בית משפט השלום קבע שעורכת ספרי לימוד העתיקה חלקים מספרי הכותבת, שערכה, תוך פגיעה בזכויות היוצרים שלה ונהגה כלפיה בחוסר תום לב.
תמרה שמעוני, מורה לחינוך מיוחד, כתבה סדרת ספרים "סימן קריאה" שנועדה ללמד ילדים מתקשים לקרוא. היא פנתה להוצאת הספרים "כ.בונוס" על מנת שתסייע לה בהדפסת הספרים, עריכתם והפצתם על מנת שיאושרו על ידי משרד החינוך וייכנסו לתכנית הלימודים.
המצאתם משהו? הבטיחו את זכויותיכם
אצל עורך דין קנין רוחני
בהסכם בינה לבין החברה התחייבה ההוצאה לאור לשאת בכל הוצאות הדפסת הספר והפצתו ובתמורה שמעוני תסתפק בשכר סופרים בשיעור של 20% מההכנסות. באותה הזדמנות שמעוני גם קיבלה את הצעת החברה להיעזר בשירותי העריכה של כרמלה נשר, ובפגישתן הסכימו השתיים שבתמורה לשירותי העריכה היא תחלוק עמה את שכר הסופרים - עשרה אחוזים לכל אחת.
שמעוני קיבלה את העריכה מנשר בעיכוב של מספר שבועות, וגילתה לתדהמתה שנשר כתבה ספר חדש לגמרי שהיה לקוי מבחינה מקצועית לדעתה, אולם קיבל את אישור משרד החינוך. בהתאם לבקשתו של משרד החינוך מ-2012 כי לספרים יוכנסו גם כתבים של משוררים וסופרים ישראלים, פנתה שמעוני לנשר שתבצע את העדכונים. נשר החלה לעבוד על העדכונים אך בעקבות סכסוך עם ההוצאה לאור, היא הפסיקה את עבודת העדכון, ובמקביל ממש הוציאה סדרת ספרי לימוד מתחרה (אם כי היא לא פורסמה לבסוף).
מתוסכלת וכעוסה, הגישה שמעוני בנובמבר 2013 תביעה על סך של 500 אלף שקל לבית משפט השלום בהרצליה.
לטענתה, הנתבעת הפרה את ההסכם כשלא עבדה על העדכונים של "סימן קריאה", והתנהגה בחוסר תום לב כשהוציאה ספר חדש מטעמה לאישור משרד החינוך. כמו כן היא טענה שהנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלה, שכן העתיקה לתוך הסדרה החדשה שלה קטעים מ"סימן קריאה".
הנתבעת הכחישה הכל. לטענתה לא היו בינה לבין התובעת יחסים חוזיים, והיחסים היו רק מול חברת בונוס, לכן לא הפרה הסכם. היא הסבירה שלאחר שהחברה לא עמדה בהסכם מולה, היא החליטה להפסיק לעבוד איתה, ולכן התובעת הייתה צריכה לחפש בעל מקצוע אחר שיבצע את העדכון ל"סימן קריאה", ולא לבוא אליה בטענות.
לא מלאך, לא זאב - אדם
השופט יעקב שקד קיבל את התביעה בחלקה בלבד. ראשית, האו קיבל את הטענה שלא היו בין שמעוני לנשר יחסים חוזיים, גם לא בעל פה, אלא כל אחת עבדה מול חברת בונוס, שהיא זו שהחליטה לחלק את שכר הסופרים בין השתיים.
בנוסף, השופט הסכים שהנתבעת הייתה רשאית להוציא ספרי לימוד מטעמה, אך עם זאת, היא גם נדרשה לנהוג בתום לב במיוחד לאחר שעבדה עם התובעת במשותף על "סימן קריאה" במשך תקופה לא מבוטלת. העובדה שהחלה לעבוד על סדרת הספרים המתחרה מבלי לעדכן את התובעת על הפסקת שיתוף הפעולה עם ההוצאה לאור ובאותה תקופה בדיוק שבה נדרשה לעשות תיקונים – מעידה על התנהלות חסרת תום לב באופן מובהק.
אמנם "לא מצופה מהנתבעת להתנהג כמלאך כלפי התובעת, ובוודאי לא כזאב, אך מצופה ממנה להתנהג אליה כהתנהג אדם אל אדם", כתב השופט.
גם את טענת הפרת זכויות היוצרים קיבל השופט שקד, שסבר כי הדמיון בין הסיפורים בספרי הלימוד כמעט זהה לחלוטין.
לעניין הפיצוי, קבע השופט כי הנתבעת תשלם לתובעת 80 אלף שקל על עגמת נפש ו-15 אלף שקל על הפרת זכויות יוצרים - סכום שנפסק בהתחשב בכך שהספרים לא פורסמו בסופו של יום. מאחר שמדובר בכחמישית מסכום התביעה, לא פסק השופט הוצאות.
עדכון מנובמבר 2016: פסק הדין של בית משפט השלום התהפך ביום 1.11.2016. שופטת ביהמ"ש המחוזי עינת רביד וסגני הנשיא השופטים ישעיהו שנלר וקובי ורדי החליטו לקבל את ערעורה של ד"ר נשר על חיובה וביטלו את כל החיובים אחד לאחד. לעדכון המלא בנושא לחצו כאן.
- ב"כ התובעת: עו"ד יעקב קלדרון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אמיתי דוד
* עו"ד חן ורשביאק עוסק בקניין רוחני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין