ביה"ד לעבודה בתל-אביב חִייב באחרונה בני זוג לשלם עשרות אלפי שקלים לעובדת משק בית ניגרית שהועסקה בביתם, בשל העובדה שלא שילמו עבורה דמי ביטוח לאומי ויתר זכויות סוציאליות.
בתביעה שהגיעה לפתחו של ביה"ד לעבודה לפני כ-3 שנים, עתרה העובדת לחייב את בני הזוג אצלם עבדה במשק בית לשלם לה שכר עבודה עבור התקופה בה שהתה בחופשת לידה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.
העובדת טענה כי החלה לעבוד אצל בני הזוג בנובמבר 2011 במשרה מלאה תמורת שכר חודשי של 4,800 שקל ודמי נסיעות.
לטענתה, כעבור שנה ילדה את בתה ושהתה בחופשת לידה בת 5 חודשים, שלאחריה שבה לעבודה במשרה חלקית, הכוללת שני ימי עבודה בשבוע.
טענתה הייתה כי מעסיקיה לא שילמו עבורה דמי ביטוח לאומי וביטוח רפואי החל ממועד תחילת עבודתה ועל כן לא הייתה זכאית לדמי לידה בגין התקופה בה שהתה בחופשת לידה, ואף נאלצה לממן מכיסה את כל הטיפולים הרפואיים.
בהמשך היא טענה כי לאחר שנת עבודה במשרה חלקית, היא ילדה תאומות ויצאה לחופשת לידה נוספת בת חצי שנה שלאחריה ביקשה לשוב לעבודה. אולם בני הזוג הודיעו לה שמקומה נתפס ולמעשה פיטרו אותה ללא כל התראה מוקדמת ומבלי ששולמו לה פיצויי פיטורים.
עוד היא טענה כי במשך כל תקופת העסקתה לא שולמו לה זכויות סוציאליות בסיסיות כגון דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ודמי חגים, ואף לא נמסרה לה כל הודעה על תנאי העסקתה כמתחייב על פי החוק.
גרסת בני הזוג לגבי תנאי ההעסקה הייתה שונה בתכלית. הם טענו כי העובדת החל לעבוד בביתם רק ביולי 2012, כשלושה חודשים לפני לידתה, תמורת שכר של 4,000 שקל בלבד. להוכחת טענתם הציגו 3 תלושי שכר שהפיקו לה עבור תקופה זו מחברה בבעלות קרוב משפחה.
כן הם טענו כי העובדת התפטרה לאחר לידתה הראשונה ולאחר מכן הועסקה על ידם מחדש במתכונת מצומצמת הכוללת יום אחד בשבוע בלבד. לפיכך, לשיטתם זכויותיה אינן נצברות ממועד התחלת העסקתה הראשוני.
בנוסף הם טענו כי העובדת היא שביקשה להתפטר לאחר חופשת הלידה השנייה, ועל כן אינה זכאית לפיצויי פיטורים כטענתה.
אלא שהשופטת שרון אלקיים שוכנעה בצדקת גרסת העובדת והחליטה לקבל את מרבית תביעתה.
גרסה מתחמקת
לאחר בחינת מכלול הראיות השופטת הגיעה למסקנה כי העובדת אכן החלה לעבוד אצל בני הזוג כשנה לפני לידתה הראשונה, ולכן באופן עקרוני לו היו משולמים לה כמתחייב בחוק דמי ביטוח לאומי עבור מלוא התקופה – היא הייתה זכאית לדמי לידה.
אולם משזאת לא נעשה, השופטת פסקה כי בני הזוג יפצו את העובדת בסכום בגובה דמי הלידה שהפסידה בשל התנהלותם.
כמו כן השופטת דחתה את הטענה כי העובדת התפטרה לפני שתי לידותיה ופסקה כי יש לה רצף תעסוקתי בעבודה עד למועד בו פוטרה סופית לאחר חופשת הלידה שהנייה.
השופטת מצאה את גרסת הנתבעים כלא-אמינה ומתחמקת, וזקפה לחובתם את העובדה שלא העידו את האישה שניהלה את העובדת באופן יומיומי.
בנסיבות אלו, השופטת חייבה את בני הזוג לשלם לתובעת חלף דמי לידה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת ואת יתר הזכויות הסוציאליות שלא שולמו לה בסך של כ-40,000 שקל, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רפאלי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד לוי
עו"ד דלית כסליו - ספקטור
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין