בפסק דין שניתן על ידי ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ, נדחתה עתירת רון מנחם ואח'.
העותרים הינם נהגי מוניות שאין בבעלותם רשיון להפעלת מונית. חלקם עובדים כנהגי מוניות שכירים עבור בעלי "מספרים ירוקים", וחלקם שוכרים רשיון להפעלת מונית תמורת דמי שכירות חודשיים. בעת הגשת העתירה המקורית, לא היו העותרים בעלי ותק משמעותי בנהיגת מונית.
מבין המשיבים נמצא שר התחבורה, הממונה על הפעלתה של פקודת התחבורה. עוד מהמשיבים הינו האיגוד הארצי של נהגי המוניות, המייצג את בעלי "המספרים הירוקים" המחזיקים בבעלותם רשיון להפעלת מונית.
בקשת העותרים היתה כי ביהמ"ש יורה לשר התחבורה לעשות שימוש בסמכותו על-פי תיקון 38, ולקבוע מכסת רשיונות להפעלת מונית בהיקף שיאפשר לכל נהג מונית "שכיר" לקבל מהמדינה רשיון להפעלת מונית ולהפוך לנהג "עצמאי", אם רצונו בכך. כן ביקשו העותרים כי יכריז בית המשפט על בטלותה של האגרה שנקבעה במסגרת תיקון 38 לפקודה, בסך 138,000 ש"ח.
עיקר טענתו של בא-כוח העותרים, עו"ד צבי ריש, היתה כי סעיף 14ה לפקודת התעבורה פוגע שלא כדין בזכויותיהם החוקתיות של העותרים, המוגנות לפי חוק יסוד: חופש העיסוק ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענת העותרים, החובה לשלם אגרה בשיעור עשרות אלפי ש"ח עבור קבלת רשיון להפעלת מונית מן המדינה פוגעת שלא כדין בחופש עיסוקם, שכן היא מגבילה את יכולתם להפוך מנהגי מוניות "שכירים" לנהגי מוניות "עצמאיים".
בית המשפט בפסק דינו מדגיש כי על אף קיומה הלכאורי של הבחנה עיונית בין סוגי הפגיעה בחופש העיסוק, הרי שבחיי-המעשה ההבחנה בין שלילת עיסוק או פגיעה בכניסה לעיסוק לבין פגיעה באופן מימוש העיסוק, אינה תמיד חדה וברורה. כך למשל, יתכן כי בנסיבותיו של מקרה קונקרטי הגבלת מימוש של עיסוק תהא כה מקיפה ועמוקה, עד שחומרתה תגיע כדי שלילת עיסוק או מניעת כניסה אליו.
קיומה של תחבורה ציבורית סדירה בעלות סבירה לכלל האוכלוסייה, ומניעת עלייה ברמת העומס, הזיהום והרעש בדרכים, מהווים אינטרסים ציבוריים חשובים ואף חיוניים, כחלק מן ההגנה על טובת הציבור ועל הסדר הציבורי. על כן, מהווים הם תכלית ראויה לפגיעה בחופש העיסוק.
עוד קבע בית המשפט כי הבאת עניינם של בעלי "המספרים הירוקים" בגדר עיצוב ההסדר הקבוע בהוראת סעיף 14ה לפקודה, הינו במסגרת התכלית של איזון ראוי בין זכויות, אינטרסים וצרכים מתחרים של קבוצות שונות בענף המוניות. ככלל, קביעת איזון סביר והוגן בין פרטים בעלי זכויות ואינטרסים מנוגדים, מהווה תכלית חקיקתית ראויה, שכן יש בה לאפשר חיים בצוותא במסגרת חברתית המכבדת זכויות אדם.
הנשיא אהרון ברק והשופטים תאודור אור ודורית בייניש החליטו כי הפגיעה של סעיף 14ה בחופש העיסוק של העותרים אינה עולה על הנדרש. לפיכך מסקנת בית המשפט היא כי הפגיעה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה והיא כדין.
על כן העתירה נדחתה.
בג"צ 4769/95 רון מנחם ואח' נ' שר התחבורה ואח'
למדור משפט חוקתי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.