גם הנפטרים דורשים צדק חברתי!

מבוא- בית עלמין ברמת אביב וועדת השרים לענייני קבורה?

על בית העלמין ברמת-אביב רובכם לא שמעתם. בצדק. אין בית עלמין כזה. עד לפני מספר שנים אמנם יועד שטח בשכונה הצפון תל-אביבית לשמש כבית עלמין, אולם בשנים האחרונות הבינו הגופים העוסקים בדבר, כי אין כל הצדקה להפקיע קרקע באזור שהוא מן היקרים במדינה עבור בית עלמין, והסכימו על איתור חלופות באזורים אחרים, תוך שינוי יעוד הקרקע ברמת אביב למסחר ולמגורים.

על ועדת השרים לענייני קבורה שמעתם? לא. לא רק אתם לא שמעתם עליה. גם יו"ר ועדת השרים, השר יעקב מרגי, לא שמע עליה כנראה. הוועדה הזו  לא התכנסה כבר שנים.

מאמר זה נכתב מתוך כבוד ומחוייבות מוחלטת להלכה היהודית ולכבוד הנפטרים, שאף הוא חלק בלתי נפרד ממנה, מצד אחד, ומתוך ההכרח לחשוב "מחוץ לקופסא" על רקע מצוקת הדיור והמחאה החברתית.

הקצאת קרקעות לקבורה- קבורה "ליד הבית"?

ההלכות והמנהגים היהודיים בנושא הקבורה כוללים פרטים רבים,  אך הם אינם כוללים חובה לקבורה "על יד הבית". יש ערך גדול להיקבר בארץ ישראל. לאורך הדורות עלו יהודים רבים לארץ לעת זיקנה רק כדי להיקבר בה. על קבורה "ליד הבית" – לא שמעתי.

הרצון ל"קבורה ליד הבית" הוא עניין השייך כולו לתחום הנוחות והרגש, הקשור להבנתי לרצון להרגיש קרוב לנפטר ולרצון לעלות ולפקוד את קברו של בן המשפחה בנוחות. רגשות ונוחות אינם דבר מבוטל. על אחת כמה וכמה רגשותיהן של משפחות אבלות. אך במכלול השיקולים אותם צריכה המדינה לשקול בבואה להחליט על מדיניותה בתחום הקצאת קרקעותיה לקבורת נפטרים עומדים שיקולים כבדי משקל כמו מצוקת הקרקעות למגורים, מחיר הדירות הנגזר מכך ועומסי התחבורה בכבישים על שלל מחירהם למשק ולפרט – אשר נמצאים מצידו השני של האינטרס הציבורי להקצאת קרקעות לקבורה. כל מי שעומד בפקק בכביש 5 בדרכו לתל אביב צריך לשאול את עצמו- האם לא נכון יותר היה למקם את בית הקברות ירקון בנגב? האם לא היה נכון יותר להקים בית קבר דרגות ולא בית קברות ירקון במרכז התוסס והצפוף של תל אביב? מצוקת הקרקעות לקבורה באזור ת"א והמרכז אינה עוד עניין תאורטי. חברה קדישא תל אביב מטפלת בקבורתם של כ –  30 אחוזים מהנפטרים היהודיים. אין חולק בין גופי המקצוע הרלוונטיים, כי מדובר בבעיה וכי הקרקעות הזמינות לקבורה הן מוצר מתכלה.

הצעה: העברת בתי קברות לנגב

מצוקה, כטבעה של מצוקה, מצריכה פתרונות, וכאלה יש למכביר, החל מפתרונות לטווח הקצר (סיבסוד הקבורה הרוויה) ועד לפתרונות לטווח הארוך (הקמת בית העלמין "ברקת"), אך גם אלו וגם אלו הם פתרונות זמניים שידחו את המצוקה החריפה במספר שנים, ומה אז?

מכיוון שהמדינה מספקת, ללא קשר למחיר האלטרנטיבי לקרקע, קבורה בחינם ללא תלות באזור – יוצא שהגב' מסעודה משדרות מסבסדת למעשה את הגברת כהן מכפר שמריהו, שכן אין דיפרנציאליות במחיר הקבורה כפונקציה של מחירה האלטרנטיבי של הקרקע.

לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לגור ברמת השרון, אולם כל אזרח יכול להרשות לעצמו במיתתו "לגור" 5 דקות מרמת השרון, בבית הקברות ירקון.

האם גם באזור המרכז צריכה המדינה להקצות קרקעות יקרות כל כך לבתי קברות? האם המדינה צריכה לממן מהקופה הציבורית המדולדלת שלה צורך רגשי של אזרחיה גם כשעלויות המימון הן אסטרונומיות?  מדוע שתושבי הפריפריה יסבסדו את תושבי המרכז גם במותם?  

הפרחת השממה- הקמת בתי קברות בנגב

למדינת ישראל עתודות קרקעות עצומות בנגב. גם אם ייבנו 50 ישובים באזור, עדיין תישאר קרקע פנויה למטרות אלו. האם לא נכון לשקול הקמת בתי עלמין חדשים בנגב? נכון, לא לזה בדיוק התכוון בן-גוריון בחזונו, אך גם זו דרך "להפריח השממה". אם הצלחנו בצורה מוגבלת למשוך תושבים לנגב – את הנפטרים יהיה הרבה יותר קל "לשכנע". כל שנדרש הוא החלטה גורפת – לא עוד קבורה במרכז הארץ, מתי מרכז הארץ ייקברו בנגב. מי שחפצה נפשו שגופתו "תגור"  באזורים היקרים וירצה להיקבר במרכז, ישלם על כך פרמיה שתשקף את עלות הקרקע האלטרנטיבית ואת רצונה של המדינה למרכז את תושביה החיים (ראה לעניין זה- תמ"א 35).

התוצאה של מהלך כזה היא צדק חברתי, היא פתרון "ירוק", היא תסייע למצוקת הדיור והתחבורה ותסייע לנגב לפחות מבחינת שמירה על קרקעות המדינה.

זו מדיניות נכונה של מדינה יהודית ודמוקרטית, שערכיה מכילים שניהם גם צדק חברתי וגם   כיבוד המת.

* המחבר, הרב עו"ד שי סולברג, כיהן כסמנכ"ל משפט וכלכלה של רכבת קלה תל אביב, וכיום הינו מנכ"ל חברה פרטית, העוסקת במגה פרויקטים ובפיתוח עסקי.

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.