בית הדין הרבני ביטל צוואת צעירה שביקשה שגופתה תישרף

דייני בית הדין הגדול אישרו את פסיקת האזורי להבאת הגופה לקבורה בארץ. ביקורת חריפה הוטחה בפרקליטות, שהתנגדה לבקשת המשפחה בימים בהם מושקעים מאמצים כבירים להבאת חטופים מעזה לקבר ישראל

בקשת צעירה שהתאבדה לשרוף את גופתה לא תקוים - כך קבע לאחרונה בית הדין הרבני הגדול בירושלים. על פסק הדין הדרמטי חתומים הרבנים שלמה שפירא, ציון לוז-אילוז וצבי בן יעקב, אישרו את החלטת בית הדין האזורי לבטל את הצוואה מחמת העדר כשירות, תוך ביקורת יוצאת דופן על הפרקליטות, שהתנגדה לרצון בני משפחת המנוחה להבאתה לקבורה.

באוגוסט 2023 ערכה המנוחה את צוואתה שבמוקד ההליך, לשריפת גופתה בשוויץ "במידה ומותי ייקבע שם". היא ציוותה שגופתה תובא לשריפה במקום הכי קרוב למקום התרחשות המוות ובפרק הזמן המהיר ביותר, ושאפר גופתה יאוחסן בשוויץ עד שאחיה יאסוף אותו, וכי כל רכושה יועבר לאימהּ.

כשבועיים לאחר חתימת הצוואה נמצאה המנוחה ללא רוח חיים בבית מלון בעיירה בשוויץ, לאחר ששמה לקץ חייה. בת 30 בלבד הייתה במותה. בני משפחתה, שהתנגדו נחרצות לשריפת גופתה, הגישו תביעה דחופה לבית הדין הרבני באריאל, אשר הסתיימה לטובתם: נקבע שצוואת המנוחה בטלה מחמת העדר כשירות, ולכן נדרש להביאה לקבורה בישראל. מכאן הערעור שהגישה הפרקליטות לבית הדין הגדול.

טענתה המרכזית של המדינה הייתה שבית הדין הרבני נעדר סמכות לדון בסוגיה הנוגעת לגופת המנוחה והטיפול בה, שכן לא מדובר בעניין ממוני. מנגד טענה אם המנוחה שצוואה, מטבעה, אינה מוגבלת לענייני רכוש, ומשכך רשאי היה בית הדין האזורי לדון בצוואת בתה ולקבוע את שקבע.

"איך אפשר לעמוד מנגד?!"

דייני הערעור אישרו את מסקנת קודמיהם תוך שדחו את טענת הפרקליטות, לפיה הם נעדרי סמכות לדון בחלק של הצוואה הנוגע לשריפת הגופה. "חובת בית הדין הייתה לקבוע אם הצוואה תקפה או שאינה כזאת, ואין הוא יכול להימלט מהפעלת סמכותו. משהתרשם בית הדין ונוכח שהמנוחה לא הייתה כשירה בעת כתיבת הצוואה מילא בית הדין את חובתו וקבע שלצוואה אין תוקף", כתבו.

בתוך כך הבהירו הדיינים שבני משפחת המנוחה - ובפרט אביה החולה שנמצא במצב רפואי קשה ומתחנן להבאתה לקבר ישראל - אינם מחויבים לפעול בניגוד לאמונתם ולממן את שריפת גופתה כציוויה כביכול, קל וחומר כשלשיטתם הציווי נעשה מתוך טירוף הדעת והתערערות נפשית, באופן המשליך ישירות על תוקפה של הצוואה.

לצד האמור הטיחו הדיינים ביקורת נוקבת ביותר כנגד בחירת הפרקליטות להיאבק בבני משפחת המנוחה על גורל גופת יקירתם, שספק אם נשמעה בעבר. "בנסיבותינו הטרגיות מבקשים האב, האם ואחי המנוחה להשיב את המנוחה אליהם ארצה ולעשות עמה חסד של אמת בדרגה עליונה! מי יכביד ליבו כאבן לנוכח רצון כן זה?!", תהו.

בהמשך כתבו הדיינים, בהתייחסם לעסקאות השבויים האחרונות, ש"מדינת ישראל טורחת ומשקיעה משאבים רבים להשבת גופותיהם של הנרצחים והחטופים במלחמה הקשה נגד צוררי ישראל, וזאת במטרה להביאם לקבר ישראל וכמנהג ישראל מדורי דורות", כאשר "במצב זה ובתקופה זו משקיעה הפרקליטות מאמצים במניעת הבאתה של בת ישראל לקבר ישראל בישראל, נגד תחנוניהם של הוריה ובני משפחתה".

בהקשר לכך תהו הדיינים מה התועלת בעצם הגשת הערעור; מהו "הכובע" שבאמצעותו מערערת הפרקליטות, כביכול בשם המנוחה; ומדוע הפרקליטות חושבת שהיא מייצגת את המנוחה, או את האינטרס שלה, יותר טוב ממשפחתה?

סוף דבר, הוחלט שהצוואה בטלה ושגופת המנוחה תובא לקבורה בישראל, חלף שריפתה. הפרקליטות חויבה לשלם לאם המנוחה שכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

• ב"כ המערערת: עו"ד רות גורדין ועו"ד איילת עומר ליפשיץ (פרקליטות המדינה)
• ב"כ המשיבה: עו"ד רוני מרטן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.