אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> הטרדה מינית - מניעה וטיפול

הטרדה מינית - מניעה וטיפול

מאת: אופיר צומן, עו"ד | תאריך פרסום : 06/05/2012 12:00:00 | גרסת הדפסה

פרק 1 – פרשת יצחק מרדכי כמשל הטרדה מינית – מניעה וטיפול

אלוף פיקוד הצפון יצחק מרדכי יצא מהמקלחת כשרק מגבת סביב מותניו. על הספה בסלון ישבה א', מזכירתו האישית בפיקוד הצפון, והמתינה לַטרמפ לביתה בבת ים, כפי שהבטיח לה האלוף.

היה זה יום חמישי בחודש אוקטובר 1992. באותו יום חגגה א' יומולדת 23 ותכננה לבלות את סוף השבוע הארוך בביתה בבת ים. היציאה מבסיס פיקוד הצפון בצפת התעכבה, ומרדכי הבטיח לה שיסיע אותה באופן אישי לביתה בבת ים. לנסיעה הצטרף גם נהגו של האלוף. בדרכם דרומה הגיעו השלושה לנתניה, שם שוחרר הנהג לביתו ואילו א’ שוכנעה על ידי מרדכי להתלוות אליו למפגש עם חבריו במסעדת "תנובל'ה" בעיר. בתום המפגש בסביבות השעה 24:00 - 23:00, ביקשה א' לנסוע לבד לביתה בבת ים. מרדכי חזר והבטיח לה כי יסיע אותה לבת ים, אך ביקש קודם להתרענן בדירתו בנתניה. הוא שכנע אותה לעלות לדירתו שהיתה ממוקמת בקומה השמינית בבניין מגורים ליד חוף הים בנתניה.

לאחר שיצא מהמקלחת התיישב מרדכי על הספה ליד א’, חיבק אותה ונישק אותה ללא הסכמתה. הוא דחק אותה ממצב ישיבה למצב שכיבה ונשכב עליה כשהוא מנסה לפתוח את כפתורי חולצתה. א’ הגנה עם ידה על כפתורי החולצה ומרדכי הוריד ידו לכפתורי המכנסיים. א’ הגנה על כפתורי המכנסיים ומרדכי חזר לכפתורי החולצה, אך לא הצליח לפתוח אותם. האלוף החל להתחכך במזכירתו בת ה- 23 ולנוע, ולאחר זמן מה נותר שכוב עליה כשהוא חלש יותר. בשלב זה גלשה א' מתחתיו כשהיא רטובה ממים ומזרע. היא רצה מחוץ לדירה, לא המתינה למעלית ומיהרה למטה במדרגות. כשהגיעה למטה נתקלה א' להפתעתה בנהגו של האלוף שאסף אותה והסיעהּ לביתה. על הפגישה המפתיעה עם הנהג כתב בית משפט השלום1 :

"א' העידה כי הנאשם [מרדכי] לא התקשר כלל להזמין את הנהג שיקח אותה לביתה. לדבריה, הנהג אמר לה שהנאשם הורה לו להגיע לקחת אותה בשעה 12 בלילה. תמיכה לכך יש בעובדה שכאשר נמלטה א' מביתו של הנאשם, נתקלה בנהג ליד ביתו של הנאשם. עובדה זו שופכת אור על כוונתו המקורית של הנאשם, שכלל לא התכוון להסיע את א' לביתה והשתמש בכך וברצונו להתרענן לפני הנסיעה, כעילה להבאתה לדירתו".

במהלך הנסיעה היתה א’ נסערת, מבולבלת, לחוצה, הקיאה בדרך וכשהגיעה הביתה נפטרה מהבגדים. בעדותו בבית המשפט אמר מרדכי כי כאדם וכמפקד הוא מביע צערו בפני א' אם פגע בה או בכבודה ומבקש את סליחתה על החיבוקים והגיפוף בדירתו.

בסך הכל הואשם יצחק מרדכי בשלושה אישומים בעבירות מין:

האישום הראשון - מעשה מגונה בנסיבות מחמירות כלפי א', מזכירתו בת ה-23 בפיקוד הצפון. אישום זה כלל שלושה אירועים אשר כונו בבית המשפט "אירוע הנגיעות ברכב", "אירוע בת יער" ו"אירוע נתניה":

אירוע הנגיעות ברכב - לפי כתב האישום, במהלך נסיעות ברכב ליטף מרדכי בידו את רגלי א’ ואת איבר מינה מבעד למכנסיה תוך פישוק בכוח של רגליה. מאירוע זה זוכה מרדכי בבית המשפט השלום מחמת התיישנות.

אירוע בת יער - לפי כתב האישום הזמין מרדכי את א’ לבית קפה באזור בת יער הסמוך לצפת. בשעה 23:00 בדרך חזרה עצר הרכב באזור שומם, מרדכי רכן על א’, ניסה לפתוח כפתורי חולצתה, נישקה, וכדי להתגבר על התנגדותה לחץ בכוח על לחייה על מנת לפתוח את פיה. כאשר נוכח בהתנגדות נחושה, הירפה. בית משפט השלום הרשיע את מרדכי באירוע זה בעבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, אולם בערעור בבית המשפט המחוזי זוכה מרדכי ברוב של שניים נגד אחד מחמת התיישנות.

אירוע נתניה - האירוע שתואר בפתיחת הפרק. באירוע זה הורשע מרדכי בעבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות.

האישום השני - מעשה מגונה כלפי נ', פעילה פוליטית בליכוד בת 29, בעת שהיה שר הביטחון. לפי כתב האישום, כשהיו בדירתו במוצא רכן ונשכב מרדכי על נ' והחדיר ידו לחזהּ בניגוד לרצונה. מרדכי הורשע בעבירת מעשה מגונה.

האישום השלישי - הטרדה מינית ומעשים מגונים כלפי ש', פקידה בת 23 שעבדה בלשכתו כשהיה שר התחבורה. לפי האישום מרדכי הביך אותה בשאלות אינטימיות, נגע בבטנה, חיבק אותה, השכיב אותה על ספה וליטף את גופה בניגוד לרצונה. מאישום זה זוכה מרדכי בבית משפט השלום.

יצחק מרדכי היה ועודנו עבור רבים סמל מובהק להצלחה ישראלית. מרדכי הגיע לצמרת הפיקוד בצה"ל תוך קבלת אמון מפקדיו ופקודיו ולצמרת המערכת הפוליטית תוך קבלת אמון הציבור ונבחריו. במקביל לדרכו הצבאית והפוליטית המזהירה ביצע מרדכי עבירות מין קשות בנשים צעירות ממנו בהרבה שעבדו בכפיפות לו תוך רמיסת גופן וחילול כבודן.

האם פרשת מרדכי היא רק כישלון של אדם פרטי או שמא כישלון מערכתי ושיטתי? במילים אחרות - האם יש חוט שיטתי המקשר בין אלוף שלושת הפיקודים לבין נאשם שלושת האישומים? לדעתי התשובה לכך היא חיובית. אותם מאפיינים וסממנים של עוצמה המשמשים אנשים בהגעה לצמרת הבטחונית, הפוליטית או העסקית, משמשים אותם במקרים רבים גם בדרכם להטרדה המינית. אם נחבר את המאפיינים זה לזה בקו אחד כמו במשחק הילדים "קו נקודה", נקבל תמונה ברורה של הטרדה מינית שיטתית, כמעט "תעשייתית". כפי שניתן להיווכח מהמאפיינים שיפורטו להלן, פרשת יצחק מרדכי היא דוגמה מובהקת להטרדה בעלת מאפיינים שיטתיים.

א. ניצול פער גילאים ודרגות

בכל שלושת האישומים בפרשת מרדכי דובר בנאשם בכיר מאוד - אלוף פיקוד בצה"ל, שר ביטחון ושר תחבורה, ובמתלוננות צעירות מאוד בנות 23 ו-29. ככלל, פער גילאים ודרגות קיצוני כגון זה גורם לנמוכים בדרגה להוות "טרף קל". סוגיית ניצול המעמד הינה דפוס ידוע ומוכר. היא מוזכרת במפורש הן בחוק למניעת הטרדה מינית והן בפסקי דין רבים של בתי המשפט כגון פרשות בן אשר, גלילי, פודלובסקי, בן חיים ופרשות רבות נוספות שיפורטו בהמשך.

ב. מקורבים ובעלי אינטרס אישי מחפים באופן פעיל על הנאשם

נהגו האישי של מרדכי היה מודע היטב למצבה הנפשי הקשה של א' לאחר אירוע נתניה, ואף לדבריה הציע לה לעצור בתחנת המשטרה בדרכם לביתה, דבר שלא קרה משום ש א' סירבה לעשות זאת ואף הזהירה את הנהג שלא לדבר. למרות מודעותו זאת, בעדותו בבית המשפט ניסה הנהג לחפות על מפקדו ולהקטין את חומרת העבירה. בנוגע לאירוע נתניה כתב בית משפט השלום על הנהג:

"ברור שעד זה המעיט וצמצם ככל יכולתו את תיאורו על מנת שלא לפגוע בנאשם".

גם ראש הלשכה של האלוף מרדכי, קצין בדרגת סגן אלוף, העיד במשפט באופן ברור לטובת הנאשם ולרעת המתלוננת א'. בנוגע לאירוע נתניה כתב בית משפט השלום:

"הנאשם עצמו [מרדכי]  וסא"ל ... [שמו של ראש הלשכה]  תיארו את א’ כעיקשת ונטפלת לעיתים לדברים הפוכים".

לגבי אירוע בת יער כתב בית משפט השלום:

"הרל"ש [שמו של ראש הלשכה] אמר בעדותו כי לא שמע מא’ משהו הקשור בבת-יער, אולם כאשר התפוצצה פרשת מרדכי בשנת 2000 נזכר באירוע יחיד, בו שמע מא’ משהו בנוגע לאלוף על יחסים שבינו ובינה: "א’ מופיעה בערב בלשכה ואני שואל מה שלומך ומה שאני זוכר אותה אומרת לי בצורה חדה וברורה, אתה יודע[שמו של ראש הלשכה] , וככה בסגנון מאד מאוד, איך אגדיר את זה, של סקופ נחמד כזה, שהיה לה משהו מעניין לספר לי וחריג כזה, נראה לי שהאלוף התחיל איתי עכשיו"...להערכתו, טון דיבורה היה שהדבר היה בשבילה כמו מחמאה".

דפוס חיפוי דומה ניתן למצוא גם בפרשות חיים רמון ועופר גלזר שפורסמו בהרחבה בתקשורת ויפורטו בהמשך הספר. בפרשת רמון העידה לטובתו מי שהיתה ראש לשכת ראש הממשלה באותה תקופה, שולה זקן. לגבי עדותה של זקן קבע בית המשפט:

"כאן נכנסת לתמונה עדותה של שולה זקן, אשר באופן בולט, היתה אינטרסנטית ועדותה היתה מוטה לטובת הנאשם".

בהמשך התייחס בית המשפט לשלוש עדות הגנה נוספות בשם רבקה, דפנה ודליה, אשר העידו באופן מתואם, בוטה ולא אמין נגד המתלוננת ולטובת רמון. לגבי עדותן קבע בית המשפט:

"... לא זו בלבד שמדובר בעדויות כבושות שמשקלן אפס, אלא שמדובר בעדות בלתי אמינות ובלתי מהימנות, שתיאמו את גירסתן בניצוחה של רבקה, ערב מתן עדותן בביהמ"ש. התאור שתארו הינו מופרך ובלתי סביר בעליל. מבין שלוש העדות, הפחות מהימנה היתה העדות של רבקה, שמרוב רצון לרצות את הנאשם, הגזימה והפריזה בתאוריה... ההתייחסות הבוטה שלה כלפי המתלוננת זועקת לשמיים וחושפת את גישתה העויינת כלפי המתלוננת, ללא כל הצדקה.... קשה להעלות על הדעת גירסה כה מופרכת. .. יותר משעדות אלה הועילו להגנה, הן הזיקו לה".

בפרשת עופר גלזר התגייסה לטובתו של הנאשם סילביה, עוזרת הבית בביתו, והעידה לטובתו ונגד המתלוננת. בית המשפט קבע כי עדותה היתה אינטרסנטית ולא אמינה:

"...עדותה של סילביה הינה עדות עד מעוניין אשר המגמתיות שבה ניכרת בכל מילה ומשפט, החל מהשורות הראשונות של עדותה ...".

יצויין כי להבדיל מפרשות גלזר ורמון, מתייחס בית המשפט בפרשת מרדכי בהבנה מסויימת להיותו של הנהג "נאמן" למפקד גם על חשבון טשטוש עקבות עבירות המין שביצע מרדכי. בנוגע לאירוע נתניה כתב בית משפט השלום על הנהג:

"[שמו של הנהג] העיד בבית המשפט כמי שכפאו השד, מבטו מושפל, מילותיו נעצרות, מסוייגות לחלוטין, מנסה לבלען ואם אפשר לא לומר דבר. דבריו נאמרו כה במשורה ובקמצנות... העד תיאר בלשונו המצומצמת את מצבה של א’ שזה עתה ירדה מדירת האלוף... עשה כל שביכולתו שלא להזיק לנאשם. בתפיסות החברתיות השוררות בעולמנו ניתן אולי להבין זאת. הנהג אמור להיות מין "אלטר אגו" של הממונה עליו" [ההדגשה במקור].

בית המשפט הטיל את האחריות לטשטוש העבירות על "התפיסות החברתיות השוררות בעולמנו". היה ניתן לצפות מבית המשפט שדווקא ינזוף בנהג על עדותו המתחמקת ובו בזמן יבחן אפשרות לפיה אויים הנהג על ידי מרדכי או על ידי מקורביו שלא לגלות את כל האמת בבית המשפט. למרבה הצער, זאת לא נעשה.

ג. מקורבים מחפים באופן סביל על הנאשם

למחרת אירוע נתניה סיפרה א' לקצין בדרגת אלוף משנה, תת אלוף בעת המשפט, על מה שאירע, והוא הציע לה לפנות אל הרמטכ"ל אך היא סירבה. א' העידה בבית המשפט שהשוטרים פנו אל הקצין הבכיר לגבות עדות אולם הוא ביקש חד משמעית לא להיות מעורב. בפסק הדין לא נכתב מהן הנסיבות הספציפיות בעטיין ביקש אותו קצין בכיר שלא להיות מעורב, אולם חוסר רצונו להיות "מעורב" מעלה הרהורים נוגים על אתיקה אישית של בעלי דרגות בכירות. מדוע לבכירים יש כל כך הרבה אומץ בשדה הקרב, אולם הם נבהלים ובורחים כארנבים כאשר צריך לצאת כנגד עבירות פליליות קשות של בכיר אחר בסביבתם?

ד. מחסומים בפני הגשת תלונה

פרשת מרדכי מציפה את אחת הבעיות הקשות במלחמה נגד תופעת ההטרדות המיניות - בעיית המחסומים. רבים בציבור אינם מבינים מדוע אישה שעברה הטרדה מינית, או אף תקיפות מיניות חמורות יותר כגון אונס, אינה מתלוננת מיד. באנלוגיה למושג "תקרת הזכוכית" ניתן לומר כי המחסומים בפני הגשת תלונה מהווים "חומת זכוכית" המונעת מהנפגעות לממש את זכותן לגשת לרשויות המוסמכות ולהתלונן. המשמעות הפרקטית של קיום המחסומים היא הצורך להכיר אותם, להבין אותם ולנסות לקחת אותם בחשבון בעת שיפוט מעשי הטרדה מינית. התעלמות ממחסומים שיטתיים אלה - משמעותה שהפשע משתלם. להלן יפורטו מספר מחסומים בולטים בפני הגשת תלונות.


1. מחסום האמפתיה

כידוע, לרגש חוקים משלו. ניתן להבחין בתופעה שיטתית שבה נשים גילו אמפתיה כלפי הגברים שהטרידו אותן מינית. הסיבות לקיום התופעה בוודאי מוכרות וברורות לבעלי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה. המשמעות המשפטית של גילויי אמפתיה מצד המוטרדת כלפי המטריד היא קושי ראייתי להוכיח כי אכן נעשו כלפיה מעשים בניגוד לרצונה.

בפרשת מרדכי, לכאורה בניגוד לכל הגיון, נמשכה האמפתיה של א' כלפי האלוף גם לאחר המעשים שביצע בה בניגוד להסכמתה. בית משפט השלום כתב בפסק דינו בנוגע לשיחתה של א' עם המשטרה:

"...א’ אומרת את הדברים כמעט בעל כורחה, אין היא רוצה להזיק לאיש, היא כואבת את חשיפתו של האלוף המוערך על ידה... : "... אני לא, אני מעדיפה לא לפתוח את זה... אני באמת חושבת שהוא אדם טוב, אני חושבת שיש לו הרבה מאוד פוטנציאל להגיע לגדולות יותר ממה שהוא הגיע, ואני באמת לא רוצה להזיק לו... לא יכולתי להרע לו. אני גם לא רוצה להרע לו, אני לא רוצה. לא רציתי להרע לו".

בעדותה בבית המשפט אמרה א':

"זה אולי נשמע לא הגיוני להגיד את זה, אבל יש לי המון סימפטיה כלפי האיש. וזה כאילו איזשהו מזוכיזם, אני מלקה את עצמי, מה אני עושה כאן. אבל הוא היה מאד יקר לליבי, אני ראיתי אותו נפגע, אני ראיתי אותו שמח, אני ראיתי אותו בשעות יפות, בשעות עצובות, ראיתי אותו מלווה משפחות שכולות, עוטף ילדים בחמימות, ראיתי איש טוב ולא שנאתי אותו ולו לרגע קט. גם לא באירועים האלה, גם אחרי. אני לא רוצה לפגוע באלוף, גם לא עכשיו".

בפרשת רמון כתב בית המשפט:

"למתלוננת לא היה כל מניע לפגוע בנאשם. אדרבא, בתחילה סירבה לנקוב בשמו ובהמשך, התעקשה שלא להתלונן "כדי לא להיות האוייב מס' 1 שלו".בשיחה של המתלוננת עם שולה זקן, ראש הלשכה של רהמ"ש, כאשר זו האחרונה הציעה שהיא תשוחח עם הנאשם, נאחזה המתלוננת בכך "כמוצאת שלל רב", מתוך מחשבה שדי לה באזהרת הנאשם.

רצון זה של המתלוננת הוא הוכחה ניצחת לכך שהיא רצתה להימנע בכל דרך מפגיעה בנאשם".


גם בפרשת גלזר הביעו שתי המוטרדות אמירות של אמפתיה כלפי האיש שהטריד אותן וביצע בהן מעשה מגונה. שוכרת הדירה שביטלה את החוזה לאחר שהוטרדה העידה:

"הוא אמר שהוא חשב על מה שהיה וזה באמת היה לא בסדר, שהוא מצטער על זה, שזה לא יקרה יותר, שאני אנסה ואף הוסיף "אל תעשי לי את זה אני לפני החתונה תחכי לפחות שאני אסיים את זה ואז נדבר ונראה".

על כך כתב בית המשפט:

"...היא נחלצה לעזרתו, הרגיעה אותו, אמרה לו כי הוא יכול להאשים אותה ולהסביר לאחיו כי בשל בעיה שלה הוא הסכים לשחרר אותה מהחוזה, וכך הווה".

בעימות שנערך בין גלזר לבין האחות שטיפלה ברעייתו והוטרדה על ידו, היה לאחות חשוב להזכיר לגלזר שלא ישכח לקבל טיפול:

"... ואני רוצה שאתה תלך לטיפול ותקבל טיפול נאות, ויש לזה טיפול...".

בפרשת רמי עמרם2נדונה החלטת הרמטכ"ל לפטר את רס"מ רמי עמרם, קצין חימוש בן שלושים ושש נשוי ואב לשניים, משירות הקבע בצה"ל לאחר חמש עשרה שנות שירות. בהליך משמעתי בצה"ל הורשע עמרם בכך שליטף את רגליה ופניה של חיילת בשירות חובה ששירתה עימו בגדוד וניסה לנשקהּ. ההליך עבר מספר גלגולים אשר בסופם החליט הרמטכ"ל, כאמור, לפטר את עמרם.

במסגרת ההליך המשמעתי הוצג לרשויות הצבא מכתב מאת החיילת ובו היא מבקשת שעמרם לא יפוטר מצה"ל. במכתב כתבה החיילת בין השאר:

"... האירוע יצא מפרופורציה, והכוונה לשחרר את רמי מהשירות היא החלטה די קיצונית, השמורה לאירועים שמתחילים ומתפתחים אחרת... אם הייתי נשאלת לגבי עמדתי בדיון על המשך שירותו של רמי, אין ספק שהמקרה אינו מצדיק פיטורין."

מספר מפקדים בכירים שוחחו עם החיילת כדי לודא שהמכתב אכן משקף את עמדתה, והיא אישרה זאת.


2. מחסום הפחד מכישלון

בפסק הדין בפרשת מרדכי מסביר בית משפט השלום את העובדה ש א' נשארה לעבוד עם מרדכי גם לאחר מעשיו, בחששה מהבושה שבעזיבתה את תפקידה:

"לכאורה, תמוה מדוע א’ נשארה לעבוד עם האלוף עוד שנתיים ואף חידשה את חתימתה בצבא הקבע, אולם הסבריה בנושא זה היו משכנעים... הצורך להוכיח עצמה והצורך להצליח מחד, עם חשש שתצטרך ליתן הסברים על עזיבה חפוזה, החשש מתמונת כישלון כלפי חוץ בשל החלטתה שלא לחשוף הפרשה...".

בפרשת גלזר נשאלה האחות מדוע לא עזבה את הדירה לאחר מעשיו של גלזר, והיא ענתה כי חששה שעזיבתה את הדירה תיחשב כישלון - גם כישלון שלה כאישה בטיפול במצב אליו נקלעה, גם כישלון מקצועי שלה במשימה שנטלה על עצמה וגם הכשלת הרופאים במשימתם לטפל ברעייתו של גלזר:

"זה היה תפקיד שידעתי שאנשים סומכים שאני אגמור את הקטע הזה. אני מסיימת את זה וזה חייב להיות מהתחלה ועד הסוף כמו שצריך. ואם אני אקום ואלך, מה שאני קלקלתי, הכל, אני יכולה לפגוע באנשים שסמכו עלי".


3. מחסום ההדחקה

תופעה ידועה אצל קורבנות עבירה ובכלל זה קורבנות עבירות מין היא מנגנון ההדחקה. אדם אינו מסוגל לסבול את המחשבה שהיה קורבן, חסר אונים וחסר יכולת להתגונן. המוח בא לעזרתו של הקורבן ו"מתייק" את האירוע ב"מגירה צדדית" המונעת את מה שלכאורה נראה מובן מאליו - תלונה מיידית. בשיחתה עם המשטרה אמרה א' מפרשת מרדכי:

  "...היה לי מקרה שנגמר בסופו של דבר, בלי אבידות בנפש, וזהו, ודיברתי איתו וזה הכל".

ראוי לציין כי מנגנון ההדחקה אינו פועל לנצח. שבועות, חודשים ולפעמים שנים רבות לאחר התקיפה צצים ועולים זכרונות מהאירוע הטראומטי ואיתם גם תופעות שליליות כמו דיכאון, רגשי אשמה ועוד. מנגנון ההדחקה הוא כדור הרגעה לזמן מוגבל, הוא אינו טיפול שורש.

בפרשת גלזר באה ההדחקה לידי ביטוי כאשר ביקשה שוכרת הדירה לראות באירוע מקרה חד פעמי, ייחסה את האירועים ללחץ בו עמד גלזר לפני החתונה, ביקשה לסגור פרק זה בחייה ועל כן לא התכוונה להגיש תלונה. רק כשהתפרסם סיפורה של האחות בעיתונים, נפתח הפצע מחדש, מה שהוביל לתלונתה של השוכרת נגד גלזר.


4. מחסום ההאשמה העצמית

קורבנות עבירות מין נוטות לעיתים קרובות להאשים את עצמן בתקיפה שבוצעה נגדן. בפרשת מרדכי אמרה א' בשיחתה עם המשטרה בנוגע לאירוע נתניה:

"...אני אפילו ריחמתי עליו, אני לא יכולה להסביר את זה.... כאילו, כאילו הוא בודד וכאילו מה לעשות הוא נדלק עליי ואני הייתי טיפשה שלא הבנתי את זה, ואני הולכתי אותו שולל...".

השופטת יהודית צור ציינה בפסק דינה בבית המשפט המחוזי3:

"רגשות האשמה שחש קורבן העבירה המינית הם חלקמהנזק העצוםשגורם לו העבריין. תחושות האשם של הקורבן הן כה קשות עד כי גם סביבתו הקרובה מושפעת מהם. כך עולה כי בעלה של א' סבר שהיא לא התנגדה מספיק".

בפרשת גלזר נשאלה השוכרת מדוע לא קמה ויצאה מהחדר לאחר מעשיו של גלזר. היא ענתה:

"לא יודעת. זאת אחת הסיבות שאני כועסת על עצמי, שלא הלכתי, שלא הרמתי ברך שהוא חיבק אותי, שלא נתתי לו סטירה כשהוא התקרב אלי. אין לי מושג, לא יודעת למה, זה אחד הדברים שאני כועסת על עצמי. למה אני לא יודעת".

תחושת ההאשמה העצמית מתגברת לאור תגובה מאשימה מצד בני משפחה או בני זוג. בפרשת גלזר בנוסף לתחושת הבושה הפנימית, חשה השוכרת גם בושה רבה כלפי בן זוגה החדש. לעניין זה כתב בית המשפט:

"מדובר בחבר אותו היא מכירה כחודש, הם בתחילת כינונה של מערכת יחסים והיא האשימה עצמה על שלא הייתה יותר תקיפה "זה חוסר אונים, כעסתי על עצמי...".

גם האחות בפרשת גלזר חשה אי נעימות מבעלה. בעניינה כתב בית המשפט:

"... היא רצתה לספר לבעלה מה קורה אך התביישה. היא חששה פן תובן שלא כראוי "אולי את משתפת פעולה... לא היה לי נעים לפגוע בו, מאוד רציתי לספר לו, אבל זה לפגוע בו...".

5. מחסום הפחד מהתוקף

בפסק דינו של נשיא בית המשפט המחוזי, השופט ורדי זיילר, לגבי אירוע נתניה, מובא ניתוח משפטי- אקדמי בשאלה האם מעשיו של מרדכי כללו או לא כללו "כוח כופה". מבלי להכנס לעומקה של הסוגיה המשפטית הזו, ראוי להדגיש בהקשר זה כי השפעת הדרגה הבכירה על הפחדת הקורבן ועל שיתוק התנגדותו לַמעשה המגונה עלולה להוות "כוח כופה" לא פחות גדול מאשר אלימות פיזית. הדרגה מרחפת מעל הסיטואציה ונוכחת בה בעוצמה רבה, אולם בעוד שאלימות פיזית נראית לעין ועושה סימנים בגוף, השפעת הדרגה היא בלתי נראית ולא משאירה סימנים פיזיים. קל להתעלם ממנה ולקבוע שבאין אלימות קשה לא היה "כוח כופה", כפי שהסיק הנשיא זיילר. הדברים מגיעים לכדי סתירה פנימית לאור קביעתו של הנשיא זיילר עצמו לגבי אירוע נתניה לפיה:

"...הנאשם היה אטום, ולא הבין באיזו סיטואציה קשה הוא מעמיד נערה צעירה, בתולה, חסרת ניסיון מיני, צעירה ממנו בעשרות שנים, המצויה תחת שליטתו כאלוף הפיקוד כמעט כחומר ביד היוצר...".

במקום אחר בפסק דינו של הנשיא נכתב:

"...אני מסכים גם ש"הכוח הכופה" הנדרש איננו צריך להיות בהכרח אלים וחזק..."4.

הפחד מהתוקף וההשפעה הבלתי נראית של הכוח והמעמד באו לידי ביטוי גם בפרשת עופר גלזר. לגבי השוכרת כתב בית המשפט:

"בשל הלחץ והמצוקה בה הייתה שרויה עלה הרעיון להחליף את המנעול "כי לבעל הבית יש מפתח..."...למחרת בבוקר החליפו מנעול אך זה לא הקל עליה והיא המשיכה לחוש חוסר ביטחון בדירה. היא אמרה לו שאינה יכולה להיות שם לבד, היא חששה".

במסגרת המקרה השני העידה האחות:

"לא רציתי לפגוע בו. לא רציתי להרגיז אותו, כי הוא היה אחראי על העבודה שלי".

ה. כשל ההתיישנות

בית משפט השלום זיכה את מרדכי מאשמת ביצוע מעשה מגונה ב א' בפרשת הנגיעות ברכב. הזיכוי היה "טכני" בלבד מחמת התיישנות. מפסק הדין עולה כי לולא ההתיישנות היה מרדכי מורשע בעבירת מעשה מגונה גם במקרה זה. כך קבע בית משפט השלום:

"... ניתן לקבוע כי במהלך נסיעות משותפות בשנת 1992 נהג הנאשם מדי פעם לנגוע ברגליה של א’ וללטפם עד הגיעו לאזור מבושיה. התיאורים של א’ מלמדים כי לא הסכימה לכך, נרתעה וסיכלה רגליים... ליטוף ברגליים עד אזור המבושים יש פה, הסכמה חופשית אין כאן. לפיכך, יש מעשה מגונה".

בנוסף, בית משפט השלום הרשיע את מרדכי בעבירת ביצוע מעשה מגונה כלפי א' בפרשת  בת יער, אולם בית המשפט המחוזי ברוב של שניים נגד אחד זיכה את מרדכי. גם כאן היה הזיכוי "טכני" בלבד מחמת התיישנות. מפסק הדין בבית המשפט המחוזי עולה כי לולא ההתיישנות היה מרדכי מורשע גם במקרה זה. בלשונו של הנשיא זיילר:

"...המדובר הוא אמנם בביצוע עבירה של מעשה מגונה, ואולם עבירה זו התיישנה".

לא זה המקום לדון לעומק בסוגיית ההתיישנות אשר לזכותה עומדים טיעונים כבדי משקל. עם זאת אחת התוצאות הישירות מקיומה של התיישנות היא שמי שמשלם את המחיר על חוסר יכולת, חוסר מקצועיות, רשלנות או הזנחה של מערכת האכיפה הוא קורבן העבירה.

ו. השיטה המשפטית

יצחק מרדכי זוכה מאירוע בת יער אף על פי שארבעה שופטים - שלושה בשלום ואחת במחוזי - פסקו שיש להרשיעו, לעומת שני שופטים - שניהם במחוזי - שהחליטו לזכותו. מבחינת שיטת המשפט בישראל זהו זיכוי מוחלט לכל דבר. עם זאת האזרח הקטן מחפש צדק נקודתי ואינו עוסק בענייני "מאקרו משפט". האזרח הקטן אינו משווה בין שיטות משפט בעולם ואינו נובר בסטטיסטיקת הרשעות. נדמה שבאירוע בת יער גבר הסֶדֶר המשפטי על הצדק המשפטי.

ז. תופעת הקפיטליזם המשפטי

המילון מגדיר את המושג "קפיטליזם" כך:

"רכושנות, משטר כלכלי חברתי הדוגל ביוזמה פרטית ובקניין פרטי וכן בשליטה פרטית ברכוש"5.

בקפיטליזם הכלכלי אנשים חזקים מרוויחים כסף, הטבות, משרות וכבוד הנובעים ממעמדם הרם, אך כשהם נופלים הם אינם מפסידים באותה עוצמה. המדינה עוזרת להם לקום, מנקה להם את האבק מהבגדים ומעניקה להם זכויות יתר בדמות מענקים ורשתות ביטחון. במילים אחרות - הם נהנים מהפלוס אך לא משלמים על המינוס.

הקפיטליזם המשפטי נוהג באופן דומה רק שבמקום זכויות היתר הכלכליות, מוענקות למיוחסים זכויות יתר משפטיות. למרבה הצער לא מדובר במקרים בודדים או חריגים, מדובר בשיטה.

פרשת יצחק מרדכי היא מקרה פרטי מייצג של שיטת הקפיטליזם המשפטי. על אף שהורשע בשתי עבירות פליליות של מעשים מגונים כשאחת מהן בנסיבות מחמירות, עבירות שעונשן המרבי הוא עשר שנות מאסר, ועל אף שהשופטים נקטו לשון חריפה וקשה ביחס למעשיו, הפליג בית המשפט בשבח דרגותיו ותפקידיו הבכירים וגזר עליו שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי בלבד. בתחילת הכרעת הדין בבית משפט השלום נכתב:

"הנאשם... אינו נאשם רגיל. איש צבא מנעוריו, לוחם ומפקד שהקדיש חלק עיקרי מחייו לבטחון המדינה, מילא שורה של תפקידים, היה אלוף שלושת הפיקודים, שר בטחון, ראש תנועה ושר תחבורה. מהעדויות שבאו בפנינו, גם מפי המתלוננות, התרשמנו כי הנאשם הינו אדם בעל אישיות דומיננטית וכריזמטית, אדם חם, לבבי ומתחשב. הסובבים אותו העריכוהו לא רק בשל דרגותיו ומעמדו, אלא גם בשל אישיותו".

הערכאות השונות לא מצאו לנכון להחמיר עם מרדכי בשל מעמדו הרם, אלא רק להיטיב איתו בגלל מעמדו זה. גם שתי הערכאות הצבאיות שפסקו נגד הורדתו בדרגה נהגו בדרך קפיטליסטית דומה והתעלמו מהעובדה שדרגת האלוף היא זו שאפשרה למרדכי להביא את מזכירתו בת ה - 23 לדירתו ולבצע בה מעשה מגונה תוך שימוש בכוח.

חשוב לזכור כי זכויות הנאשם, חשובות ככל שיהיו, הן רק צד אחד במשוואה. הצד השני במשוואה הוא זכויות קורבן העבירה. זכויות יתר לנאשם באות תמיד על חשבון זכויות הבסיס של הקורבן, במיוחד קורבן עבירות מין. ברוב עבירות המין הנאשם חזק יותר מהקורבן -  גדול ממנו פיזית, מבוגר ממנו או בכיר ממנו, אחרת קרוב לוודאי שהעבירה לא היתה מתבצעת מלכתחילה6. למרבה הפלא, אותו כוח עודף אשר איפשר לעבריין לבצע את העבירה מלכתחילה, מעניק לעבריין נקודות זכות בבית המשפט. במילים אחרות: אותו "כלי נשק" ששימש לפגיעה בקורבן בעת ביצוע העבירה משמש שוב לפגיעה בקורבן דרך הפחתת עונשו של העבריין. התוצאה היא שדווקא החלשים בחברה הראויים להגנה מיוחדת, נפגעים פעמיים בשל חולשתם: פעם אחת הם נפגעים מהמעשים הפליליים עצמם, ופעם שניה הם נפגעים מההתחשבות המיוחדת בעבריינים המיוחסים. זוהי שיטת הקפיטליזם המשפטי - החזק מתחזק והחלש נחלש בגיבוי המערכת המשפטית.

בפרשת גלזר העידו מספר עדי אופי לזכותו של גלזר. העדים הציגו אותו כחבר טוב ונאמן המוכן לעזור לאנשים ולתרום לקהילה. עוד תואר כיצד תרם גלזר כספים למתנ"ס באילת, הקים מרכז פעילות לגיל הרך, ובמשך שנות פעילותו של המרכז עזר בהחזקת המקום בציוד ובכסף. בנימוקי גזר הדין קבע בית משפט השלום:

"...לאחר  שלקחתי בחשבון גם את כל הנסיבות המקלות שהוצגו על ידי ב"כ הנאשם, הגעתי למסקנה כי אין למצות את הדין עם הנאשם ברם, אין להמנע  מהטלת עונש של מאסר בפועל לצד כל עונש אחר".

התוצאה היא שגלזר, שהורשע בעבירות שעונשן המקסימלי המצטבר הוא עשר שנות מאסר, קיבל רק חצי שנת מאסר בפועל.

פרשות אלה ודומות להן מתמרצות את השיטה הקפיטליסטית הפועלת לפי תרשים זרימה ברור וידוע מראש: כסף ומעמד מספקים גם הילה וגם חברים. הילה וחברים מספקים עדות אופי ורגשות חיוביים מצד בית המשפט. עדות אופי ורגשות חיוביים מצד בית המשפט מספקים הפחתת מאסר. בשורה התחתונה: כסף ומעמד קונים שנות מאסר.

ח. אתיקה אירגונית

כשש שנים לאחר שביצע עבירות מין חמורות הפך יצחק מרדכי מועמד לראשות ממשלת ישראל. ישנן עדויות שאנשים רבים בסביבתו ידעו על העבירות שביצע עוד לפני שהחל משפטו. כך היה גם בפרשת משה קצב שהורשע סופית בנובמבר 2011 באונס ובשורת עבירות מין נוספות. דרכו הפוליטית המרשימה של מרדכי לצמרת המדינה ממחישה את מוגבלותם ומסורבלותם של הכלים המשפטיים באכיפת התנהגות הולמת ומבליטה את חשיבותה של התרבות האירגונית ושל האתיקה במניעת התקדמותם באין מפריע של האנשים שסרחו.

השופט העליון לשעבר פרופ' יצחק זמיר, כתב בהקדמה לספר "אתיקה בעסקים - הלכה למעשה":

"האתיקה חשובה לא פחות מהמשפט. מבחינות מסויימות היא אף חשובה יותר ממנו, ובוודאי מתקדמת ממנו מן הבחינה המוסרית"7.

מקומות העבודה הפכו בעשורים האחרונים לחלק יותר ויותר מרכזי בחייו החברתיים של האדם. תפקידים שהיו פעם בסמכותה הבלעדית של המדינה כגון: חינוך, רווחה, שמירה על הביטחון האישי ואכיפת כללי התנהגות, החלו לעבור "הפרטה" וכיום האירגונים הם אלה שדואגים לחלק גדול מצורכי העובדים במקום המדינה. לא לחינם קרויה ההתנהלות האירגונית "ממשל תאגידי". המנגנון האירגוני למניעת הטרדות ולטיפול בהן הינו חלק מהממשל התאגידי המטיל אחריות חשובה על האירגון לספק לעובדיו הגנה.

* * *

אף על פי שהחוק למניעת הטרדה מינית מגדיר אותה במפורש, רוב האנשים אינם יודעים מהי "הטרדה מינית". הפרק הבא - פרק 2, מבהיר את המושג "הטרדה מינית" ומציג אמות מידה ברורות ושיטתיות שנקבעו בבתי המשפט ובבתי הדין לבחינת השאלה האם ומתי התנהגות בעלת אופי מיני הינה אסורה או מותרת.


לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:

ת"פ 3185/00 מדינת ישראל נגד יצחק מרדכי

בג"ץ 4012/06 רסם רמי עמרם נגד ראש המטה הכללי בצה"ל

ע"פ 2206/01 מדינת ישראל נגד יצחק מרדכי

עו"ד אופיר צומן – מומחה הדרכה ופרזנטציה ומרצה לאתיקה ב Executive MBAבאוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק מזה למעלה מעשר שנים במניעת הטרדה מינית כמרצה בעשרות אירגונים עסקיים וציבוריים בשנה, כמנחה סדנאות הכשרה לאחראיות למניעת הטרדה מינית, כיועץ משפטי וככותב מאמרי דעה ופרשנות בעיתונות.

ניתן להוריד את הספר כולו בגירסה אינטרנטית חינמית מהאתר של עו"ד אופיר צומן www.ofirtzuman.com

** כל המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

1  ת"פ 3185/00 מדינת ישראל נגד יצחק מרדכי, מיום 21.3.01 ומיום 22.2.04.

2  בג"צ 4012/06 רס"מ רמי עמרם נגד ראש המטה הכללי בצה"ל, מיום 16.9.08. בג"צ דחה את העתירה תוך הקלה מסויימת בעונש הכלכלי שנגזר על עמרם.

3  ע"פ 2206/01 מדינת ישראל נגד יצחק מרדכי, מיום 28.11.01.

4  לגבי אירוע נתניה היה הנשיא זיילר במיעוט, ומרדכי הורשע לבסוף במעשה מגונה בנסיבות מחמירות. מעניין לציין שגם שופטי הרוב לא פירשו את השפעתה של הדרגה כ"כוח כופה". להבדיל מהנשיא זיילר, הם כן מצאו כוח פיזי במעשיו של מרדכי.

5  מילון ספיר, מהדורה שניה, 2002.

6  פרק 3 להלן עוסק בהרחבה בהטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות.

7  קיי, א' (2009). אתיקה בעסקים: הלכה למעשה. עמ' 15. המרכז לערכים בעסקים והמרכז לאתיקה: ירושלים.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ