האב נלחם על משמורת בתו הקטינה וניצח. בפסק דין שניתן לפני כחודש בבית המשפט למשפחה נקבע כי האב יציב יותר וכי האם לא מסוגלת להבטיח את שלום הילדה.
לפני שנה עזבה האם את הבית המשותף בו התגוררה עם אבי בתה, והותירה את הקטינה מאחור. מספר ימים לאחר מכן ביקש האב מבית המשפט למשפחה בבאר שבע להוציא צו מניעה שיאסור על האם להגיע לדירתו וימנע ממנה להוציא את הילדה (שגילה לא פורסם אך ידוע שהיא מתחת לגיל 6) מחוץ לעיר בה הם מתגוררים בדרום הארץ.
השופטת רות אטדגי-פריאנטה לא הסכימה למנוע מהאם את הגישה לדירה אך הוציאה צו הדדי המונע משני ההורים להוציא את הקטינה מהעיר ללא הסכמה. בשלב מסוים האם חזרה הביתה אך כחודש לאחר מכן היא ברחה למקלט לנשים מוכות יחד עם הבת.
בשלב זה החל מאבק משפטי חריף על משמורת הקטינה, וכל אחד מההורים ניסה להסביר מדוע טובתה להיות עמו.
האב טען כי האם לא מסוגלת לספק את צרכי בתו. לדבריו מדובר באישה נטולת השכלה או הכשרה מקצועית כלשהי, שגם מכורה לסמים ולאלכוהול וסובלת מבעיות נפשיות קשות, בהן מאניה דיפרסיה. עוד הוא הפנה לכך שבעבר היא כבר מסרה ילד לאימוץ בשל בעיותיה.
הוא, לעומת האם, מחזיק בעבודה קבועה ומקבל סיוע ממשפחתו. לטעמו, בנסיבות אלה הוא סתר את חזקת הגיל הרך וטובת הילדה להיות איתו.
בתגובה, האישה הסבירה כי נאלצה לשלוח את בנה הבכור לאימוץ לפני שנים רבות, בתקופה שבה לא הייתה לה מסגרת תומכת. אלא שמאז היא עברה שינוי משמעותי, וכיום היא נמצאת בהליכי שיקום ומסוגלת לגדל ולחנך את בתה. באשר לאב, היא טענה כי מדובר באיש אלים ומתעלל, הסובל מהפרעה אישיותית.
בעוד ההליך מתנהל, הרווחה הוציאה את האם והבת מהמקלט על רקע חוסר שיתוף פעולה מצדה, והאם הסכימה שהקטינה תשוב לאביה עד להכרעת בית המשפט.
יש רצון, לא יכולת
בפתח פסק הדין הגורלי ציינה השופטת אטדגי-פריאנטה כי אין לה ספק ששני ההורים מאוד אוהבים את בתם ורוצים בטובתה. אלא שלצורך קביעת המשמורת טובת הילדה צריכה להיבחן באמצעים אובייקטיביים, כמו תסקירים וחוות דעת של עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע מומחים.
לאחר שהתעמקה בתסקירים ובעדויות גורמי המקצוע שטיפלו במשפחה, השופטת התרשמה שעם כל הרצון הטוב, מצבה של האם אינו מאפשר לה לדאוג לילדה ואף מסכן אותה. בעניין זה השופטת ציינה שהאישה סובלת מהפרעות אישיות, לא השתקמה לחלוטין, ומתקשה להשלים עם קשייה. מעבר לכך, לאם אין עדיין קורת גג או תכנית מסודרת לגבי העתיד שלה.
לעומתה, האב הצליח להראות שהוא מסוגל לתפקד ולהתפרנס באופן עצמאי לאורך זמן ואף יש לו משפחה תומכת שמסייעת לו לגדל את הילדה.
"דומה כי האם בעצמה אינה סבורה כי, לעת הזאת, מסוגלת היא לגדל את בתה. לא בכדי העבירה היא את הקטינה למשמורתו של אביה, עוד בטרם התקבלה כל החלטה בעניין משמורתה", כתבה השופטת לבסוף, וקבעה כי הילדה תעבור למשמורת אביה עד הגיעה לגיל 18. בתוך כך השופט הביעה תקווה שהאב לא יימנע מהאם להיפגש עם בתה.
האם לא חויבה בהוצאות משפט בהתחשב בנסיבות המקרה.
עו"ד נורית מנחם
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין