחינתה מעלות את התהייה מדוע בני אדם רבים כל כך לאורך ההיסטוריה נאלצו להסכים לעבוד בתנאי מחיה קשים, אשר היו כרוכים בהעתקת מקום מגוריהם, בהפרדה ממשפחתם, בתנאי מגורים ירודים ובשכר זעום.

אף שהתשובה לשאלה קשה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, נראה שהיא קשורה במידה רבה להתפתחות הכלכלית והמדינית של חברות בעולם: בימי קדם, התבססה הכלכלה על משקים קטנים יחסית – לרוב, היו לאנשים חלקות קטנות שסיפקו את צרכיהם הבסיסיים, ועל כן אלה לא נאלצו לצאת ממשק ביתם לצורך פרנסתם. לפיכך, האנשים שעבדו, עשו זאת לרוב בעל כורחם. הם מכרו עצמם בשל מצוקה כלכלית קשה והפכו לעבדים; עבד נחשב כחלק מרכוש בעליו שבאפשרותו לעשות בו כברצונו החופשי. העבדים בחברות הקדומות לא מילאו צורך קיומי בחיי היומיום היות שהאדם היה מסוגל, בדרך כלל, לספק את הצרכים של עצמו ללא כוח עזר חיצוני. מצב דומה היה גם בחברות השכנות לחברה הישראלית הקדומה: במצרים ובמסופוטמיה הקדומה, לא הייתה העבדות מרכיב הכרחי בכלכלה – בשוק הפרטי עבדים נחשבו כמוצר של מותרות. בבבל, בתקופתו של חמורבי, שכרו של פועל שכיר הגיע לסכום של שישה שקלי כסף לשנה, ואילו מחירו של עבד היה 20 שקלי כסף. במצב זה רק לעשירים מופלגים היו עבדים, וגם להם היו בדרך כלל עבדים מועטים.

בראשית האלף השני לפנה"ס החלו החברות הכפריות הקטנות להפוך לערים ואחר כך לממלכות. כאשר הממלכה שגשגה, הנציח המלך את עצמו במפעלי בנייה גדולים. כך נוצר בחברות אלה צורך בעבדים ככוח עזר, בעיקר כאשר חפץ המלך להקים מבנים גדולים או לשפצם. מלך שרצה להקים במשך זמן קצר מקדש, ארמון או חומה, נזקק לכוח עבודה גדול וזול. הוא היה יכול לכפות על בני עמו לעזוב את משקיהם ולהתמסר לעבודה כדי לשפץ את ארמונו, אך צעד כזה מצידו היה פוגע בכלכלה ובמיסים של ארצו וגם ביציבות שלטונו. במקורותינו, מדגים סיפור מרד ירבעם בן נבט בשלמה כיצד העסקת אזרחים במפעלי בנייה מלכותיים עלולה לערער את יציבות השלטון.

"וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו: וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף".^[2]

העסקת כוח עבודה חיצוני וזול דוגמת עבדים היה פתרון נוח וקל יותר מאשר השימוש באזרחים: העבדים נחשבו לחסרי זכויות; היו אלה אנשים שנקלעו למצוקה כלכלית קשה שאילצה אותם למכור את עצמם, או זרים, בני תרבות אחרת, שנשבו במלחמה או שנחטפו מארצותיהם והפכו לעבדים. במשך הזמן, נולדו לאנשים אלה ילדים ונכדים שנולדו למציאות של עבדות. מידת צייתנותם של העבדים הייתה רבה ואילו חובת המעביד כלפיהם הייתה מועטה: דאגה בסיסית למזונם, הא ותו לא. לא חלה על המעביד החובה לדאוג לבריאותם או אף לשמור על חייהם: אם היה עֶבד נפגע בעבודתו או אף מת, לא היה צורך לתת על כך דין וחשבון לאיש.

עבדות מוכרת גם בהיסטוריה של העם היהודי. לאורך הדורות, ידע העם היהודי תקופות ארוכות של סבל ועבדות. במקורותינו, בפרק ה' בספר שמות, מתוארת תחילת המאבק של העם היהודי ליציאה מעבדות לחירות, בראשות משה מנהיג העבדים:

"וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר".

פרק זה בספר שמות מגולל את תחילתו של מאבק חברתי קשה, את קורותיו של מנהיג היוצא להילחם על זכויותיו של עם החי בתנאי עבדות ואת ניסיונותיו של פרעה לשבור את רוח המאבק, להכפיש את המנהיג ולהמריד את אנשיו נגדו. זהו מאבק הסובב סביב מטרה אחת והיא להנציח את עבדותם של היהודים, למנוע מהם מלחיות כעם חופשי המתפרנס בכבוד ולפגוע בזכותם לחיות כעצמאות וכריבונות על אדמת מולדתם. בדרך של הקבלת המסרים העולים מפרק זה למציאות החברתית ברוח ימינו אנו, יש בפסוק כדי ללמד על הפעולה הראשונה של העומד בראש ארגון עובדים החפץ בשיפור תנאי העסקת העובדים ובשחרורם מעול המעביד.

מוסד העבדות, או היותו של כוח עבודה כפוי, מעוט זכויות או אף נעדר מהן, כאמור לעיל, מוכר באנושות משחר הימים. התופעה הייתה מוכרת מתרבויות עתיקות שבהן היו המנצחים לוקחים אליהם כל מי שבחרו מבין המנוצחים, לרבות גברים, נשים ואף ילדים, להיות להם לעבדים. נסיבות אחרות, שלא בעקבות מלחמה, היו עשויות להביא אדם להיות לעבד – כמצב של חסרון כיס כלכלי, לדוגמה. בעטיו של מצב זה, היו לעתים בני אדם, שלא היה להם מקור מחיה, מוכרים את עצמם לעבדות.

עבדים ביצעו עבודות שונות למען בעליהם בסביבה הביתית. הם גם כונסו בקבוצות גדולות לביצוע עבודות במסחר, בחקלאות ובבנייה, דוגמת בניית הפירמידות במצרים העתיקה או מבנים גדולים בתרבות הרומאית. לעתים, עבדים אף הגיעו לתפקידים בכירים בשלטון, כיוון שהשליט העדיף משרתים ושרים שהיו נאמנים לו ותלויים בחסדיו. עבדים השתייכו למעמד חברתי נפרד שהוסדר בספרי חוקים,^[3] כגון בחוקת חמורבי במסופוטמיה ובחוקי התורה במקורותינו, בעיקר בספר שמות.^[4]

היש כיום עבדות בישראל?

כמעט כל מי שיישאל – יענה בשלילה, במיוחד בכל הנוגע לעבדות מהסוג הקלאסי שבו אנשים נמכרים בניגוד לרצונם. מקובל להניח כי עבדות כזו קיימת כיום רק במדינות העולם השלישי, ביניהן אפריקה, סעודיה^[5] וכמה מדינות נוספות באסיה. עם זאת, נשמעת לעתים דעה בקרב פעילי זכויות אדם בישראל כי היעדר שמירה מלאה או חלקית על זכויות אדם או היעדר אכיפתן כלפי אוכלוסיית עובדים קשי יום, מצביעים על קווי דמיון לעבדות הקלאסית. הטענה שמועלית, לשיטתם של ארגוני זכויות אדם, היא כי תנאים אלה מאפיינים לעתים את המציאות הישראלית, בעיקר בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים ולהעסקת נשים בזנות.

עם הקמתה של מדינת ישראל, חרתה זו על דגלה את עקרונות הצדק והיושר, תוך הבטחה של ממש לקיים עקרונות של שוויון זכויות חברתי בלי הבדל דת, גזע ומין:

"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".^[6]

האם בהסתייגות כי שוויון זכויות זה יוקנה אך לאזרחיה של המדינה יש כדי לרמז על הבאות? בשלושים שנותיה הראשונות הייתה מדינת ישראל מופת להעסקת עובדים בכבוד: בתוך שנים מועטות מאז הקמת המדינה נקלטה עלייה בשיעור של כמעט פי ארבעה מהאוכלוסייה שהייתה בשטחי המדינה הצעירה טרם הקמתה, ועם זאת הצליחה לשמור על כללי הדמוקרטיה, למנוע רעב, לספק קורת גג, ולו זמנית, ותעסוקה – ולו חלקית. בד בבד עם קליטת האוכלוסייה החדשה מכל קצוות תבל, גיבשה המדינה הצעירה רשת של חוקים סוציאליים בתחומי החינוך, הבריאות, העבודה, חינוך חובה חינם, ביטוח לאומי, איסור על עבודת ילדים, חוקי הגנה על האישה והאם העובדת, חוקים נגד ניצול עובדים, הלנת שכר, ועוד. אולם, למרות החקיקה הסוציאלית המתקדמת, יש מי שיטען כי מה שנעשה – נעשה מעט מדי: החקיקה אינה מספקת ויש מקום לעשות עוד.

הספר 'מהגרי עבודה בישראל- הרצוי והמצוי' סוקר סוגיות נבחרות בנושא דיני עבודה הקשורים לעובדים זרים בישראל. רובו נוגע להעסקה בישראל, כאשר הפרק האחרון מוקדש לראייה השוואתית עם מדינות אחרות בעולם. הספר דן בסוגיות משפטיות בדיני עבודה, לפי ענפים, ובפסיקות משפטיות בנושאים הרלוונטיים.

אירוע לרגל השקת הספר יתקיים ב 20.12.11 בשעה 18:00 בבית הפרקליט בת"א, בהשתתפות נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר השופט סטיב אדלר, השופטת אורלי סלע, השופטת דיתה פרוז'נין, ראש לשכת עורכי הדין - עו"ד דורון ברזילי, עו"ד דניאל סלומון ובהנחיית פרופ' הדרה בר מור.

* בעלים ומייסדו של משרד עורכי דין מרחב-דוד, הממוקם בבית גיבור ספורט, רמת גן. מוסמך במשפטים מאוניברסיטת בר אילן משנת 1998. מתמחה בתחומי המשפט האזרחי ובעיקר במשפט העבודה הפרטי והקיבוצי וכן במשפט המנהלי. מחברו של הספר "מהגרי עבודה בישראל –הרצוי והמצוי" (2011). חבר בועדת העבודה של ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין וכן בפורום העבודה של לשכת עורכי הדין בישראל. משמש כמרצה בהשתלמויות בפורומים מקצועיים שונים בנושאי "משפט העבודה".

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.