אדם שרכש משק במושב תבע משכניו להסיר הרחבה של סככות הרפת שבוצעה ב-2007 בטענה כי היא פולשת לשטחו. אף שנמצא כי אכן יש פלישה, בית המשפט דחה את התביעה לסילוק יד
השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס דחתה לאחרונה תביעה של בעל משק במושב כפר קיש נגד בעלי המשק הסמוך. התובע טען שהנתבעים הקימו סככות ומבנה בטון לצורך הפעלת הרפת שלהם, תוך פלישה לשטח שלו. השופטת מצאה שמדובר בפלישה זניחה יחסית שלגביה הנתבעים הגיעו להסדר מול הבעלים הקודמת של משק התובע. היא קבעה שאינטרס ההסתמכות שלהם, אל מול חוסר תום ליבו של התובע, מצדיקים את דחיית התביעה.
בני הזוג הנתבעים מחזיקים מזה עשרות שנים במשק שגובל במשק התובע. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הוקם במשק של הנתבעים בסיוע הסוכנות רפת, סככות ומכון חליבה.
במסגרת הרפורמה ברפתות בשנת 2006 משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה דרשו מהנתבעים להגביה את הסככות של הרפת לגובה של 6.5 מטר. בהתאם, בשנת 2007 הם הגביהו והגדילו אותן.
בשנת 2008 החליט ועד האגודה במושב על תכנון תב"ע חדשה שמטרתה להסדיר את הגבולות בין המשקים. בהתאם לתוכנית נקבעה באזור החקלאי על קו הגבול בין המשק של התובע למשק של הנתבעים זיקת הנאה למעבר כלי רכב חקלאיים עם זכות מעבר שווה לשני המשקים.
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד יניב כהן סיפר התובע כי ב-2013 רכש את הזכויות במשק מהבעלים הקודמת.
לדבריו, הסככות שהקימו הנתבעים, מבנה בטון ושוחת ביוב שמשמשים אותם לתפעול הרפת, הוקמו תוך פלישה לשטח שלו.
הוא טען כי במסגרת התב"ע לא אושרו תיקוני הגבולות בין המשק שלו למשק הנתבעים ולפי הוראות הסכם הרכישה שלו עליהם לפנות את המבנים הפולשים.
הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד שושנה אטד, טענו בין היתר כי כל הבניה והשיפוצים בסככות נעשו לפני שהתובע רכש את המשק והדבר היה בידיעת הבעלים הקודמים ובהסכמתם. הם הוסיפו כי התובע ניסה להטעות את בית המשפט ולא גילה בכתב התביעה כי ידע על הפלישה הנטענת לשטחו לפני שרכש את המשק והסכים לה.
חוסר תום לב בולט
השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס מבית משפט השלום בעפולה דחתה את התביעה במלואה.
היא ציינה כי מומחה שמונה מטעם בית המשפט ביצע מדידות בשטח בהתאם לתב"ע החדשה וקבע כי ישנה פלישה לשטחו של התובע שכוללת 33 מ"ר על הקרקע וכן 116 מ"ר באוויר מהסככות.
בעקבות שאלות הבהרה של ב"כ הנתבעים, הבהיר המומחה כי עבודות הבניה האחרונות במשק הנתבעים בוצעו בשנת 2007, מספר שנים לפני רכישת המשק בידי התובע בשנת 2013.
זאת ועוד, מחומר הראיות עלה שהפלישה הנטענת היא בשטח הדרך בין שני המשקים, עליה נרשמה זיקת הנאה.
השופטת דחתה את טענת התובע כי הסכם הרכישה שלו כלל הבנה שאם הפלישה לא תאושר בתב"ע יהיה על הנתבעים להתפנות משטחו, והדגישה כי הנתבעים לא היו צד להסכם.
בנסיבות אלה היא קבעה שלתובע אין זכות לסילוק יד, למרות הסגת הגבול. השופטת ציינה בהקשר זה כי הסגת הגבול היא בחלק החקלאי והיא מזערית ביחס לשטח המשק כולו.
עוד הדגישה השופטת כי במהלך שמיעת התיק התברר כי הפלישה הייתה ידועה לתובע בעת שרכש את המשק, כך שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב בולט. בנוסף, הנזק שהיה נגרם לנתבעים אם התביעה הייתה מתקבלת, גדול משמעותית מנזקו הנטען של התובע.
התובע חויב בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 17,500 שקל ובהוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין