הורים לשני תלמידים יפצו על לשון הרע במכתבים ופוסטים בפייסבוק שבהם ייחסו למנהלת מעשים חמורים שלא הוכחו. הרקע לתביעה היה תכנית אינטרגציה בין תלמידים בכרמיאל שהובילה למחלוקות חריפות והסתיימה בפיצוץ.
בית משפט השלום בחדרה קיבל אתמול (ד') את תביעתה של מנהלת בית הספר "ניצנים" בכרמיאל, במסגרתה תבעה פיצויי לשון הרע משני הורים לנערים שלמדו בו. השופט אמיר סלאמה פסק לזכות המנהלת פיצויים בסך 60,000 שקל לאחר שקבע כי בסדרת מכתבים ופרסומים בפייסבוק שכתבו ההורים במהלך שנת 2014, ישנם ביטויים מסוימים המהווים לשון הרע.
בפרסומים אלה ההורים הפנו טענות שונות בעניין התובעת, וכתבו כי היא מנהלת כושלת שהכשילה וסיכלה תכניות של חינוך "משלב" בבית הספר. במסגרת "תכנית משלב", ביקש משרד החינוך "לחזק" את בית הספר, בו לומדים ילדים ממשפחות במצב כלכלי לא קל.
התכנית עסקה בהחדרת אוכלוסיות נוספות לבית הספר, ובמקרה זה בשילוב תלמידים מהיישוב "אשחר", המאופיין באוכלוסיה חזקה יותר מבחינה כלכלית.
בסופו של דבר, השתלבות תלמידי אשחר החלה בשנת הלימודים 2012-2013, והסתיימה שנה לאחר מכן, לאחר התדרדרות מתמדת ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעים – שני הורים לתלמידים מאשחר – יחסים שהחלו בחשדנות, המשיכו בהתדרדרות, עד שהגיעו לנקודת רתיחה שבאה לידי ביטוי במאבקים חריפים של הנתבעים בתובעת, בניסיון להדיח אותה מתפקידה.
התובעת, שהגישה את תביעתה באמצעות עו"ד גיא אבידן, הפנתה לכ-30 פרסומים – בהם מכתבים לגורמים במשרד החינוך ובעירייה, ובהם פוסטים בקבוצות פייסבוק – שלטענתה מהווים לשון הרע ופוגעים קשות בשמה הטוב.
מנגד, הנתבעים שיוצגו על ידי עו"ד שלומי וינברג, העלו טענות בדבר הגנות שונות מפני לשון הרע, בהן אמת בפרסום, הבעת דעה ופרסום בתום לב.
פעלו מתוך מצוקה
פסק דינו של השופט סלאמה חולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון תיאר בהרחבה את השתלשלות האירועים, דמויות מפתח כגון מורים נוספים של בית הספר, ומטרתה של תכנית משלב.
בחלק השני והעיקרי, שנפרש על פני עשרות עמודים, תיאר השופט את הפרסומים אחד אחרי השני, וניתח כל פרסום לאור חוק לשון הרע.
בסופו של יום, לגבי חלק ניכר מהפרסומים נקבע כי הנתבעים חוסים תחת הגנה של פרסום בתום לב או הבעת דעה, למשל פרסומים שבה יוחסה לתובעת התנהלות לא מקצועית ולא אחראית, פעולות נקמניות של התובעת.
לעומת זאת, לגבי שורה של פרסומים נקבע כי הם בגדר לשון הרע. כך למשל, פרסומים לפיהם התובעת צרחה על ילדים, פיטרה מורים שניסו לשפר את מצב בית הספר, שינתה דוחות כספיים, איישה תפקידים בחטף, וגרמה לאווירה של אלימות בבית הספר ו"חשפה ילדים לתכנים פורנוגרפיים".
לגבי פרסומים אלה, הפוגעים בשמה הטוב של התובעת, נקבע כי הם לא הוכחו כאמת, לא פורסמו בתום לב, ואינם בגדר הבעת דעה.
החלק השלישי עסק בשיעור הפיצוי. בהקשר זה השופט התחשב בחומרת הפרסומים ובכמות הרבה שלהם. מאידך, השופט השופט לקח בחשבון בכך שבסופו של יום התובעת נשארה בתפקידה, וכן בכך שהנתבעים לא פעלו ממניעים זדוניים, אלא מתוך אמונה ומצוקה כנה לנוכח כישלון התכנית.
התוצאה היתה שהנתבעת חויבה לשלם לתובעת 40,000 שקל, ואילו הנתבע חויב בפיצוי של 20,000 שקל. הנתבעים אף חויבו יחד בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין