אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> ההליך השיפוטי בעידן האינטרנט

ההליך השיפוטי בעידן האינטרנט

מאת: ד"ר אברהם טננבוים; אבי שיינמן | תאריך פרסום : 14/11/2001 12:00:00 | גרסת הדפסה

ההליך השיפוטי בעידן האינטרנט

דר' אברהם טננבוים[1] ואבי שיינמן[2]

כיצד תשפיע המהפכה הטכנולוגית ומהפכת האינטרנט בפרט, על עולם המשפט

 
 

(במקום הקדמה)

היה בוקר חורפי קר. משה דוט קום המשיך להתכרבל במיטתו כשהוא חושב על היום הצפוי לו. קולה הנעים של מזכירתו החביבה עליו משכבר הימים בקע מהקיר מאחוריו, מתאר לו את סדר היום הצפוי לו, איזה בגדים כדאי לו ללבוש ותזכורות נוספות. בעוד רבע שעה צפוי להתחיל הדיון בבית המשפט לענייני הפרת זכויות (ע"ז בקיצור), אך משה, משפטן בינה רשתית, לא מיהר במיוחד. הדיון צפוי להתקיים רק על רקע הפיצויים הצפויים למרשו, חשב לעצמו. כל עניין ההוכחות והראיות נסגר באופן אוטומטי ברגע שכל צד הגיש את הראיות הדיגיטליות בנושא הפרת הזכויות ברשת. המחשב המרכזי חישב את סיכויי התביעה וההגנה וזיכה את הצד התובע בעשר נקודות עודפות. על זה אף אחד לא יוכל לערער, הרהר לעצמו משה.

תוך כדי שתיית הקפה שהיה מונח כבר על השולחן, הציץ משה במסך הפלזמה על קיר המטבח. ריצדו שם תמונות וידיעות בכל אותם נושאים שהוא ביקש להתעדכן בהם לפני שהלך לישון. חמש דקות לפני המועד, ישב כבר משה בחדר העבודה שלו כשהוא מיטיב את עניבתו ואת הגלימה השחורה ההדורה שקיבל אתמול בערב במסוע המקוון לביתו מרשת הבגדים ההיא ברשת הקניות הווירטואלית. שוב פעם צריך לחדש את ה- Web Trust של הקניון שביקרתי בו אתמול, הרהר לעצמו.

הוא הישיר מבט אל המצלמה שמולו, וידא שכפתורי העוצמה של המיקרופון פתוחים והרגיש את האדרנלין זורם בעורקיו. המסך נדלק. זה היה מסך קיר, מהמודלים הישנים בשוק, אך איכות הצפייה בו הייתה טובה למדי. לחבריו הצעירים יותר היה מסך שלתוכו תוכנתה דמותו של עורך הדין עם גלימה הדורה. עורך הדין יכל אז לשבת במשרדו עם מכנסים קצרים ורגליו על השולחן, אך תדמיתו המהוגנת היא זו שהופיעה על המסך ואף נעה ודברה. עו"ד משה דוט-קום היה אבל מוותיקי הדור הישן שעדיין העדיפו לבוש פורמלי אפילו במשרדיהם.

משה הבחין שלקוחו כבר מחובר וכן הנתבע. מעניין מי מייצג אותו, חשב לעצמו משה. צליל כניסה הזכיר שעוד מישהו מתחבר לדיון הצפוי. משה הבחין בידידה משכבר הימים, חברה לספסל הלימודים בטכניון. הוא נזכר איך שניהם בילו כארבע שנים בחברת קום דיל כמשפטני בינה רשתית מקומית. ההתמודדות הצפויה לא הרתיעה אותו. בתור אחד שסיים את לימודי הפיזיקה בהצטיינות ולימודי תואר שני במנהל בינה רשתית הרגיש די בטוח להציג את הקו הכלכלי - משפטי בבסיס התביעה לפיצויים.

השופט נכנס וכולם עמדו על רגליהם לכבדו. מנהג מיושן מהעידן הטרום-אינטרנטי שעדיין נשמר במערכת המשפט השמרנית להחריד. היה זה אחד משופטי הבינה הרשתית הוותיקים בענף וכולם הכירו אותו. המשפט החל. הזמן שהוקצה, עשרים דקות היה מספיק, די והותר. כל אחד דיבר בתורו, תוך שהדברים מוצגים על המסך ומופנים אוטומטית לתיק הממוחשב. השופט ניגש במהירות לכתיבת פסק הדין. חצי שעה אחרי הדיון הודלקו המסכים. ראשי פרקים של ההחלטה הוקראו וכולה גופה הגיעה למחשבי הצדדים. השימוש בתכנה הסטטיסטית החדשה הקל עליו לנקוט עמדה לאור כל החוקים, הפסיקה והתקדימים שהוזנו מראש. השאלה שעמדה על הפרק הייתה בחירת העקרונות השיפוטיים הרלבנטיים לעניין גובה הפיצויים ובחירת המדיניות המשפטית הראויה למקרים מסוג זה. משה כבר ערך מספר אנליזות והיה ערוך ודרוך לבחון אם השופט הגיע לאותה התוצאה. כשנשמע קולו של השופט מקריא את גזר הדין, נשם משה לרווחה. התוצאה הייתה קרובה מאד לתחשיבים שערך. גם הצד השני נראתה זחוחה בדעתה. היא כנראה גםצפתה תוצאה דומה, חשב לעצמו משה.

מבוא

האם תחזית זו שהצגנו תתקיים בעוד מספר שנים או עשרות שנים? או שמא לחלוטין לא?

מבחינה טכנית הרי רוב הטכנולוגיות שהוצגו כבר קיימות היום ופועלות, אם כי הן יקרות למדי. השאלה היא אם ועד כמה תדייק תחזית זו בהצגת העתיד.

השאלות עצמן מרתקות. כיצד תראה מערכת המשפט בעוד 20 שנה? שלושים שנה? מאה שנה? האם החוק יראה כמות שהוא היום? אלו שינויים יחולו בדרכי העבודה? מה יהיה מעמדו ותפקידו של מקצוע עריכת הדין בחברה? וכמובן, מה יהיה תפקידם של בתי-המשפט ושל הפקולטות השונות למשפטים המכשירים את משפטני המחר? והשאלה המטרידה אותנו במאמר זה. אילו סכסוכים יטופלו בבתי המשפט של העתיד? ובאילו דרכים יעשו זאת?

משפטנים ואנשי אקדמיה כאחד מתרחקים בדרך כלל מניסיון לצפות למרחוק את עתיד החוק. הדיונים הספורים בתחום מתמצים בדרך כלל בהשפעות לטווח קצר להפליא. למשל, האם יישום המלצותיה של ועדה פלונית/אלמונית יפחית את העומס מעל חלק זה או אחר של המערכת השיפוטית? (וכיום הכוכבת התורנית היא "ועדת אור"). האם שיטות עבודה חדשות ייעלו/ישפרו את התפוקה? (ראו התוכניות שעל הפרק שעניינן מחלקות לניהול תיקים למיניהם). מהן השפעות שינויי שיטת בחירת השופטים/גזירת-הדין/ניהול המשפט על הסדר היומיומי? (ראה ענייני המשוב וטענותיו של כב' שר המשפטים לגבי דרכי הבחירה), וכיוצא בכך.

אשר לעורכי-דין פעילים, הללו מתעניינים אם כבר בהשלכות הצפויות על מקור פרנסתם. חלקם סוברים כי העתיד שחור למדי, אם קיים בכלל עתיד למקצוע. חלקם חוששים כי העתיד צופן בחובו פגיעה קשה בהכנסתם, כאשר כבר כיום נאלצים הם להיאבק על מנת לשרוד. רובם סבור כי הדבר הוודאי היחיד הוא חוסר הוודאות.

לכך יש להוסיף את מהפכת האינטרנט. רבות ושונות נאמר ונכתב על השינויים שתגרום רשת האינטרנט בעולמנו. לדעת רבים וטובים אנו נמצאים בתקופה של שינויים טכנולוגיים מהותיים, ואולי בפתחה של "מהפכת המידע". היו שהשוו זאת למהפכה החקלאית הקדומה (המעבר מנוודות לחקלאות), למהפכת הדפוס, ולמהפכה התעשייתית. כל אלו מדברים על השינויים המהותיים שתגרום הרשת בדרך בה אנו קוראים, קונים, מטיילים, מתקשרים, לומדים, עובדים, ועוד.

מטבע הדברים, תמורה חברתית משליכה על עולם המשפט. אין דומה החוק של חברה חקלאית ענייה, לחברה תעשייתית, ולחברה מודרנית. אין חולק ששינוי זה ישנה גם את המציאות המשפטית, אולם עד כמה? וכמובן, שאלת השאלות, אלו אמצעים קיימים לנסות ללמוד על העתיד וכמה ניתן לסמוך עליהם?

מקובל כיום בספרות "העתידנית" לנסות לחזות את העתיד באמצעות שתי דרכים עיקריות ; האחת באמצעות תשאול "בעלי העניין", המומחים, וקובעי הדעה בענף הנדון. אלה יענו על שאלות כגון : היכן נהיה בעוד מספר שנים, מהן הבעיות שתהיינה על הפרק, הפתרונות שיצוצו, ועוד. ההנחה היא שלאותם בעלי מקצוע יש יותר מידע וכלים כדי להעריך את שיתרחש.

הדרך השנייה לשרטט חזון לעתיד לבוא היא באמצעות הישענות על ניתוח מובנה של הסביבה המתפתחת ואפשרויות התפתחות פוטנציאליות הניתנות למימוש בשלב זה או אחר. שרטוט זה של הסביבה העתידית יכלול בהכרח השערות על התפתחויות טכנולוגיות, חברתיות, ופוליטיות. מרכיבים אלו הוכיחו את השפעתם על התפתחות האנושות במשך שנות קיומה של הציוויליזציה המוכרת לנו. דרך שנייה זו היא בדרך כלל ספקולטיבית יותר מהראשונה. נציין כי במאמר קצר זה בחרנו לשלב בין שתי הדרכים מבלי לתת עדיפות אחת על רעותה. הוא מבוסס על תחזיותיהם של מלומדים שונים בתחום המשפט, אך נותן מקום לדעותיהם של עתידנים שונים.

ומן הכלל אל הפרט. בקרב המלומדים העוסקים במשפט ובמחשבים ישנן שתי גישות קוטביות באשר להשפעתם של המחשב והאינטרנט על המשפט. יש האומרים מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש. לדידם של אלו, טכנולוגיות חדשות וחדשניות יכולות להיכלל או להיבלע לעולם המשפט הישן והעכשווי. לשיטתם, ההגדרות המקובלות שלוטשו במהלך מאות או לעתים אלפי שנים בהן נעשה בהם שימוש, די בהן כדי להחיל ולהשתלט על המציאות הטכנולוגית החדשה. הגישה הקוטבית השניה גורסת, כי נדרשים אנו לכלים משפטיים חדשים בתכלית על מנת להתמודד עם המציאות המשתנה. לשיטתם של אלו, ניסיונות למתיחת החבל או ניפוח הבלון כדי להכיל מה שאין בו, יגיעו לידי פיצוץ.

אלו ואלו מחזיקים דוגמאות בידיהם. החדשנים מעידים את המכוניות ואת המטוסים. המכוניות הראשונות עוצבו כ"כרכרות ללא סוסים". מכך נגזר מבנם, טבעם, ואפילו צבעם. רק משהתנתקו הממציאים הראשונים והבינו כי מדובר בברייה חדשה, החלה המכונית להתפתח במהירות. דוגמא נוספת היא האווירון. מאות שנים ניסו בני אדם לעופף באוויר תוך כדי חיקוי כנפי הציפורים. רק משעזבו רעיון זה והחלו להבין כי דרך התעופה של בני אנוש תהיה לא באמצעות כנפיים נעות, אלא כוח עילוי ומנועי דחף שונים צלחה הטיסה בידם.

השמרנים יותר טוענים כי למרות שינויי הטכנולוגיה, הרי אופי האדם נשאר בעינו. אותם מניעים ראשונים של אהבה, קנאה, שנאה, ותחרות לא השתנו מאז ימי קין והבל ועד ימינו. ממילא עקרונות משפטיים יסודיים של בעלות, משפחה, ענישה, וכיוצא בכך יישארו רלבנטיים לעולם החדש. לדעת אלה, השינוי הטכנולוגי איננו מהותי להנחות היסוד של עולם המשפט.

שתי השקפות קיצוניות אלו מרחפות בחלל המשפט. הגישה השמרנית טוענת כי מה שהיה הוא שיהיה. יהיה צורך אולי בשינויים לא משמעותיים אך לא יותר מכך. תיקונים קלים בחוקי החוזים, שיפוצים בזכויות יוצרים, התאמות בנזיקין וכו'. ההשקפה הקיצונית השנייה גורסת, לעומת זאת, כי ההוויה המשפטית תתהפך ללא היכר בשנים הקרובות ממש.

מודים אנו כי מאמר זה נוטה לסברה כי השינויים יהיו מהפכניים ומהותיים. על פי גישה זו עלינו להכיר בכך כי מדובר במדיום חדש לחלוטין. ההלכות המשפטיות בו צריכות להיגזר מעצם טבעו, ולא מהשלכות של דוקטרינות משפטיות עתיקות שאינן בהכרח רלוונטיות אליו. כשל מחשבתי זה איננו חדש. הניסיון לפתח מושגים מקובלים עתיקים כך שיחולו על מציאות טכנולוגית חדשה כבר תועד רבות, ולא רק בתחומי המשפט. באופן זהה כונה הרדיו בראשונה "טלגרף ללא חוטים" וסרטים כונו "תמונות מדברות".[3]

ניקח דוגמא אחת שאם תתקיים תביא לשינוי מהותי בכל ההליך המשפטי כפי שאנו מכירים אותו היום. לשם הנוחיות נקרא לדוגמא זו ""צ'יפ" לכל פועל ". נניח כי לכל אדם בשעת לידתו או מאוחר יותר היה מוצמד שבב אלקטרוני. שבב כזה יכול להיות מוחדר לגוף עצמו על ידי ניתוח. לחילופין יכול להיות שבב זה מוצמד לטבעת/צמיד. שבב שכזה משמש כבר כיום לסיוע בניווט ואיכון של חלקים גדולים בתעבורה האווירית, ימית ויבשתית. בסיוע מערכת (Global Positioning System) GPS ניתן לנווט בצורה מדויקת לנקודת היעד וכן לאכן ציי רכב ולאמצעי תחבורה ותובלה אחרים. קיימים מרכזי בקרה גדולים מנטרים (Monitoring) בכל רגע ורגע את מצבם של מכלולים קריטיים במערכות רגישות או מנטרים את מקום המצאה של המשאית או המטוס או החללית וכך יכולים לתכנן את המשלוחים הבאים וסדר הגעה וטיפול באחרים.

שבב כזה שיוצמד לבני אדם עשוי להשפיע על יכולת המדינה להשיג ראיות מוחלטות על מקום הימצאו של כל אדם או על דברים שנאמרו על ידו בכל נקודת זמן שהיא. מבחינה טכנולוגית, חזון כזה אפשרי ליישום בטווחי זמן קרובים. כיום, האפליקציות האזרחיות של "צ'יפ" ניטור / איכון כזה משמשות לסיוע בניווט ובאיכון של חלקים גדולים בתעבורה האווירית, הימית והיבשתית. ניטור כזה אפשרי להיעשות גם על בני אדם. אפשרות אחרת מרחיקת ראות מבחינת אפשרות יישומה היא היכולת לקרוא את מחשבתיו של האדם והקלטת המידע באותו שבב.

אין ספק ששבב כזה ישנה את חיי היומיום בצורה דרסטית. החל מאפשרויות הטיפול במחלות, היכולת להזעיק עזרה, בדיקות רפואיות שיבוצעו מעצמם, ועד ליכולת ניטור של עבריינים מועדים. במצב כזה, די ברור שעולם המשפט יתהפך על כנו. כיום, רוב ההליכים המשפטיים מטרתם היא גילוי האמת העובדתית וחלקם המועט עוסק בפרשנות משפטית. ב"עולם השבב", השאלות העיקריות ישאלו בקשר לתנאים שבהם ניתן יהיה לשלול את זכותו של אדם לחיסיון על מקום תנועתו, מעשיו, דבריו ומחשבותיו. ברגע שתינתן הרשות, לא תהיינה עוד כל מחלוקות עובדתיות. אשר לכן, כל דיני הראיות וההליך המשפטי כפי שאנו מכירים אותם כיום ייעלמו כאבק פורח וכחלום יעוף.

לכל מי שסבור ששבב זה הנו רעיון בדיוני, מומלץ להסתכל על המכשירים שבני אדם נושאים כיום עליהם ; מי היה מאמין לפני אלף שנה כי רוב בני האדם בימינו יישאו עליהם שעונים? אותם מכשירים המודדים את "הזמן"? מכשירים שכל האנשים על עולמנו (למעלה מששה מיליארד) מכוונים אותם לאותם שעות. מכשירים שבלעדיהם לא ניתן היה לארגן פעולות בסיסיות כתחבורה, עבודה, ייצור ועוד. לאמיתו של דבר, רק לפני כמאה שנה החלו אנשים רבים ללכת עימם ורק לפני כמה עשרות שנים הפכו שעונים להיות מוצרים שווים לכל כיס.

נסתכל כעת על הפלאפון. מי היה מאמין לפני חמישים שנה בלבד כי לרוב האזרחים הבוגרים בישראל יהיה מכשיר נייד הצמוד אליהם ברוב שעות היממה? מכשיר שניתן דרכו להשיגם בכל רגע ורגע? מכשיר שכבר כיום ניתן להוסיף לו שימושים רבים ושונים, כולל האפשרויות לאתר באמצעותו את מיקומם של הבעלים, לשלם על רכישות, לתקשב עם אמצעי תקשורת שונים, לנהל תכתובות אלקטרוניות, להתחבר לאינטרנט ועוד.

בפרספקטיבה כזו, שבב מוחדר או צמוד לגוף האדם איננו רעיון מופרך אלא תחזית סבירה עד וודאית. לדעתנו, מדובר בתחזית ריאלית שיש לשוקלה ברצינות, וממילא להביא בחשבון את השלכותיה. הבאנו דוגמא זו אך ורק כדי להצביע על השבריריות של השיטה בה אנו משתמשים כיום. 

כמובן, המציאות מלמדת שתחזיות מדעיות ואחרות התגשמו בדרך כלל בעירבון מוגבל אם בכלל. הדוגמאות לכך מרובות מספור. אולם אין ספק שגילויים חדשים והמצאות לא מתוכננות יכולים לשנות את פני המשפט לחלוטין. לאלו שרעיון השבב מטריד את מנוחתם מוצע לחשוב על אלטרנטיבה רגועה יותר. נניח כי יפותח מכשיר פוליגרף (או דומה לו) עם אחוז הצלחה שואף למאה, עלות בדיקה אפסית, ואפשרות שימוש מהירה וקלה. גם במקרה שכזה, כל החלק הנוגע לבירור העובדות בהליך המשפטי יאבד את משמעותו.

אם למשל יוצבו מצלמות פנורמיות יום – לילה ולכל תנאי מזג אוויר בכל צומת מרכזית, הרי במקרים רבים בירור האחריות לתאונה יהפוך לפשוט וחד-משמעי. אם מכשירי מדידה פשוטים ויעילים יוצמדו לכל מכונית, לא תהיה מחלוקת בעניין המהירות. כמובן, עדיין יהיה צורך בשופטים ועורכי-דין, אולם כיוון ההליך וטיבו ישתנו מהותית. בתעבורה למשל, יתכן והדגש יעבור משאלת הוכחת התנהגות הנהג להוכחת השימוש הנכון באמצעי הטכנולוגי שבדק את התנהגות הנהג הפרטי. כיוון שניצניו נראים כבר כיום.

אשר על כן, אנו מעדיפים להיצמד להשערה מרכזית מבלי לנסח במדויק את הכלים הטכניים באמצעותה תתגשם.

ההשערה המרכזית

ההשערה המרכזית של מאמר זה היא כי שינויים טכנולוגיים וחברתיים ישפיעו על:

  • המשפט המהותי - הסכסוכים שבמחלוקת.
  • ההליך המשפטי הדיוני - הדרך לפתרון הסכסוכים.

בסופו של דבר, ישפיעו הללו וישנו הן את הגדרת המשפט והן את מבנה ותפקוד בתי המשפט כפי שאנו מכירים אותם כיום.

השינויים במשפט המהותי יתמקדו הן במחיקתם למעשה של הגבולות הפיזיים והן בטשטושם וארגונם מחדש של המושגים המשפטיים. השינויים הדיוניים יביאו ככל הנראה לייתור הצורך לנוכחות פיזית במשפט והן למהפך בסדרי הדין והראיות. בסופו של המסע יוגדרו החוק ובית המשפט עצמו מחדש. נסביר את ההשערה המרכזית על פי שלביה.

אי הרלוונטיות של הגבולות הפיזיים והלשוניים

טריטוריה היא אחד המונחים היסודיים ביותר בכל שיטת משפט מקובלת. הכלל בפלילים הוא כי דיני העונשין של המדינה חלים על עבירות שנעשו בתחום שיפוטה בלבד, אלא אם כן נאמר אחרת במפורש. התפיסה היא כי חוק המדינה חל על המרחב המוחשי שבתחום סמכותה ובעיקר עליו. כל העברת חפצים שהיא משטח ריבוני אחד למשנהו חייבת ברישוי, בדיקה, הליכים, ומסים שונים. הגבול הטריטוריאלי הוא ברור וחד משמעי. עד נקודה פיזית זו חלה סמכותה של מדינה X ומנקודה זו חלה סמכותה של מדינה Y.

כל אלה נעלמים לחלוטין בעידן האינטרנט. המרחק הפיזי מאבד בהדרגה כל משמעות. אנשים יכולים לעבוד מביתם, מעיר אחרת, מארץ שונה, ומיבשת נפרדת. מיקום המוסדות עצמם הוא ארעי ולא משמעותי.

תופעה זו מתחזקת לנוכח העובדה כי הרכוש העיקרי של המאה העשרים ואחת הוא כנראה הקניין הרוחני. רק להזכיר, במאות ה- 16 וה- 17 שלטה בחשיבה האירופית תיאוריה כלכלית שנקראה "מרקנטיליזם". הללו טענו כי עושרה של מדינה תלוי בכמות הזהב שצברו מנהיגיה. מדינות בעלות כמות גדולה של זהב, הן מדינות עשירות יותר וחזקות יותר. כיום מקובל לומר כי מדינות/חברות שברשותן קניין רוחני רב יותר הן העשירות יותר.

לקניינים רוחניים ישנם כמה תכונות שונות לחלוטין מנכסים מוחשיים, שאנו רגילים אליהם. החשוב לעניינו הוא "על-מקומיותו" של הקניין הרוחני ; ניתן להעבירו ממקום למקום מיידית. בעידן רשתות התקשורת וה- Internet, מיקומו הגיאוגרפי הוא מחוסר ערך. "מפעלי יידע" כחברות תוכנה ופיתוח ניתנים להעתקה בין יבשתית תוך ימים. לאמיתו של דבר, לא ברור אם ישנו "מקום" מוגדר בו הם פועלים. לאור כך, אי הרלוונטיות של גבולות פיזיים רק מתעצמת.

הפתרון הסביר היחיד הוא כנראה לראות בCyberspace - טריטוריה אחת עצמאית, שאותם חוקים קיימים בכל נקודה בה. יש צורך לכן באמנות בינלאומיות רבות, בהסכמים, ובמשא ומתן מרובה עד שנגיע למטרה זו. אולם נראה בבירור כי לטווח הארוך זוהי הדרך היחידה וההגיונית. חוק אחד לכל הכפר הגלובלי.

התוצאה לטווח ארוך תהיה היעלמות החוקים הלאומיים והחלפתם בחוקים בינלאומיים מוסכמים. אם נמשיך קו חשיבה זה הרי חוק החוזים הישראלי ייעלם ככל הנראה. הוא יוחלף על ידי ואריציה ישראלית לחוק חוזים אוניברסלי, שגרסאותיו ישלטו ברחבי העולם. כבר כיום ישנה דוגמת מסגרת של חוק מסחר אלקטרוני שהוצעה על ידי אחת מוועדות האו"ם. המסגרת התקבלה במספר לא מועט של מדינות. אם נרצה אם לאו, הסטודנטים הישראליים של העתיד ילמדו כנראה לא רק את חוק החוזים שלנו שחוקק על ידי הכנסת, אלא את חוק החוזים הבינלאומי, שאושר על ידה.

 

עמעום המוסדות החברתיים והמשפטיים המקובלים

כתוצאה מאובדן המשמעות למרחק, והאפשרות לאחסן אינפורמציה בצורות שונות, ישנה נטייה לדה-מטרליזציה של מוסדות חברתיים מקובלים. כנגד עינינו משתנים כעת, בנקים, חנויות, בתי-ספר, אוניברסיטאות, ובטווח הלא כל-כך ארוך - כנראה, גם בתי המשפט.

נראה מספר דוגמאות ; לכולנו תבנית מוכרת של ספריה משפטית (או כל ספרית מחקר). אותם אולמות גדולים ושקטים המכילים בתוכם חומר רב ועצום, שלפעמים קשה שלא לטעות בסבך המדפים הרב שבו. הספריה המשפטית המודרנית תראה כנראה יותר כאוסף של מסופי מחשב (או צורות ויזואליות מתקדמות יותר) המקושרים למקומות שונים ומרוחקים. הספרן המודרני לא יהיה זה הבקיא במיקום הספרים, אלא זה שיידע באילו כלים טכנולוגיים יש להשתמש על מנת למצוא את הידע המבוקש משלל המידע שיהיה קיים. אם רק לפני שנים מעטות ספריה טובה נחשבת לספריה המכילה חומר רב יותר המאורגן היטב, כבר היום נחשבת ספריה טובה לכזו המאפשרת גישה מהירה ולוגית למאגרי מידע ממוחשבים ורבים יותר.

גם הבנקים, רובם ככולם, מאפשרים גישה ישירה מהבית אליהם, בין אם לצורך עדכונים ובין אם למתן הוראות מקוונות. גדל והלך מספר האנשים שאינם מגיעים כלל פיזית אל הבנק. יתירה מזו, קיימים גם בנקים אשר כל פעולתם מתבצעת דרך האינטרנט ורק דרכה. בנקים אלו יכולים לקצץ בהוצאות וממילא למשוך אליהם יותר משקיעים. מבחינת המשקיעים, אין להם כל מושג היכן נמצאים המשרדים המרכזיים של הבנק (אם יש כאלה). במידה וישנם בטחונות מספיקים, הדבר אף איננו מעניינם.

עקב כך, נראה שגם כל המבנים המשפטיים המקובלים עשויים לאבד מצורתם המקובלת. ניקח לדוגמא את הקונסטרוקציה המשפטית הידועה בשם חברה. מעבר לדרישות המשפטיות הרשמיות, הרי לחברה ישנו משרד, מקום שבו מועסקים עובדיה, וכו'. אולם בעידן הרשת תיתכן חברה שכולה מורכבת משניים שלושה אנשים הנמצאים ביבשות אחרות. יתכן גם כי מחזורה של חברה זו יהיה גדול ומורכב, אך בפועל יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעקוב אחריה ולהבין את פעולתה. ברור שפיקוח על חברה כזו יהפוך ליקר והצלחתו תהייה מפוקפקת. אשר לכן עצם המושגים של חברה, בנק, קונצרן, יהפכו למושגים בעייתיים ולא לגמרי חד-משמעיים.

כבר כיום קיימות חברות "וירטואליות". בהגדרתן אלו חברות שכל עיסוקן הוא דרך רשת האינטרנט. אין דרך להגיע אליהן מלבד הרשת, ואין הן קיימות מחוץ לה. חלקן מכובדות ואמינות וחלקן פחות. משיקולי מס נרשמות רבות מהן במדינות זעירות שאיש לא שמע עליהם. מדינות עם חוקים נוקשים המגינים על זהות המשקיעים ומאפשרים לעתים הלבנת כספים ועוד. בחלק מהמדינות החברות הן למוכ"ז (דהיינו, למחזיק טופס הרישום), כך שגם למדינה עצמה אין מושג על בעלי החברה. בדרך זו הפכה אנטיגואה-ברבודה לבירת חברות ההימורים ברשת (מדינת איים זעירה בצפון האנטילים בת כ - 70,000 תושבים שמועטים שמעו עליה).

כדי לפתור חלק מבעיות אלו יש המדברים על הקמת ישות משפטית חדשה של "חברת רשת" שתירשם אצל "רשם הרשת". חברה זו לא תהיה רשומה במדינה טריטוריאלית כלשהו אלא באינטרנט לבדה. חברה שתפעל בהתאם לכללים ברורים שיחייבו את כל החברות הללו. הסנקציה כנגד חברה כזו שתפעל שלא כדין יכולה להיות אולטימטיבית, סילוקה מהרשת.

לדעתנו, המגמה הסופית לכן תהיה שינוי במושגים בסיסיים ויסודיים של המשפט שישקפו את השינויים בחברה גופה. שינויים במונחים משפטיים ראשוניים כגון "חברה", "עובד", "מעסיק", ועוד. מושגים אלו יקבלו משמעות אחרות או שבמקומם יצמחו הגדרות משפטיות אחרות שייטיבו לשקף את המציאות החדשה.

שינוי בצורת הדיון המשפטית - נוכחות, ראיות, ופרוצדורה

השינוי יגיע במהירות גם לאולמות המשפט. אם ננסה לנתח מושגית את ההליך המתרחש באולם תחת ניצוחו של השופט, נוכל לומר כי מדובר כיום בהליך שבבסיסו נעוצה החלפת אינפורמציה בין צדדים שונים. ההליך המשפטי העתידי יתבסס גם הוא על החלפה הדדית ומיידית של קבצי קול, טקסט, תמונה, גרפיקה, ווידאו. אם ניתן יהיה לבצע זאת ללא נוכחות פיזית של הצדדים, ותוך רישום קפדני של המתרחש, הרי חסכנו רבות לכל המעורבים. כבר כיום ניתן להצביע על משפטים שלמים שהתנהלו באינטרנט בהם ניתן היה לראות את המשפט ולקבל את הפרוטוקול בזמן אמיתי.[4]

יתכן וצודקים אלו הטוענים כי אנו צועדים לקראת בית משפט וירטואלי. משפט יתנהל כאשר הצדדים אינם בהכרח נמצאים באותו מקום פיזית. כשמדובר למשל בישיבות הקראה, בקדמי-משפט, או בתזכורות בין הצדדים, מה מונע מהצדדים לשבת בנוחות במשרדיהם כשהם יכולים לעבוד תוך כדי המתנה לתורם? כשיגיע תורם, תופעל המצלמה הזעירה המורכבת על המחשב והצדדים יוכלו לעסוק בעניין שבגללו בעבר נאלצו להגיע פיזית לבית המשפט.[5]

הדבר מקבל משנה תוקף כשמדובר בהתקשרות שנעשתה כולה דרך האינטרנט. במקרה כזה אין צורך בנוכחות הצדדים ואין צורך כלל ועיקר בדבריהם. כשמדובר בהתקשרות בה הצדדים לא ראו, לא שמעו, לא דברו, ולא עשו דבר מלבד הרשת, הרי ההליך המשפטי הקיים שבו יש צורך בצדדים ושופט איננו נחוץ. כל החומר הרלוונטי שהוא בעיקר קבצי מחשב יוכל להישלח (דרך האינטרנט) לשופט/ת שכלל לא יראו את הצדדים. ההחלטה יכולה גם היא להינתן באותה דרך.

שינוי בהגדרת המונח "משפט" וביזור סמכויות בתי המשפט

לכל הצעה על חוקים כלשהם בתחום האינטרנט קודמת שאלה מהותית ומעשית פשוטה, "מי יחוקק ומי יאכוף חוקים אלו?". גם אם נגיע למסקנה על חוקים שמן הראוי ומן הדרוש כי יחוקקו, שאלה היא מי יהיה המחוקק, ומי יהיה "השוטר".

דוגמאות לחוסר היכולת לאכיפת החוקים ברשת אינן חסרות (ראו למשל רק את בעיות המיסוי באינטרנט). לנו נראה כי הבעיה באכיפת החוק קשורה בטבורה למהות שיטת החשיבה המשפטית בה אנו משתמשים. אנו רגילים לשיטת חשיבה משפטית שיש המכנים אותה "Legal Centralism". דהיינו, אנו חוקרים בדרך כלל מהם החוקים הראויים (או "הטובים") שיש לחוקק בתחום מסוים. בחירת החוקים נעשית ע"י קריטריון שנקבע מראש כגון טובת הציבור, או אופטימליות כלכלית. אנו מחוקקים חוק זכויות יוצרים כדי להגיע לאופטימליות בין הצורך לעודד אנשים ליצור יצירות חדשות מחד גיסא, והרצון למנוע מונופול ארוך מדי על-ידי בעל הזכות מאידך גיסא. אנו מחוקקים חוק להגנת הפרטיות משום שאנו סבורים שלאנשים ישנה זכות שלא להיות מוטרדים, אולם יש לאזן זאת עם הזכות לחופש הדיבור. אנו מחייבים את האנשים לעמוד בדברתם אחרי כריתת החוזה, אולם מגבילים את אחריותם במקרה של חוזים אחידים כשנדמה לנו שאין הצדדים לחוזה שווים בכוחם. בכל המקרים, אנו מחליטים מהו החוק הראוי והצודק וחוק זה אמור להיות מיושם על ידי אותו שלטון אחראי.

שיטה זו מתאימה ואפשרית כאשר ישנו איזשהו גוף מרכזי שולט. בדרך כלל המדובר הוא בממשלה ריבונית ונבחרת על טריטוריה מסוימת ומוגדרת אשר קובעת את החוקים שיחולו בתחום סמכותה. היא איננה מתאימה למרחב ה- Cyberspace.

השאלה איזהו החוק הראוי צריכה להיות מוחלפת בשאלה המוקדמת יותר : איזה חוק יתפתח מעצמו? במקום לשאול "איזה חוק זכויות יוצרים יהיה האופטימלי"? מן הראוי יהיה לשאול "במציאות הקיימת ובכוחות הפועלים, איזו וריאציה על חוק זכויות היוצרים תהיה זו שבסופו של דבר תתגלה כדומיננטית ברשת?". במקום לשאול "מהו חוק הגנת הפרטיות שצריך לשלוט באינטרנט", מן הראוי יהיה לשאול "איזה חוק הגנת הפרטיות יצוץ באינטרנט אם בכלל?".

היה מי שהמשיל זאת בצורה ציורית לחוקרי ביולוגיה התפתחותית. איננו שואלים את עצמנו מהו "הדגם האידיאלי לחרק?", איננו שואלים האם חרק בעל שמונה רגליים ובעל יכולת פוטו-סינתזה לא היה מגדיל את סיכויי השרידה. השאלה איננה רלוונטית משום שאנו איננו עוסקים בהנדסת חרקים. השאלה הנכונה היא "בהתחשב בחוקי האבולוציה למיניהם, מהם הכוחות והחוקים שגרמו לחרקים להיראות כפי שהם נראים כיום?"[6]

התוצאה של "אנרכיה שיפוטית" זו הוא עידוד פתרון סכסוכים בדרך של בוררויות ופשרות ולא בדרך של אכיפת החוק. ההליך המשפטי הקיים בימינו פשוט איננו מתאים לעידן האינטרנט מבחינת מהירותו ויעילותו. כידוע, משפט במדינת ישראל (ובכל מדינות המערב) מסתיים אחרי שנים (במקרה הטוב). בסכסוך בין שני גופים באינטרנט אין אפשרות להמתין זמן כה רב. עצם ההמתנה יכולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לשני הצדדים. אם יוצא צו מניעה על ייצור טכנולוגיה כלשהי הרי מבחינה עסקית הקונפליקט הסתיים בהפסד לשני הצדדים. עד שיסתיים הסכסוך בערכאה הראשונה (שלא לדבר על בית המשפט המחוזי והעליון) תהיה הטכנולוגיה מיושנת. לעיתים, חשוב יותר לצדדים לסיים את דיון ביניהם מאשר התוצאה. כאשר הדיון מסתיים, הצדדים יכולים להתחיל בדרך חדשה. אם הדיון נמשך, שניהם מוצאים את עצמם בדרך ללא מוצא . דוגמא לכך ניתן לראות במבחר הבג"צים והמשפטים בין חברות הלווין וחברות הכבלים לגבי תשתית האינטרנט. עצם הדיון המשפטי הארוך פגע במשק וכרגע אין לציבור לא לווין ולא אינטרנט בכבלים (נכון לתחילת שנת 2001).

אנו צופים בסופו של דבר מכלול של חוקים וכללים העולים "מלמטה למעלה". כבר כיום קיימים מספר גופים באינטרנט העוסקים בבוררויות On-Line בנושאים שונים הקשורים לסכסוכים בין משתמשים ומפעילים. אין כרגע לגופים אלו כוח לאכוף את החלטותיהם שכן מדובר בבוררות, אולם סביר להניח שעם הזמן ולאחר שבאופן וולונטרי יצטרפו אליהם ארגונים רבים, יקבלו הכללים כוח של חוק. מבחינות מסוימות ניתן להסתכל לכן על משפט האינטרנט כמעין "common law" אשר יפותח על-ידי גורמים רבים ושונים בעולם (הפיזי והווירטואלי) ואשר כפי הנראה יהיה מבוסס יותר על הסכמות הדדיות מאשר על פתרון מונחה מסמכות כלשהי.[7]

שוב, מערכת החוקים הקיימת תיאלץ להסתגל ולהשתנות על מנת להתאים את עצמה. אחרת, תיהפך להיות ללא רלוונטית.

בטווח הסופי נראה לנו כי ביזור סמכויות זה יגיע גם לבתי המשפט. בסופו של ההליך אפיון ההליך המשפטי יהיה שונה מאוד מהגדרתו כיום. המעמד הטקסי, נוכחות הצדדים במקום, סדרי הדין, ההסתמכות הכבדה על עדויות בעל פה הנרשמות בכתב, כל אלו הם הליכים שלא ברור כלל כי יהיו עמנו בעוד מספר שנים.[8] יתכן מאוד כי הללו יוחלפו בועידות וידיאו של צדדים, עדים, ועורכי דין שאינם נוכחים, שופטים המתקבצים אד-הוק לישיבות ספציפיות, ראיות המוגשות שלא דרך עדים, ועוד. לא ברור לנו כלל כי הסכסוכים יסתיימו באמצעות שופטים מקצועיים שייחודם בכך. יתכן מאוד ויהיו פתרונות שונים לסכסוכים שונים והמושג המוכר לנו כיום כ"בית משפט" יעלם מהאופק.

דוגמא - סכסוכי שמות המתחם

עד לנקודה זו היה מאמרנו תיאורטי בלבד וספקולטיבי מעט. אולם דוגמא אחת של סכסוכי שמות המתחם מדגימה ותומכת בכל שאמרנו עד עתה. ב- 24 אוקטובר 1999 אישר ארגון האינטרנט להקצאת שמות ומספרים:

ה-ICANN (Internet Corporation for Assigned Names & Numbers)את המנגנון ליישוב סכסוכי "שמות מתחם באינטרנט" – UDRP – Uniform Dispute Resolution Policy . המדיניות שאושרה (Policy) מתייחסת לכל קהל המשתמשים ברשת.[9] על רגל אחת מדובר במנגנון בוררות מהיר בסדר גודל של ימים ואולי חודשים ספורים. העלות שווה לכל נפש (750-3,000 $). האכיפה היא מהירה וחד משמעית והתוצאות הן מיידיות. עד היום במשך כשנה וחצי התבררו אלפי תביעות וניתנו בהן החלטות. נדגיש כי אין הליך בפני בית משפט במובנו כיום, אלא כל חומר הראיות מועבר באינטרנט למוסדות הבוררות.[10]

אין זה המקום לדון בפירוט בנושא אולם יש לזכור כי לפני הקמת מנגנון זה היו תביעות רבות בבתי משפט ברחבי העולם בנוגע לשמות מתחם. מבחינה כמותית, הרי עיקר התביעות בנושא משפט ואינטרנט היו בנושא זה. והנה כיום לאחר ביסוס ההליך נעלמו כולם ואינן.

יושם לב כי כל מה שהסברנו מופיע במודל זה ; מדובר בהליך שבו הגבולות הפיזיים והלשוניים אינם קיימים למעשה. כל אדם בעולם יכול לקבול על כל אדם אחר. הראיות והפרוצדורה שונים לחלוטים מהמקובל וכולם וירטואליים. המוסדות המקובלים של "בתי משפט" ועורכי דין אינם רלוונטיים. אולם אם נגדיר הליך שיפוטי כהליך מקובל ומחייב לפתירת סכסוכים, הרי לפנינו "מעין בית משפט" חי, נושם ובועט. אין כל מניעה כי בעתיד יהיו תהליכים רבים כגון אלה ודמותו של בית המשפט הקיים בימינו תבוזר פלאים.

תפקיד עורכי הדין בעולם המשפט העתידי

לא יכולנו להתאפק מלומר מספר מילים על תפקיד עורכי הדין בעולם עתידי זה. נראה לנו שתפקידם ישתנה. במקום לפתור בעיות משפטיות וסכסוכים משפטיים קיימים, הרי הדגש יהיה על ניהול סיכונים משפטי ומניעת סיכונים. מטרת הייעוץ תהיה לתת תשובות בזמן אמת, לפני ביצוע צעדים מחייבים וחשובים כלשהם.[11]

הדגש לא יהיה על חוק מודפס וטקסט מחייב אלא על חוק שיופץ ויפורסם ויהיה נגיש לכולם כשם שכל התקנות, תקדימים, פרסומים, יהיו נגישים לכל המשתמשים. מערכת החוק והמשפט לא תתבסס על טקסט מודפס אלא על טכנולוגיית אינפורמציה-מידע (לא רק ידע) מתוחכמת. יתכן מאוד ומקצוע עריכת הדין יהפוך משירות ייעוץ לסוג מסוים של שירות מידע.

כדי להקל על הבנת הרעיון נתחיל ראשית בהסבר דוגמא פשוטה, ההליך המשפטי הפשוט של הוצאת צו-ירושה/צו קיום צוואה. נסתכל על פעולותיו של מי שנזקק לשירות זה ופונה לעורך דין המטפל בעניין. עורך הדין דולה מהלקוח את המידע הרלוונטי, ממלא את הטפסים/התצהירים המתאימים, פונה לרשויות המתאימות (ביהמ"ש המחוזי והאפוטרופוס הכללי ) וכו'. בעתיד, כל שיצטרך מבקש השירות ("הלקוח") הוא לפנות לשירות מידע שיהיה זמין ונגיש ויסביר לו בדיוק את פרטי הפעולות שיצטרך. כבר כיום ישנם מספר אתרים פופולריים בארה"ב העוסקים בכך. בראש אתרים אלה משום מה מצויים אתרים העוסקים בגירושים והמלמדים את האדם כיצד להתגרש בכל מדינה שהיא בארה"ב.[12]

כיום, שירות מידע מסוג זה עדיין מבוסס על טקסט אינטראקטיבי המועבר דרך רשתות מחשבים. על פי התחזיות, הקול האנושי יחליף את מקלדות המחשבים ובאמצעותו יופעלו הטכנולוגיות העתידיות. כתוצאה מכך, יתכן והשירות יהיה פשוט יותר. מבקש השירות רק ישאל את מחשבו "כיצד עלי להוציא צו ירושה"? ויקבל תשובה ברורה בקול אנושי, אותה ניתן יהיה להפסיק כל רגע ולקבל הבהרות ממוקדות יותר לכל נקודה ונקודה. כמובן, ניתן יהיה לשאול שאלות כלליות הרבה יותר כגון מהן ההשלכות המשפטיות של נישואין/גירושין/מוות, ולרדת לפרטים הרלוונטיים והחיוניים למשתמש.

יחד עם זאת, עדיין יהיה מקום למערכת המשפטית המסורתית, הן בפונקציה המקצועית (עריכת הדין) והן בפונקציה השיפוטית. יהיה צורך בעורכי-דין באותם המקרים שלגביהם מערכת המידע אינה מספקת פתרונות. כמו כן, בעסקאות מהותיות וגדולות, בפרוייקטים מיוחדים, ובסכסוכים עקרוניים עדיין יהיה כדאי להשקיע בחוו"ד נוספת של עו"ד מלבד שירותי החוק המקובלים.

אשר לפונקציה השיפוטית, יש הטוענים כי יצומצם מספר הסכסוכים שיגיעו לפני השופטים ; ראשית, מהסיבה שהמערכת החדשה אמורה למנוע חיכוכים עתידיים. שנית, יתכן מאוד כי רק בסכסוכים בהם יהיו מעורבים עו"ד מייעצים יתעורר הצורך בבתי המשפט. וכמובן, ישנם תחומים שבהם (לפחות עדיין) לא ניתן להחליף שופטים במחשבים. בעיקר, כשמדובר בהחלטות מוסריות וערכיות שאין להן תשובה ברורה וחד משמעית.

מהעבר השני יש הטוענים כי דווקא בעידן מורכב ומסובך זה, יהיה צורך ביותר עורכי-דין משום ריבוי התחומים וההתמקצעות הקשורה לכך. לא רק זאת, אלא שבעידן בו ערוצי התקשורת הולכים ומתרבים וכל אזרח מודע וער לזכויותיו, ההליך המשפטי כבר לא שמור רק לבעלי המאה. גם האזרח הפשוט דורש לקבל את המגיע לו. אזרח כזה מעדיף לקבל שירותי יעוץ ישירות מעו"ד ולא לנסות את מזלו עם מערכת מידע מורכבת. מצב כזה יכול להגדיל את הדרישה למשפטנים.[13]

סוף דבר, או : האם ניתן בכלל לחזות את העתיד?

דומה שאין חולק כי רשת האינטרנט והטכנולוגיות שבעקבותיה תחוללנה שינוי תרבותי, חברתי, וכלכלי, שתוצאותיו מי ישורנו. השלכותיו של שינוי זה תתבטאנה ישירות בעולם המשפט; הן בחוקים השולטים והן בהליכים המשפטיים. החוקים הלאומיים השונים יתקרבו אט אט לחוקים אוניברסליים, חוקי "הכפר הגלובלי". לאט לאט ייוצרו חוקים "שיחוקקו" בהסכמה "מלמטה למעלה", תוך כדי אימוץ מנהגים וכללים שנוצרו עצמאית ברשת. באשר להליכים המשפטיים, הרי הללו יאבדו מהטקסיות והפורמליות המתלווים אליהם כיום. הדגש יהיה על מהירות ויעילות, תוך כדי שימוש מסיבי בכלים טכניים המתאפשרים על ידי הרשת. חלקם אף יוחלפו בהליכים פשוטים יותר בלא צורך בעורכי-דין ובתי משפט.

נדמה לנו שאין מנוס שהמשפט יחדש את עצמו ; ככל שמטשטשים הגבולות הפיזיים וככל שמתחזקים עסקי הסחר, החלפות מידע וסחורות באמצעות רשתות התקשורת, כך עולה הצורך בפתרונות משפטיים התואמים את המציאות החדשה המתפתחת. רכיב זמן הדיון או הבוררות הופך להיות חשוב יותר, מקום ההתדיינות הופך להיות פחות משמעותי, השכלתו של הבורר/שופט הופכת להיות רלבנטית להבנתו את הסוגייה שבה הוא דן.

בערוץ הדיוני, נראה כי ההתפתחויות הטכנולוגיות עשויות לאפשר בקרוב מעבר למרכזי התדיינות וירטואליים. אלה יחסכו את ההתרוצצות הפיזית ובזבוז הזמן והמשאבים בניסיון להגיע לבתי המשפט, לעיתים ללא שום תוחלת. שינויים מהותיים והכרחיים בראיות ובפרוצדורה יהפכו את מלאכת הבאת הראיות ועמידה בפרוצדורה לדי מיותרים, למעט בנושאים מסוימים.

לטווח הארוך התוצאה תהיה ביזור סמכויותיו של המוסד המכונה כיום "בית משפט" לגופים שונים ורבים שיעסקו בפתרון סכסוכים ומחלוקות בין צדדים.

וכמובן, קיימת שאלת השאלות, האם אכן ניתן כלל לחזות את העתיד?[14] ומה הדיוק של תחזיות כגון אלו? אין כנראה לאיש (כולל לנו) תשובה מוסמכת לשאלות אלו, והעתיד - שמן הסתם יהיה מפתיע - יראה מי צדק ובמה.


* כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.


[1] ד"ר אבי טננבוים הוא מרצה במכללת "שערי משפט".

[2] אבי שיינמן, מהנדס (BSc) ונושא תואר שני (MBA) במימון, לשעבר ראש ענף אמצעי לחימה ופרוייקטים באגף התכנון בצה"ל, הוא יועץ לאסטרטגיה ולפיתוח עסקי וסטודנט שנה ד' בלימודי משפטים במכללת "שערי משפט".

[3] ראה עוד בעניין זה אברהם טננבוים "השלכות רשת האינטרנט על המשפט המהותי" שערי משפט א(2) כסליו תשנ"ח (דצמבר 1997) עמ' 133.

[4] ליתר דיוק, כבר לפני כשנתיים בפברואר 1999 התנהלו משפטים על הרשת. ראה

URL: http://www.nylj.com/tech/021699t1.html

[5] ראו למשל את פרויקט "אולם המשפט העתידי" בו נעשה ניסיון להשתמש בטכנולוגיות החדשניות ביותר הקיימות

URL: http://courtroom21.net

גם בארץ נכון למאי 2001 נעשה ניסוי להקמת אולם שכזה בבית המשפט ברמלה שבו (בין השאר) ישנה הקלטה והסרטה אוטומטית של הדיון (בנוסף לאמצעים חדשניים רבים).

[6] ראה בעניין זה מאמריו הרבים של David Post. חלקם מופיעים באתרים הבאים:

URL: http://warthog.cc.wm.edu/law/publications/jol/post.html

URL: http://www.cli.org/

[7] ראה למשל טענתו של כץ כי גופים העוסקים כיום בבוררויות כאמצעי משני לפתרון סכסוכים יהפכו בעתיד לאמצעי העיקרי לפתרונם:

Ethan Katsh "The New Frontier: Online ADR Becoming a Global Priority" (Dispute Resolution Magazine, Winter, 2000). The article can be seen in

URL: http://www.umass.edu/cyber/katsh_aba.pdf

[8] ראה ביקורתו של קוזלובסקי על דיני הראיות דהיום כאינם מתאימים לעידן האינטרנט. נמרוד קוזלובסקי / המחשב וההליך המשפטי: ראיות אלקטרוניות וסדרי דין. ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין (התשס"א - 2000).

[9] לפירוט ראה האתר המצהיר על המדיניות

URL: http://www.icann.org/udrp/udrp.htm

[10] על ניתוח המנגנון וביקורת לגבי צדקת תוצאות הבוררות ראו:

URL: http://dcc.syr.edu/roughjustice.htm

[11] ראה בעניין זה ספרו המיושן יחסית של ססקינד(כמעט חמש שנים!!!), שעדיין רלוונטי בחלקו.

Richard Susskind: The future of Law: Facing the Challenges of Information Technology (Clarendon Press, Oxford, 1996, 309 p

[12] כתובת דף הבית באתר באינטרנט למעונינים היא

URL: http://www.divorcenet.com/

[13] ססקינד כמעט ואיננו מתייחס למשפט הפלילי, שכן נראה שבתחום הפלילי עדיין יהיה צורך בעו"ד ובשופטים (אלא אם כן תשתנה פלאים כל המערכת השיפוטית).

[14] חיזוי טכנולוגי וחברתי איננו מדע אלא יותר תערובת של ספקולציה ואמנות, לדוגמא:

"That’s an amazing invention, but who would ever want one of them?" - Rutherford B. Hayes - U.S President, 1876 (after seeing the telephone).

"Everything that can be invented has been invented" - Charles H. Duell U.S Patent Office, 1899.

"Gone With The Wind" is going to be the biggest flop in Hollywood history. I’m just glad it’ll be Clark Gable who’s falling flat on his face and not Gary Cooper" - Gary Cooper Actor, 1938.

"I think there is a world market for about five computers" - Tomas J. Watson Chairman of the Board-IBM, 1943.

כל החיזויים לקוחים מתוך הספר:

K. J. White, S. Donnal Wong, Diana Whistler, Shirley A. Haun "Shazam: Econometrics Computer Program (Ver. 6.2) McGraw-Hill Book Company 1990. P. 173, 199, 185, 5


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ