האם המנוחה קבעה בצוואתה שהבן יוכל להישאר בבית הוריו עד לאחר מות שניהם. למרות זאת, שופטת קבעה שהוא יפונה עוד בחיי אביו - ויפוצה כספית
בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה תביעת גבר לפינוי בנו מביתו, בו הוא מתגורר מזה כ-15 שנה, לצורך מכירתו. פסק הדין, עליו חתומה השופטת ריבי לב אוחיון, ניתן למרות צוואת האם המנוחה, לפיה בנה יוכל להמשיך לגור בנכס עד חצי שנה לאחר מות שני הוריו. לשם הגשמת רצון המנוחה בקירוב - שתהיה לבנה קורת גג אחרי מותה - קבעה השופטת ש-20% מתמורת המכר יועברו אליו.
תחילת הפרשה לפני כ-15 שנה אז עבר הנתבע, אב ל-4, לגור עם אימו ואביו בביתם, לאחר שהתגרש מאשתו. בדצמבר 2017 ערכה האם צוואה שקבעה, בין היתר, כי בנה-הנתבע יוכל להמשיך להתגורר בנכס עד 6 חודשים מיום פטירת אחרון הוריו. לאחר כארבע שנים, בספטמבר 2021, נפטרה האישה, כאשר בעלה עבר בינתיים לדיור מוגן. בנם, מצדו, נותר לגור בביתם עד היום.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט לפני כשנה עתר האב לסלק את בנו מהבית לצורך מכירתו. לדבריו, אחרי מות אשתו הפכו החיים במחיצת בנו לבלתי סבירים, וכתוצאה מכך הוא אף עבר אירועים מוחיים. לבסוף, סיפר, נאלץ לעבור לדיור מוגן וכעת הוא מעוניין למכור את הנכס לצורך מימון שהותו שם.
מנגד טען הבן כי הוענקה לו בצוואת אימו זכות מגורים בבית הוריו עד לאחר פטירת אביו, ומשכך אין כיום יכולת לפנותו. לשיטתו התביעה נגועה בחוסר תום לב, כאשר אביו מנצל באופן ציני את מות אימו "כקרדום לחפור בה" על מנת להביא לשינוי זכויותיו בנכס, בניגוד להוראות הצוואה המפורשות. מכאן, לטענתו, שעל התביעה להידחות.
ציווי חסר תוקף
אלא שמסקנת השופטת לב אוחיון הייתה כי הסעיף בצוואת האם הקובע מה ייעשה בבית - לרבות בחצי של בעלה - אחרי מותה, הוא חסר תוקף משפטי.
"הוראת הצוואה מעלה כי המנוחה ציוותה לגבי זכות מגורים לנתבע בכלל הזכויות בנכס, דהיינו אף על זכויות התובע בנכס (שכלל לא היו שייכות למנוחה)", כתבה השופטת. סיבה נוספת להיעדר תוקפו של סעיף רשות מגורי הבן בצוואה נעוצה, לדבריה, בכך שהוא מונע מהאב, כבעלים של הדירה, את זכותו לפעול לפירוק השיתוף בה בכל עת שירצה.
ואולם, חרף הכרעתה כי ציווי האם אינו ישים, החלטת השופטת הייתה שיש לפעול לשם הגשמת רצון המנוחה - מתן קורת גג לבנה אחרי מותה - לפחות בקירוב. היא קבעה שהדרך לעשות זאת היא באמצעות מתן סכום כסף לבן מתוך התמורה שתתקבל ממכירת הבית, אשר יבטיח לבנה אפשרות מגורים כלשהי.
ברמה הפרקטית קבעה השופטת שהבן יקבל חמישית מכספי התמורה - 40% מהחצי ששייך לאימו. בכפוף לכך, היא קיבלה את עתירת האב וקבעה שהבן יתפנה מהנכס תוך שלושה חודשים, והערת האזהרה שנרשמה לטובתו בטאבו מכוח צוואת האם תוסר לאלתר. לטובת האב נפסקו הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עינת סיני
- ב"כ הנתבע: עו"ד טלי כהן פולק
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 11653-05-24
עו"ד אברהם (בומה) ברחד
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.