אף על פי שמבחינה פורמלית הועסק כפרילנסר, ביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב הגיעה למסקנה שמבחינה מהותית, האיש היה עובד החברה, וקיבל את תביעתו לזכויות סוציאליות.
המחלוקת העיקרית הייתה האם מדובר בעובד או בעצמאי שסיפק שירותים. במשך שלוש שנים בין 2008 ל-2011 האיש היה "יועץ לענייני פחת ואובדן" בחברה שמספקת שירותי חקירות, בדיקות ובקרת תהליכים לחברות מסחריות.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
הוא סיפר שבתחילת 2011 הוא נקרא לשיחה מפתיעה עם המנכ"ל, שאמר לו כי עבודתו בחברה מופסקת לאלתר בשל קיצוצים, על אף שהיה מרוצה מתפקודו.
בעקבות סירובה של החברה להכיר בזכויות המגיעות לו כעובד, הגיש האיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.
התובע טען שהוא זכאי למלוא הזכויות הסוציאליות כמו של עובד שכיר בתפקיד מקביל לשלו, ובהתאם לשכר ממוצע של 12,000 שקל בחודש.
לדבריו, בראיון הראשון שנערך לו עם ראשי החברה, הוסבר לו שהחברה כעקרון מעסיקה רק פרילנסרים, על מנת להתחמק מחוקי העבודה.
התובע ביסס את טענותיו, בין היתר, על כך שבמשך כל שלוש השנים לא עבד עבור אף מעסיק אחר, היה נתון לפיקוח החברה, ונשלח מטעמה לעבודות בכל ימות השבוע.
בנוסף, התובע טען שאמנם הוציא כל חודש חשבוניות מס, אולם שכרו לא היה קשור בכל אופן לרווח והפסד של החברה.
החברה טענה, בין השאר, כי מראש סוכם שמערכת היחסים תהיה של מזמין וקבלן עצמאי. בנוסף, התובע מסר לה חשבוניות, דבר המעיד על כך שהוא עצמאי. כמו כן, הוא לא השתלב במערך החברה אלא הקנה לה שירותים חיצוניים, לא היה לו משרד בחברה והוא ניהל את זמנו בעצמו.
משכך, לטענתה, מאחר שהתובע לא היה עובד שכיר, הרי שהוא לא "פוטר", לא חלה עליה חובה לקיים שימוע, והוא אף לא זכאי להפרשות סוציאליות.
חלק מהמערך הארגוני
השופטת הבכירה מיכל לויט הגיעה למסקנה שבין הצדדים אכן שררו יחסי עובד-מעביד. השופטת הסבירה שהמבחן המרכזי הוא "מבחן ההשתלבות". בפן החיובי, התובע היה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של החברה, מה גם שהוא השתתף באופן קבוע בישיבות צוות, במפגשים חברתיים ובהרמות כוסית בחגים.
גם בפן השלילי, לא הוכח שהתובע נתן שירותים ללקוחות אחרים מלבד הנתבעת או העסיק עובדים תחתיו. שכרו עמד על 12,000 שקל כל חודש בלי קשר לרווחים או להפסדים של החברה.
השופטת הוסיפה שהתובע היה נתון לפיקוחה של הנתבעת והיה כפוף למרותה של מנהלת מחלקה מסוימת, כך שגם מבחינת "מבחן הפיקוח", יש כאן סממן ליחסי עובד-מעביד.
כמו כן, מבחינת תלות כלכלית, רציפות בעבודה, אספקת כלי עבודה (למשל רכב וטלפון נייד), והקשר האישי לעבודה – לא היה לתובע "מחליף" בעבודה – השופטת קבעה שניכר כי התובע היה עובד של החברה.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך כ-92,000 שקל, בין היתר עבור פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשה לפנסיה. בנוסף נקבע שהנתבעת תשלם הוצאות בסך 12,000 שקל.
עובדים רבים לא מודעים לעובדה כי צורת תשלום התמורה, בין אם בתלוש ובין אם בהנפקת חשבונית מס, אינה השיקול הבלעדי לעניין קיומם או אי קיומם של יחסי עובד-מעביד. ישנם פסקי דין שאף מכירים בזכות של קבלן עצמאי לקבלת דמי אבטלה.
- ב"כ התובע: עו"ד אריאל אנגל, עו"ד מרטין אנגל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אלי נחום
* עורכת דין רלי ארביב עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין