קצין התגמולים דחה את תביעתו של השוטר להכרה בזכאותו לתגמולים ממשרד הביטחון בטענה שסבל בעבר מבעיות גב כך שהן לא נגרמו תוך כדי השירות. השוטר לא ויתר, ערער על כך – וזכה.
ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בחיפה קיבלה ערעור על החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון שלא להכיר בזכאותו של שוטר ותיק לתגמולים עקב פגיעה בגבו התחתון. השופטת כאמלה ג'דעון קבעה כי שני אירועים שהתרחשו במהלך עבודתו גרמו לפגיעה.
העורר הוא שוטר ששירת כלוחם קרבי במשמר הגבול בין השנים 1992-1995. עם תום השירות הסדיר הוא התגייס לקבע ועבר קורס קצינים. ב-2001 השוטר עזב את משמר הגבול ועבר לשרת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד שונים במחלקות בילוש, מודיעין ותנועה.
לדבריו, במהלך שירותו הוא חווה ארבעה אירועים שגרמו לו לפגיעות בגב התחתון. במרץ 2000, עוד כששירת במג"ב, הוא עבר תאונת דרכים כשנסע ברכב משטרתי ובדצמבר אותה השנה החליק במדרגות בבסיס. בעקבות אירועים אלה נגרמו לו חבלות שונות והוא סבל מכאבים בצוואר ובגב.
כשנתיים לאחר מכן, הוא החליק במהלך פעילות משטרתית – אירוע שגרם לו ל"בלט דיסק" בחוליות הגב התחתון. ב-2010 השוטר החליק שוב, הפעם מחוץ לביתו, בעת שהיה בדרכו לניידת שאספה אותו. כתוצאה ממקרה זה, נגרם לו שבר ביד ימין והכאבים בגב התחתון החמירו.
השוטר עבר בדיקות שונות שהעלו כי הוא סובל מבקע באותן החוליות שנפגעו כשהחליק בפעילות המשטרתית מספר שנים קודם לכן.
לפני כשש שנים, הוא הגיש תביעה שבה ביקש להכיר בו כנכה משרד הביטחון. באוקטובר 2013 המשרד דחה את תביעתו בטענה שהשוטר סבל מכאבים ובעיות גב במהלך שנות ה-90 – הרבה לפני ארבעת האירועים הנטענים – כך שהפגיעה בגב התחתון לא התרחשה כתוצאה מהם.
השוטר לא ויתר וערער על כך באמצעות עוה"ד יפתח קיפרמן. לערעור צורפה חוות דעת מומחה שקבעה כי הפגיעה בגב התחתון היא תוצר של אותם ארבעה אירועים, כשהשלישי – ההחלקה במהלך פעילות משטרתית – הוא ה"דומיננטי" מביניהם. בחוות דעתו, המומחה התייחס לרישומים מתיקו הרפואי של השוטר עליהם נסמך המשרד כשדחה את תביעתו וציין כי לטעמו, התלונות הישנות על כאבי הגב אינן רלוונטיות לפגיעה המשמעותית בגב התחתון.
בתגובה שהגיש משרד הביטחון באמצעות עוה"ד מ.וולף נטען כי אין קשר בין ארבעת האירועים לבין פגיעת הגב של העורר. טענה זו נסמכה בין היתר על עמדת מומחה מטעמו, שסבר כי הרישומים הרפואיים משנות ה-90 מעידים על בעיית גב ישנה שאין לה קשר לשירותו במשטרה.
הקשר הסיבתי
לאור חילוקי הדעות בין מומחי הצדדים, בית המשפט מינה מומחית מטעמו, וזו מצאה כי האירוע השלישי גרם לפגיעה בגב התחתון ואילו האירוע הרביעי החמיר אותה. בדומה למומחה מטעם העורר, המומחית התרשמה כי "בעיית הגב" ממנה סבל העורר בשנות ה-90 לא השליכה על הפגיעה הנוכחית.
משרד הביטחון ניסה לערער את ממצאי המומחית וטען בין היתר שחוות דעתה לא בוססה על מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי, אך השופטת ג'דעון דחתה את עמדתו.
ממצאי המומחית לצד העובדה שהמשרד לא חלק על עצם קיומם של אותם אירועים עליהם הלין העורר הובילו את השופטת ג'דעון למסקנה כי הפגיעה בגבו התחתון של העורר אירעה כתוצאה משני האירועים האחרונים שחווה במהלך השירות.
לפיכך, הערעור התקבל ומשרד הביטחון חויב להכיר במערער כנכה משרד הביטחון ולשלם לו הוצאות משפט בנוסף לשכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקלים.
לקריאת פסק הדין ע"נ 3187-11-13
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.