גבר ואישה פרודים מזה עשרים שנה, ובכל זאת ממשיכים למנהל מאבקים משפטיים. לאחרונה, בית המשפט קיבל את תביעת הבן והאם למזונות במהלך לימודי הבן בכיתות י"ג-י"ד.
השניים התחתנו ב-1995 ונפרדו שנתיים לאחר מכן. אלא שעד היום הם לא התגרשו, ובמהלך השנים התנהלו ביניהם תביעות שונות בבית משפט לענייני משפחה בתל-אביב, והליך הגירושין עדיין תלוי ועומד בבית הדין הרבני.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
כיום בנם היחיד מתקרב לגיל עשרים, ולומד תעשייה וניהול בכיתה י"ד.
לאורך השנים, הקשר בין האב לבן לא היה סדיר, ולאחר בר המצווה נותק לחלוטין. כמה שנים אחר כך, היה ניסיון לחדש את הקשר בעזרת יחידת הסיוע. הבן הביע נכונות בצד חשש שאביו "ייעלם בשנית", אך בסופו של דבר הטיפול הופסק בגלל העיסוק המתמיד של ההורים במאבק המשפטי, שהתנהל במקביל לתהליך הטיפולי.
את התביעה האחרונה הגישו הבן והאם בבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב ב-2014 כשמלאו לבן 18 שנים ושישה חודשים, בטענה שהאב הפסיק לשלם מזונות.
עוד נטען כי האם לא יכולה לגבות את המזונות באמצעות ההוצאה לפועל, מאחר שבפסק הדין למזונות לא נקבע מועד לסיום התשלום.
הם ביקשו, בין היתר, לחייב את האב לשלם את המזונות בסכום שנקבע בתביעת המזונות הראשונה (1,300 שקל), בצירוף מדור בסך 700 שקל.
מנגד, האב טען שבנו נחשב "בן מרדן" ועל כן יש לשלול את מזונותיו.
חווה על בשרו
השופטת ורד שביט פינקלשטיין הבהירה שבמקרים בהם בית המשפט מתרשם שלאב יש מספיק כסף, הנטייה תהא לחייב אותו אב במזונות בגיר שדחה את הגיוס לצורך השלמת לימודים, בשיעור של שליש מן הסכום ששולם עד אז.
האב אמנם טען שאין לו יכולת לשלם מזונות, אך לא טרח להציג ראיות כלשהן – תדפיסי אשראי או אישור מהבנק – ועל כן השופטת לא השתכנעה שאינו מסוגל לכך.
לאחר מכן השופטת דנה בשאלת הבן המרדן, והצביעה על כך שבתחילת הטיפול המשפחתי הבן הסכים ואף רצה לפגוש את אביו, אך מטבע הדברים חשש מפני נטישה. במהלך הטיפול שלבסוף לא צלח, המשיכה השופטת, אמנם התגלעו קשיים בהתנהגותו, אלא שאי אפשר לנתק אותם מסכסוך הגירושין שהוא "חווה על בשרו" לאורך כל חייו.
"על כן, אין זה צודק לשפוט את התנהגותו של הבן במנותק מהסכסוך הממושך בין ההורים ולגזור עליו גזירה קשה של שלילת מזונותיו ובפרט לאור גובה המזונות שנקבעו", הבהירה השופטת.
בנוסף, ציינה השופטת, שני ההורים הם שאחראים לכך שהטיפול המשפחתי נכשל. האם, בכך שלא חסכה ביקורת נוקבת על האב בנוכחות הבן, ובוודאי שלא סייעה לקשר ביניהם. האב, "שלא השכיל לשים את המאבק המשפטי בצד ואף "ליבה" אותו באמצעות הגשת תביעות רבות בתקופת הטיפול.
לפיכך, בסיכומו של דבר, השופטת קבעה שהאב ישלם מזונות בסך 500 שקל מהיום ועד שבנו יסיים את השירות הצבאי, וכן חצי משכר הלימוד וההוצאות הרפואיות. בהקשר זה השופטת ציינה שהבן יכול לעבוד בחופשות ולספק לפחות שליש ממזונותיו החודשיים השוטפים, ואף אינו משלם על מגורים שכן הוא גר אצל סבתו.
לקראת סיום פסק הדין כתבה השופטת: "כולי תקווה כי עתה, משהגיע הבן לגיל בגרות והסתיימו ההליכים המשפטיים בענייננו, ישכילו האב והבן לעשות מאמץ נוסף שלא במסגרת ההליך המשפטי על מנת למצוא את הדרך לחידוש הקשר ביניהם".
- ב"כ התובעים: עו"ד עזרא אשורי
- ב"כ הנתבע: עו"ד אילן חלמיש, עו"ד ליאור יניר
* עורכת דין רויטל (טלי) אבידן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין