בית המשפט העליון דן בשבוע שעבר בשאלה האם זכאי נאשם אשר זוכה במשפטו לשיפוי בגין הוצאות שעמד בהם וכן לפיצוי בגין מעצרו.
המערער, אשר הועמד לדין בבית באשמת אונס, זוכה בבית המשפט המחוזי בירושלים כאשר לאחר סיום פרשת התביעה, חזרה בה התביעה והודיעה כי היא מבטלת את כתב האישום. המערער, בעשותו שימוש בזכות הקבועה בסעיף 80 לחוק העונשין, ביקש מבית המשפט לחייב את המדינה ואת המתלוננת בפיצויים בגין מעצרו ובתשלום הוצאות הגנתו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו.
בית המשפט העליון, דן בערעור בהרכב של שבעה שופטים.
השופט חשין, בפסק דין מפורט, סוקר את שאלת הפיצוי והשיפוי, כפי שהיא מופיעה בדין הישראלי וכן בשיטות משפט זרות.
הוא קובע כי על מנת שבית המשפט יפסוק לנאשם שזוכה שיפוי ופיצוי יש צורך בהתקיימות שני תנאים מצטברים: האחד, זיכויו של הנאשם בבית המשפט והשני, כאשר מתקיים אחד מן השניים - לא היה יסוד לאשמה או כאשר ראה בית המשפט נסיבות המצדיקות זאת. התנאי הראשון הוא תנאי נוקשה, בעוד שהתנאי השני הוא תנאי גמיש בהפעלתו.
לעניין התנאי הראשון קובע בית המשפט כי יש לבחון את טיב הזיכוי. זיכוי טכני או זיכוי מן הספק לא יביאו בהכרח לשלילת שיפוי או פיצוי מן הנאשם, אולם גם זיכוי מוחלט אינו מהווה תנאי מספיק לפסיקת שיפוי או פיצוי. בית המשפט קובע כי יש לבדוק את טיב הזיכוי, את הטעמים שניתנו לזיכוי ואת הנסיבות הרלוונטיות באותו עניין.
לעניין התנאי השני, רק כאשר התקיימה "חזרה מאשמה" או כאשר התקיימו נסיבות אחרות, יוכל בית המשפט, להורות על פסיקת הוצאותיו של הנאשם ופיצויו. הנסיבות המצדיקות יכולות להתקיים למשל במקרה בו המדינה התרשלה או פעלה שלא - כהלכה בחקירה, בהעמדה לדין או במשפט, כאשר הנסיבות נחלקות לשלושה סוגים - הליכי המשפט, אופי זיכויו של הנאשם ונסיבותיו האישיות של הנאשם.
בית המשפט המחוזי קבע במקרה הנדון כי לא מתקיימת אף אחת מן העילות בחוק המאפשרות שיפוי ופיצוי.
בית המשפט העליון קובע כי לא התקיימה העילה לפיה "לא היה בסיס לאשמה" אבל מוצא שמתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שיפוי ופיצוי. המדינה במקרה זה חזרה בה מן האישום לאחר שנוכחה כי קיים פער בין מקבץ הראיות שהיו לנגד עיניה עם הגשת כתב האישום ובין מקבץ הראיות לאחר סיום פרשת התביעה. פער זה נבע משאלת האליבי של הנאשם ומטענת המתלוננת כי נכנסה להריון בעקבות האונס לכאורה, דבר שלא הוכח .
בית המשפט קובע כי סבלו של המערער בגין אישומו ומעצרו - פגיעה שהתבטאה הן בגוף והן בנפש ובשם טוב, מצדיק מתן פיצוי. לפיכך קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של המערער וחייב את המדינה בתשלום 25% מן הפיצויים והוצאות ההגנה המירביים שהמערער זכאי להם.
ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מ"י
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.