התיישנותן של תביעות לתשלום מס

בתי המשפט בישראל פסקו לאחרונה פסיקות מהפכניות שיש בהן כדי לזעזע אמיתות שהיו מקובלות בתחום המשפט המינהלי בכלל ובתחום מינהל המסים בפרט.

המהפך הגדול, חל בסוגיית ההתיישנות. במקרים רבים, החוק אינו קובע התיישנות, ולכאורה אין הוא מגביל את רשויות השלטון בזמן ואינו מונע מהן לתבוע ולגבות, ארנונה למשל, או את דמי הביטוח הלאומי, גם בגין תקופות ארוכות בדיעבד.

רשויות המס גרסו משך שנים, כי בהעדר מגבלה חוקית, רשאית הרשות לתבוע ולגבות מסים, אגרות והיטלים, רטרואקטיבית, ואפילו בגין תקופות "היסטוריות", ובתי המשפט קיבלו, עד לא מזמן, את עמדתן זו של הרשויות.

לאחרונה, החלו בתי המשפט להסתייג מהנוהג הזה, של גביה בדיעבד:

המועצה האזורית זבולון, תבעה בשנת 1997 את חברת בתי הזיקוק, וחייבה אותה בארנונה, בדיעבד, משנת 1982, בתי הזיקוק טענו כי הזכיון שנתן להם המנדט הבריטי פוטר אותם מתשלום הארנונה.

דחה את הטענה לפטור, אך נדרש לסוגיית הרטרואקטיביות. בית המשפט המחוזי בחיפה

מועצת זבולון נתלתה בנוהג המקובל וטענה שמכיוון שבחוקי הארנונה לא קיימת הוראות התיישנות, הרי היא זכאית לארנונה, בדיעבד, לכל התקופה.

שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר ביין, פסק, כי הוראות חוק ההתיישנות חלים גם על חיקוקים פיסקליים ופירושו של דבר הוא שהמועצה אינה רשאית לתבוע ארנונה בדיעבד לתקופה שעולה על שבע שנים.

יתר על כן, בית המשפט בדק ומצא כי משך 15 שנה סברו שני הצדדים, כי בתי הזיקוק פטורים מתשלום הארנונה, ועל כן, קבע, כי הטעות היתה משותפת, ופסק כי המועצה האזורית זכאית לארנונה רק החל משנת 1997.

גם בית המשפט העליון נדרש לסוגיית ההתיישנות בדיני מסים, ופסק פסיקה דומה בערעור שהגישה חברת מקורות כנגד המועצה המקומית עילבון, גם הוא בעניין חיובי ארנונה, בגין שטחי המוביל הארצי.

גם כאן סברו שני הצדדים, משך עשרות שנים, כי שטחי המוביל הארצי פטורים מארנונה, בהיותם תשתית ממשלתית.

אבל, בשנת 1993 חייבה מועצת עילבון את מקורות בתשלום ארנונה, בדיעבד משנת 1986, כלומר: שבע שנים המותרות עפ"י חוק התיישנות.

בית המשפט העליון דחה אמנם את טענת מקורות לפטור מתשלום הארנונה, אך קבע כי החיוב הרטרואקטיבי אינו סביר וכי הוא יחול רק מכאן ואילך.

מקרה נוסף היה בו המוסד לביטוח לאומי תבע תשלום דמי ביטוח, רטרואקטיבית לשבע שנים, מחברת "יעל תוכנה ומערכות", בגין מרכיבי שכר, שלטענת המוסד היו פיקטיביים, כמו הוצאות רכב וטלפון, שעליהם לא שולמו כמובן דמי הביטוח, ושאותם גילה המוסד אגב ביקורת ניכויים.

מבנה שכר כזה היה מקובל בענף בתי התוכנה וחברות אחרות שבהן נערכה ביקורת נכנעו לדרישות המוסד לביטוח לאומי ושילמו את השומות לתקופה רטרואקטיבית ארוכה.

בבית הדין הארצי לעבודה, התקבלו מירב טענותיה של חברת יעל לגופו של עניין, אולם גם לגבי פריט שכר אחד לגביו נקבע כי מהותית הוא חלק משכר העבודה ולכן חייב בדמי ביטוח, טענה החברה כי אין זה סביר, ולא הוגן, לערוך ביקורת רטרואקטיבית לתקופה ארוכה כל כך.

בית הדין קיבל את הטענה ואישר לביטוח הלאומי לקיים ביקורת בדיעבד רק לתקופה של שנה וחצי, ולא של שבע שנים כפי שביקש המוסד.

ניתוח הפסיקות הללו מלמד כי בתי המשפט החלו לראות את תהליך השומה והגביה כתהליך מנהלי רגיל, שכפוף לביקורת שיפוטית רגילה וניתן לתקוף אותו גם מכח דיני המינהל התקין, לאמור: גם תהליך גביית המס הוא מעשה מינהלי שאמור להיות הוגן וסביר. זאת ועוד, בתי המשפט פסקו, כי מקום שחוקי המס אינם כוללים הוראות התיישנות, נאלץ בית המשפט למלא את החסר בשיקול הדעת שהפעיל.

אלה הם למעשה תקדימים שיוכלו לשמש את אלה שיבקשו שבית המשפט יבחן את שיקול דעתו של פקיד המס, למשל, גם בסוגיות מיסוי שבהן נושא ההתיישנות מוסדר בחוק.

דוגמא אחת היא סעיף 147 לפקודת מס הכנסה שמאפשר לנציב מס הכנסה לפתוח מחדש שומה סופית, בדיעבד, לתקופה שיכולה להשתרע על פני עשור שנים...

עד כה בחנו בתי המשפט רק את התנאים הפורמליים שנקבעו בחוק להפעלת הסעיף, ומשמצאו כי תנאים אלו התקיימו, הפעילו את הסנקציה הקבועה בסעיף. בעתיד, יש לקוות, יתרמו התקדימים שנפסקו לבחינת סבירות שיקול הדעת שהפעיל פקיד המס המחליט לפתוח בדיעבד את השומה, גם התמלאו כל התנאים הפורמליים הקבועים בחוק.

* עו"ד דורון לוי הוא מנהל מחלקת מיסים ומשפט פיסקלי במשרד עורכי הדין עמית פולק מטלון ושות'

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.