בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של מדינת ישראל ונכסי ח.נ. אריאל בע"מ. הרכב השופטים היה הנשיא א' ברק, השופטת ד' ביניש והשופט י' אנגלרד.
הערעור היה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב שבו הצהיר בית המשפט על בטלות ההחלטות שנתקבלו על-ידי המדינה הקובעות כי חברת הכובשים בע"מ היא זו שזכתה במכרז שעניינו מכירת הזכויות בבניין ביפו.
המדינה הינה הבעלים של אותו נכס מדובר וביקשה למכור זכויותיה בו. בתחילה הציעה את הנכס לדיירים מוגנים. המשיבים דחו את ההצעה.
בשנת 97' פרסמה המדינה מכרז אליו לא הוגשו הצעות וע"כ פורסם מכרז שני, אשר גם אליו לא הוגשו הצעות. לאחר שגם למכרז השלישי לא פורסמו הצעות, לפני המכרז הרביעי נערכה שומה נוספת ועדכנית אשר העריכה את הנכס בכחצי מחיר מההערכה הראשונית. גם למכרז זה לא הוגשו הצעות.
במכרז החמישי, לא ננקט מחיר מינימום, עקב הכשלונות הקודמים. ואכן, למכרז זה הוגשו שתי הצעות ביניהם של המשיבה חברת הכובשים. ועדת המכרזים קבעה כי הצעתה של חברת הכובשים היא ההצעה הזוכה, אך עקב הפער הגדול בין השומה העדכנית לגובה ההצעה, הובאה הזכייה לאישור גם בפני הנהלת מינהל מקרקעי ישראל. לאחר אישור הנהלת המינהל, נחתם הסכם בין המדינה לבין חברת הכובשים, שעניינו מכירת הנכס. כחמישה עשר חודשים לאחר ההודעה על זכיית חברת הכובשים במכרזה הוגשה המרצת הפתיחה על-ידי המשיבים, ובה ביקשו לבטל את החלטת ועדת המכרזים.
בית המשפט קמא הצהיר כי החלטות המדינה במסגרת המכרז האמור בטלות. בפסק דינו נמנע בית המשפט קמא מלדון בטענות השונות שהעלו המשיבים בדבר שחיתות שנתלוותה להחלטת המכירה, והשתית את הכרעתו על הקביעה כי החלטותיהן של ועדת המכרזים והנהלת מינהל מקרקעי ישראל הינן בלי סבירות במידה קיצונית.
בערעורה מעלה המדינה שתי טענות מקדמיות, אשר לטענתה די בהן כדי להצדיק את דחיית התובענה בבית המשפט קמא. האחת, טענת שיהוי הנוגעת לחלוף הזמן מרגע ההודעה על זכיית חברת הכובשים במכרז, ועד להגשת המרצת הפתיחה על-ידי המשיבים, והאחרת, טענה בדבר מעמדם של המשיבים.
בית המשפט קבע כי "בהליך המכרז למכירת הנכס נפל פגם. לא נמסרו לועדת המכרזים כל הפרטים הרלוונטיים להיסטוריה הקשורה במכירת הנכס. עם זאת, אין די בפגם האמור כדי להביא לבטלותן של החלטות ועדת המכרזים והנהלת מינהל מקרקעי ישראל, הן במישור של עילות הביקורת השיפוטית על החלטות המינהל, בדרך כלל, והן במישור של דיני המכרזים בפרט".
הערעור התקבל כאמור.
ע"א 334/01 מדינת ישראל ואח' נ' אברהים אבו שינדי ואח'
למדור משפט מנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"